עולים מבוגרים שלוקחים משכנתא לתקופה ארוכה, נתקלים לעיתים במצב לפיו אחרי 10-15 שנה של תשלום המשכנתא הם אינם יכולים עוד לעמוד בתשלומים. רבים מהם לא הספיקו לצבור פנסיה בארץ ולכן הם מתקיימים מתשלומי קצבאות סוציאליות, אשר אינן לוקחות בחשבון את תשלומי המשכנתא. הבנקים לא מפסידים שום דבר בכך שהם מאשרים הלוואות אלו, משום שבמקרה של אי תשלום, הלווים מסולקים מבתיהם ודירותיהם עוברים לבעלות הבנק. לכן, חלה על הבנקים החובה לשאת באחריות למעשיהם. ניתן כמובן לטעון כי הלווים לקחו על עצמם במודע את הסיכון כי יסולקו מבתיהם, אך עם זאת, בהמתנה לדיור ציבורי מחכים יותר מ-50,000 עולים חדשים מבוגרים, אשר לכולם הממשלה משלמת קצבה לשכירות מגורים. בנטילת המשכנתא, הלווים פטרו את הממשלה ממתן קצבה זו, ולכן על הממשלה לעזור לאנשים אלו כשהם לא יכולים לעמוד בתשלומי המשכנתא, כפי שהמדינה עוזרת ליוצאי אתיופיה, ופוטרת אותם עד לגובה של 95% מתשלום המשכנתא שהם לקחו למגורים ללא קשר לגילם.
מוצע, אם כך, לקבוע כי מי שלקח הלוואה למגורים, העומד בתנאים המצוינים בהצעת החוק, יהיה זכאי לקבל מהבנק הפחתה בשיעור של 95% או 120,000 שקלים חדשים, מסכום ההלוואה, לפי הנמוך ביניהם. כמו כן, מוצע כי יורש של הלווה כאמור, אשר קיבל את ההפחתה בהלוואה, יוכל לרשת את הנכס רק לאחר שישלם לבנק את התשלום שקיבל הלווה בזיכוי.
