סעיף 1 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, קובע כי "ביטוח הבריאות לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית". אולם, מחקרים רבים מוכיחים כי ישנו פער גדול בין הצהרה זו לבין המצב, הלכה למעשה, בישראל. אחד מהגורמים העיקריים לפער זה הינו "תשלומי ההשתתפות" אשר מבוטחים נאלצים לשאת בהם, הן במסגרת קבלת טיפולים והן במסגרת קבלת תרופות.
כך, למשל, ממחקר של מכון ברוקדייל משנת 2006 עולה כי 15% מתושבי המדינה דיווחו על ויתור בתרופת מרשם. האחוזים מחמירים עת מתמקדים אנו בקבוצות החלשות בחברה: 30% מקרב בעלי הכנסה נמוכה ו- 20% מקרב החולים הכרוניים דיווחו כי נאלצו לוותר על טיפול רפואי או תרופת מרשם בשנת 2005, מחמת עלותם.
בדוח מבקר המדינה שהתפרסם בחודש מאי 2008 נקבע כי בעשור שבין 1995 ו-2005 חלה עלייה בהכנסות קופות החולים השונות מתשלומי השתתפות העצמית הנגבים מהחולים מ-5% ל-11%, וזאת במקביל לירידה ההדרגתית והמשמעותית במימון הציבורי למערכת הבריאות. עוד ציין המבקר, כי ביולי 2006 דנה ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בנושא זה והביעה דאגה מהעלייה התלולה במחירי ההשתתפות העצמית של ציבור מבוטחי קופות החולים בהוצאה הלאומית לבריאות וקראה למשרדי הבריאות והאוצר להכין תכנית לאומית במטרה להוריד באופן הדרגתי את ההשתתפויות העצמיות. המבקר מצא כי עד עתה הנהלות משרדי הבריאות והאוצר לא ערכו דיון משמעותי בסוגיה זו.
יש לציין, כי מעבר לפגיעה בפרט, הנעוצה בעצם אי-מתן השירות הרפואי, הרי שחסמים אלה בנגישות לרפואה ראשונית גורמים בשלבים מאוחרים יותר לצריכת רפואה שלישונית, יקרה ומורכבת יותר (דוגמת אשפוזים), המהווה נטל גדול יותר על מערכת הבריאות. בנוסף, מערכת ההנחות והפטורים על תשלומי ההשתתפות שהונהגה במקביל להיתר הגבייה של תשלומי ההשתתפות על השירותים ותרופות – מעבר לעובדה שאין בה כדי למגר את אי השוויון בנגישות לשירותי הרפואה, כפי שמלמדים הנתונים דלעיל – הכניסה סרבול ועלייה בהוצאות המנהליות של הקופות והביאה לתיוג של הנזקקים לפטור.
עוד ראוי לציין, כי מחקרים עדכניים מלמדים על כך ששיעור ההכנסות של קופות החולים מתשלומים ישירים של החולים נמצא, מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בעלייה מתמדת, וכי מבין מדינות המערב רק בארצות-הברית שיעור ההוצאה הפרטית לנפש לבריאות גבוה יותר מאשר בישראל.
הצעת חוק זו באה לבטל את נטל תשלומי ההשתתפות המוטל על מבוטחי בריאות בישראל. בנוסף, על מנת לפצות את קופות החולים בגין אבדן התקציב שמקורו היה בתשלומי ההשתתפות, מסדירה הצעת החוק שני מקורות מימון חלופיים: ראשית, מוצע לבטל את תקרת התשלום על דמי הביטוח הבריאות, המחושבת כחמש פעמים השכר ממוצע במשק (סעיף 1 להצעת החוק). שנית, מוצע להגדיל את דמי ביטוח הבריאות בהתאם להכנסה, על מנת להגביר את הפרוגרסיביות של המס (סעיף 6(3) להצעה).
הצעת חוק זו היא פרי יוזמה של עמותת "רופאים לזכויות אדם".
