קיימים בישראל נכים רבים המרותקים לכיסא גלגלים חשמלי שאינו ניתן לקיפול.
נכים אלו מוגדרים על ידי הבטוח הלאומי כנכים הזכאים גם לקצבת נכות, קצבת ניידות וקצבת שר"מ.
חלק מהנכים אינם יכולים לשלוט בגופם באופן כזה שיאפשר להם נהיגה עצמאית, לפיכך הם נעזרים בבני משפחה המשמשים כנהגים. זאת גם אם הם מתפקדים בעצמאות יחסית, ומתגוררים בדירות נפרדות מבית הוריהם.
הביטוח הלאומי מאשר לנכים אלה לרכוש בסיועו רכב ואן מתאים ומעלון לעגלות מסוג זה.
הכללים הנהוגים היום, קובעים שבן משפחה הנוהג ברכבו של הנכה חייב לגור במרחק של עד 500 מטר מביתו של הנכה.
ההבדל בין המרחק המותר על פי הביטוח הלאומי למרחק לבית ההורים הוא שולי וחסר משמעות מבחינת יכולת ורצון ההורים להסיע את הנכה.
צריך לזכור כי דווקא לנכים קשים חשובה מאוד האפשרות לגור מחוץ לבית במרחק סביר כדי להרגיש כי עצמאותם כבני אדם לא נפגעה.
נוסף, יש מקרים בהם הנכה אינו מתגורר ליד משפחתו ואולם יש לו שכן המסייע לו באופן קבוע, שנכון להיום אינו יכול לסייע בדבר חשוב זה של ניידות.
מוצע אם כן להגמיש רק במעט, וזאת בביקורת של ועדת חריגים שתמונה על ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים את התנאים הכול כך קשיחים.
כמו כן עולה כי על פי נוהלי הביטוח הלאומי, משך הזמן לאישור רכישה מסוג זה הינו ארוך במיוחד דבר שעלול לפגוע בנכים שיאבדו את עצמאותם ויישארו בודדים בביתם ולפיכך מוצע לקבוע פרק זמן לטיפול בבקשות לקבלת הטבות לפי הסכם הניידות.
