חוקים מחייבים יש, גם תקנות לא חסרות • ובכל זאת, המגזר הממשלתי לא הצליח בשלוש השנים האחרונות לעמוד בקצב ההנגשה • מאות אלפי ישראלים בסך הכל מבקשים את מה שמגיע להם
מאת: יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת נגישות ישראל
בעולם חיים כשבעה מיליארד אנשים, מתוכם כמיליארד – כ-15% – חיים עם מוגבלויות. בישראל חיים כמיליון וחצי בעלי מוגבלויות, מתוכם כ-600 אלף עם מוגבלות קשה.
ומה תמונת המצב בישראל? ראשית, אולי כדאי לציין שבכנסת יש לנו אנשים שבעצמם חיים עם מוגבלות: השרה הראשונה עם מוגבלות, קארין אלהרר, בכסא גלגלים; חה"כ החירשת הראשונה, שירלי פינטו; חה"כ סמי אבו שחדא, עם מוגבלות ראייה, ונוסף עליהם יש גם הורים לילדים עם מוגבלויות, כגון השר יאיר לפיד וחה"כ יואב קיש. בהחלט, לראשונה, ייצוג הולם. בכנסת אף הוקמה שדולה לקידום אנשים עם מוגבלות, בהובלת חה"כ פינטו וחה"כ יוראי להב הרצנו. כמו כן, חה"כ אפרת רייטן, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, וחה"כ מיכל ביטון, יו"ר ועדת הכלכלה, אמונות על נושאי הנגישות ופועלות לקידום הנושא. אלה חידושים נהדרים וחיוביים, אבל זו רק זווית אחת מני רבות.
חצי הכוס המלאה התמלאה לאיטה מאז 1999, עם חקיקת חוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות. היא המשיכה בחקיקת פרק הנגישות, חוק בחירות נגישות למוגבלויות ניידות, חובת הנגשת מבני ממשלה, מבני ציבור ומבנים פרטיים, הנגשת מערכת החינוך והאקדמיה, נגישות מכשירים אוטומטיים ואתרי אינטרנט ואפליקציות, ונגישות בתחום התרבות, הספורט והתיירות. אין ספק, הנגישות השתפרה רבות ושיפרה את איכות החיים של אנשים בעלי מוגבלויות.
המדהים הוא שהיינו כבר צריכים להיות עם כוס מלאה. כאשר חוקק החוק, הכוונה הייתה שעד השנה נהיה 100 אחוז נגישים, אבל משרדי הממשלה, וכן ועדות הכנסת, לא התקינו תקנות. עמותת נגישות ישראל, בהשתתפות עמותת בזכות, הגישה עתירה עקרונית לבג"ץ, שבזכותה התקינו משרדי הממשלה את מרבית התקנות הרלוונטיות – למעט ארבעה קבצים של תקנות הטעונות השלמה, שנמצאות באחריות שרי הביטחון, הבריאות, החינוך והפנים.
מעבר לסחבת, לא מצליח המגזר הממשלתי בשלוש השנים האחרונות לעמוד בלוחות הזמנים המוגדרים בחוק, ובמקום להיות נגיש בסוף 2017 הוא אולי יהיה נגיש בסוף 2022. הרשויות המקומיות, שהיו אמורות להיות מונגשות עד סוף 2021, גם לא עמדו ביעדיהן, וביקשו הארכה עד 2024. גם מערכת הבריאות, הקריטית מבחינת הנגישות, עדיין במצב גרוע, וההנגשה בה מאחרת איחור אדיר.
יש תחומים מהותיים וחשובים ביותר שלא התקדמנו בהם: תחבורה ציבורית, נגישות שירותי הבריאות, נגישות החיים ברוב הרשויות, בדיור, במוסדות דת ובמוכנות למצבי חירום. מדובר בתחומים קריטיים לנו, האנשים עם מוגבלות, ונראה שלמשרדי הממשלה פשוט לא אכפת. התוצאה היא שציבור עצום נשאר מאחור, מופלה, במעצר בית, ללא פוטנציאל צמיחה.
