קלוד מונה, ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי באמנות, פיתח קטרקט בשנות ה-70 לחייו. הקטרקט גרם לשינוי בתפיסת הצבע שלו. תפוקת הציור שלו פחתה, אך האיכות? חלק מציורי חבצלות המים המפורסמים שלו צוירו בתקופה זו של חייו.
בתמונה: חבצלות צהובות, ציור מסדרת חבצלות המים של קלוד מונה שצויר ב-1920. הציור בגווני חום, ירוק ומעט כחול. אזורים צהובים, לבנים ואדומים מייצגים את העלים והפרחים אך קשה להבחין בפרטיהם.
אמנים נוספים עם עיוורון כוללים:
צייר טורקי בשם אסרף ארמגן הוא אדם עיוור מלידה שמשתמש בעט ברייל כדי לשרטט את קווי המתאר של ציוריו ומעדיף לצבוע בצבעי שמן. הוא גם סייע במחקרים שונים על התפתחות אזורי הראיה במוח, באחד מהם לקח חלק גם חוקר מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
פסל איטלקי בשם ג'יובני גונלי שפעל בתקופת הבארוק (המאה ה-17).
צלם אמריקאי בשם ג'ון דגדייל שהתעוור בגיל 33 והחליט להמשיך לצלם, בטכניקות ישנות מראשית ימי הצילום.
אמן טקסטיל בריטי בשם קלארק ריינולדס, שפנה לאמנות בטקסטיל לאחר שנים רבות בציור לאחר שהתעוור ורצה מדיום אמנותי שיאפשר לו לחוש את האמנות.
אמנית ישראלית בשם שרה גולדמן המתגוררת באילת. שרה מנגנת באורגן וחלילית (אוהבת במיוחד מוזיקה יוונית), סורגת, מציירת ומצטיינת בזיכרון מדהים למספרים. שרה עבדה כמרכזנית בעיריית אילת. היום שרה בשנות ה-60 לחייה.
.jpg)
בתמונה: ציור של שרה. בציור ים כחול עם שתי סירות מפרש אחת ירוקה ואחת חומה, שמיים כחולים בהירים עם שמש צהובה ואדומה גדולה ושני עננים לבנים קטנים ומספר ציפורים.
אמנית ישראלית בשם שושי סגור המתגוררת באילת. שושי היא כבדת ראיה, למדה בעברה ציור ועיצוב אפנה (בין היתר) ואף עיצבה תכשיטים. היום בעיקר מציירת והפרפקציוניזם שלה מתבטא בבחירת הצבעים המדויקת.
בתמונה: ציור של שושי. בציור – רקע שחור ועליו דלעת עם עלים ופרח. הדלעת עצמה חתוכה – יש חצי דלעת ופרוסת דלעת. הקליפה כתומה כהה ובשר הדלעת צהוב-כתום. בתוך הדלעת גרעינים לבנים. עלי הדלעת ירוקים כהים. הפרח ירוק בהיר, דומה לכובע צמר עם קצה דק וארוך.
אנשים עם מוגבלות בראיה משתמשים בחושים האחרים כדי לחוות.
חוש השמיעה יכול לשמש לתיאור קולי. בתיאור קולי מתארים לאדם עם מוגבלות בראיה את המידע המועבר באופן ויזואלי. כאשר מתארים אמנות, חשוב לפרט כמה שיותר – צורות, יחסים, גודל… היחס לצבע משתנה אצל אנשים שונים וכדאי לברר מראש מה אוהבים לשמוע. זו ההזדמנות שלכם לבטא את היצירתיות שלכם!
במיצגים מודרניים יותר הרבה פעמים מערבים בין מראה לבין שמיעה, מה שיכול לאפשר לאנשים עם מוגבלות בראיה לחוות את המיצג עם תיווך חלקי, רק של החלק הויזואלי.
חוש המישוש לכאורה זר למוזיאונים. כולנו מכירים ציורים עתיקים ורגישים שצריך להגן עליהם כמה שיותר. אבל לא כל אמנות זקוקה להגנה שכזו. כל מיצג, ציור, פסל שניתן למשש בלי לגרום לפגיעה בלתי הפיכה – כדאי לאפשר זאת. אם לא ניתן לאפשר מגע באמנות המקורית, ניתן לייצר דגמים מישושיים כדי לאפשר חוויה לא מתווכת וגם להגן על המוצג המקורי והרגיש.
הצבת מוצגים מישושיים אינה רק דבר שנחמד לעשות, אלא גם מחויבת על פי תקנות נגישות השירות. באמצעות מדפסת תלת מימד ניתן היום להדפיס כמעט הכל – כולל מוצגים מישושיים שניתן להציב בתערוכות.
טעם וריח הם שני חושים שפחות משמשים באמנות בימינו, אבל אולי אלו חושי העתיד?
חוש הראיה עצמו יכול לשמש אנשים עם מוגבלות בראיה שאינה עיוורון – אם יאפשרו לאנשים עם מוגבלות להתקרב אל המוצגים.
כדי לסייע לחוש הראיה חשוב להקפיד על תאורה טובה שאינה מסנוורת ומוצבת כך שצללים לא יפלו על עבודות האמנות ויפריעו לראיה. התאורה תאפשר ראיה טובה יותר לכולם, וההנאה מהאמנות תגבר.
כשאתם מסיירים עם קבוצה או אדם, חשוב להתחיל בתיאום ציפיות – מי האנשים, איך הם אוהבים לחוות דברים. השיחה המקדימה הזו תעזור לכולם להנות יותר.
דרור כרמלי, אבא וסבא, עובד, מבלה ועוסק בספורט, מעורב ופעיל חברתי ועם
כל הנ"ל : אדם עם עיוורון המתעקש לחיות חיים מלאים ועצמאיים, מספר: הייתי בסיורים מונגשים במוזיאון תל אביב ובירושלים. מלבד התיאור הקולי של המוצגים, הכינו הדפס מובלט של הציורים כך שיכולתי למשש את הציור ולהפעיל את הדמיון. מה שיפה הוא שעם השמיעה והמישוש שלי עלה לי בראש הציור כפי שזכרתי שראיתי אותו בעבר, ובעצם ממש זכיתי לראות את הציור שוב. בירושלים היו יותר מוצגים ניתנים למישוש ושם זכינו להרגיש את הפסלים וגם לקבל תחושה של חומרים שונים.
היופי הגדול בהנגשה ראויה הוא שהמוח מייצר לו תמונה ואנו חוזרים לראות. חוץ מזה שמתי לב שאנשים רואים שהקשיבו לתיאור הבחינו בחלקים ביצירות שעד היום לא שמו לב אליהם. גם אנשים על הספקטרום נהנו מהתיאור הקולי שעזר להם להתמקד ביצירה.
שרון אשתר, אישה עם עיוורון, אם לשני ילדים, עובדת בנגישות ישראל ובעמותת על"ה וספורטאית – שחקנית בנבחרת ישראל בכדור דשא ורוכבת אופני טנדם שטח, מספרת: הייתי בטיול בשביל אלי כהן ברמת הגולן. תיארו לי פסל, והייתה לי תמונה בראש איך הוא נראה. ואז מיששתי את הפסל והוא היה שונה ממה שתיארו לי – הילד היה יותר קטן ממה שחשבתי למשל, ממש תינוק.
בווינה הייתי במוזיאון עם הנגשה מיוחדת. מתחת לתמונה היה דגם של התמונה שיכולתי לגעת בו ולמשש אותו. כשנוגעים בחלקים של הציור, יש גם אור צבעוני וגם קול – למשל כשנוגעים בשמים שומעים ציפורים, בנחל פכפוך מים, בעץ רחש של עלים נעים ברוח.
מחלקות הייעוץ וההדרכה של נגישות ישראל לרשותכם לייעוץ והדרכה להנגשת השרות בארגונכם.
קריאה נוספת:
קלוד מונה – קישור לוויקיפדיה – לקישור
פרסומת של אסרף ארמגן מצייר וולבו לפרסומת – קישור ליוטיוב – לקישור
קלארק ריינולדס מספר על עצמו – קישור לבלוג (באנגלית) – לקישור
טריילר לסרט התיעודי "המוזיאון" – קישור לפייסבוק – לקישור
