אנשים עיוורים או עם מוגבלויות אחרות, נדרשים להסתגל לעולם הסובב אותם, תוך שימוש בעזרים כמו כלב נחייה או כיסא גלגלים.
אבל מה אם העיר יכולה להתאים עצמה לצרכים האישיים של האנשים ברחוב? תארו לעצמכם פנסי רחוב שייעשו בהירים ומאירים יותר כשהולך רגל לקוי ראייה מתקרב, שלטים שיכולים להכריז על מיקומם בקול רם, מעבר חצייה שנותן זמן נוסף לקשיש, או ספסלים מתקפלים שנפתחים עבור מישהו שצריך מקום לנוח.
זה החזון של רוס אטקין, מעצב בריטי ומהנדס שיצר את מה שהוא מכנה "ריהוט רחוב מגיב". האביזרים העירוניים יתחברו לטלפון החכם של משתמש קרוב או למפתח מקודד נישא, המספקים פרטים על הצרכים הספציפיים של המשתמש.
אטקין קיבל השראה מיכולת ההתאמה של מכשירים ותוכנות דיגיטליים.
"כאשר אנחנו עושים נגישות במרחב ציבורי, אנחנו כל הזמן מנסים רק להגיע לפשרה הטובה ביותר בין הצרכים השונים של אנשים עם מוגבלויות, כי יש לנו רחוב אחד בלבד, והוא צריך להתאים עבור כולם", אמר אטקין בתכנית CBC's Spark עם נורה יאנג.
"לעומת זאת" אמר אטקין, "כלים דיגיטליים, כמו מכשירים ויישומים נייידים, יכולים להיות מותאמים באופן ייחודי לצרכים של משתמשים בודדים".
"הבנתי שאנחנו יכולים ליישם ולהחיל חלק מההיגיון הזה גם ברחובות."
אטקין עובד עם חברת עיצוב נוף, שכבר הפיקה כמה גרסאות אב-טיפוס של העיצובים שלו.
אטקין מכיר בכך שרעיון הערים החכמות יכול להיראות מופרך. חברות גדולות המקדמות את הטכנולוגיה, הוא אומר, "לא ממש התמקדו סביב הצרכים של אנשים אמיתיים שחיים בערים."
ובכל זאת, אטקין מאמין שערים חכמות באמת יכולות לעזור לאנשים, כל עוד הן מתוכננות בצורה נכונה.
"מנקודת מבט של נגישות, יש כל כך הרבה דברים שאני יודע שאנחנו יכולים לעשות אם היו לנו מערכות טובות של ערים חכמות, ואני יודע שאנחנו יכולים לתת לאנשים הרבה יותר עצמאות ," הוא אמר.
לשם כך, אטקין כתב מניפסט בעל חמש נקודות למה שהוא מכנה "העיר חכמה":
– טכנולוגיות דיגיטליות שיוטמעו בערים יכולות לעזור לפתור בעיות של אנשים.
– טכנולוגיות צריכות להיבנות סביב הצרכים של אנשים ספציפיים, לא על הצרכים של ממשלה או המגזר הפרטי.
– טכנולוגיות צריכות להיות פשוטות ככל האפשר, וקלות להסבר כדי שאנשים ירצו להשתמש בהן.
– טכנולוגיות צריכות להזדקק לאיסוף נתונים מעט ככל האפשר, כדי לשרת את המטרה שלהם.
– הטכנולוגיות לא צריכות להיות משולבות בפלטפורמה מלמעלה למטה, אלא יכולות לטפל בבעיה אחת בכל פעם.
זה לא קשה לדמיין את הסיבוכים של עיר עם ריהוט רחוב מגיב, במיוחד אם הרבה אנשים היו משתמשים בטכנולוגיה. לדוגמא, מה יקרה אם מספר משתמשים בעלי צרכים סותרים, נוסעים דרך אותו החלק של עיר?
"היינו צריכים ליצור איזשהו מיון," אמר אטקין. "למעשה, אנשים מסוימים עם צרכים מסוימים היו מקבלים עדיפות על אנשים אחרים עם צרכים אחרים."
למרות שהמניפסט שלו קורא לגישה פשוטה שאוספת מידע מועט על המשתמש, אטקין אומר שריהוט הרחוב המגיב שלו עלול בסופו של דבר לדרוש אבטחה למנוע פריצות ושיבושים.
לכתבה המקורית באנגלית שהתפרסמה באתר disability horizons – לחצו כאן
