מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נחתם הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין המדינה באמצעות משרד האוצר, לפיו נכה מוגבל בניידות זכאי לשורת הטבות, הכוללות קצבה והלוואות למימון סיוע לניידות. הסכם זה פג עם הגיע הנכה לגיל 60 לנשים ו-65 לגברים. בתיקון לחוק בסעיף 406(3) נקבע, שגיל פקיעת הזכאות יעודכן בעקבות העלאת גיל הפרישה, לפי מדרגות הפרישה שמוגדרות בחלק ב' ללוח א'1.
תוחלת החיים בישראל כיום, מגיעה ל-77 שנים לגברים ו-81 שנים לנשים, וגמלאים רבים ממשיכים לחיות אורח חיים עצמאי למרות פרישתם מעבודה. ביטול גמלת הניידות דן אותם לריתוק לביתם, ללא יכולת כלכלית לרכוש עזרים כדוגמת כיסא גלגלים חשמלי או רכב מותאם לנכים.
מטרת הצעת החוק לסייע לגמלאים אלה להמשיך לחיות כשותפים מלאים בחברה וליהנות מתקופת הפרישה בדומה לגמלאים שאינם נכים, על ידי שימור ההטבות הסוציאליות בגין מוגבלות ניידותם גם עם הגיעם לגיל הפרישה.
הצעת חוק של חברת הכנסת אורית נוקד