מכון התקנים הישראלי מרחיב את סדרת תקני הנגישות לאנשים בעלי מוגבלויות (ת"י 1918) ומפרסם לביקורת הציבור הצעה לתקן נוסף בנושא. מדובר בסדרת תקנים העוסקים בנגישויות של אנשים בעלי מוגבלויות בסביבה הבנויה, כך שתתאפשר השתלבותם בחברה בדרך עצמאית, שוויונית ומכובדת.
חלקו השלישי של התקן, הנקרא: "נגישות הסביבה הבנויה: דרישות משלימות לשימושים מסוימים" – קובע דרישות מינימאליות לתכנון חללים, חלקי בניין ורכיבים, כגון: מקומות ישיבה באולמות, אזורי המתנה, עמדות שירות, מלתחות, מקלחות וכדומה.
תקן זה, מצטרף לחלקים אחרים בסדרת תקני הנגישות ת"י 1918 אשר פורסמו בעבר ומטפלים בדרכי הגישה לאתרים ומקומות ציבוריים. בין חלקי התקן ניתן למצוא הנחיות המתייחסות להקלה על אוכלוסיית העיוורים. לפי הנחיות אלה ישנה הדרישה כי פני הדרך יכללו משטח אזהרה והכוונה מתאימים והדגשת אבני שפה לזיהוי מכשולים בדרך. כמו כן, נקבעו דרישות כמו הימנעות מהפרשי גבהים ברצפה, הימנעות מהצבת מכשולים, עוצמת תאורה מספקת אך לא מסנוורת, והצבת שילוט מישושי בנוסף לשילוט הרגיל.
תקן לנגישות מעליות לאנשים בעלי מוגבלויות מפרט את הדרישות שיאפשרו גישה ושימוש בטיחותיים במעלית גם לאנשים בעלי מגבלות פיזיות, חושיות ושכליות. בין הדרישות להתאמה לעיוורים ניתן למצוא לדוגמא: דרישה לפירוט מידות הלחצנים, מיקומם וצבעם, על הלחצנים להיות נוחים ונגישים שניתן שנתן יהיה לזהותם גם ע"י מישוש, בתחנות עצירה יש להתקין אותות שמע לזיהוי הקומה וכן אותות חזותיים שיתריעו על פתיחת וסגירת הדלתות.
מנכ"ל מכון התקנים, דורון טמיר: "כחלק מתהליך גלובלי כך גם בישראל, ישנה מגמה שהולכת ומתרחבת של עלייה במודעות ובעשייה למען רווחתה של אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. אין ספק כי סדרת התקנים להסדרת הנגישות מהווה נדבך חשוב בתהליך זה וצעד חיוני בכל חברה מתוקנת".
מקור: מכון התקנים הישראלי
.gif)
