ענף הרפואה הדחופה כולל, בעיקר, שירותי חירום רפואיים, לרבות שירותים של העברת מידע ונתונים רפואיים באמצעות תקשורת אלקטרונית (התקנת לחצני מצוקה, הזמנת אמבולנסים) וטיפול מידי על ידי רופאי משפחה ורופאים מומחים, הזמינים לצרכנים מידית משך 24 שעות ביממה. עיקר האוכלוסייה הנזקקת לשירותים אלו היא אוכלוסיית הקשישים וחולי לב. קבוצת אוכלוסייה זו היא בדרך כלל חלשה יותר ופגיעה יותר ולכן מחייבת התייחסות מיוחדת.
תלונות רבות של צרכנים מצביעות על דפוסי ליקוי חמורים בפעילות ענף זה תוך ניצול חולשתם ומצוקתם של אוכלוסיית הקשישים והפעלת מניפולציות שיווקיות פסולות עליהם. הבעיות הצרכניות המרכזיות המאפיינות את הענף נובעות מא-סימטריה בין הצדדים לחוזה. מחד, עומדים עסקים, בעלי ידע משפטי, המצוידים במערכת שיווק אגרסיבית ומאידך עומד ציבור קשישים, חלש ותלוי כאשר לרוב נסיבות העסקה הן בעת מצוקה קשה של הקשיש ולעיתים בשעה שהוא מאושפז בבית חולים. הבעיות המרכזיות העולות מהתלונות הן אי יידוע הצרכנים לגבי פרטים מהותיים בעסקה, כולל מדיניות ביטול עסקה, שיטות שיווק אגרסיביות וכבילת הצרכנים בהסכמים ארוכי טווח באופן בלתי סביר, מבלי לאפשר יכולת להתנתק מהשירות אפילו במקרה של פטירה.
ההגנות הקבועות בחוק הגנת הצרכן אינן מספקות מענה לכשל השוק בענף. לפיכך, מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן במטרה להגן על ציבור זה המצוי במצוקה. מתכונת החקיקה המוצעת מקבילה לזו שנקבעה בחוק הגנת הצרכן על מנת לטפל בכשל השוק בענף יחידות הנופש, וכן בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות), התשס"ו-2006 של חברת הכנסת אורית נוקד (פ/181/17).
הצעת חוק של חברי הכנסת משה שרוני ואחרים
