אנשים רבים בארץ גרים בבתים בעלי יותר מקומה אחת שאין בהם מעליות. בהגיעם לגיל זקנה רבים מהם זקוקים למעלית. חלקם מתקשים מאוד בעלייה במדרגות ומעלית היא צורך חיוני עבורם, והם עומדים בפני הברירה של התקנת מעלית או מעבר לדירה אחרת. מעבר לדירה אחרת כרוך בהוצאות מרובות וגם לא קל לאדם בגיל מתקדם לעקור מדירה בה התגורר עשרות שנים. לכן הוספת מעלית לבניין היא הפתרון המתאים ביותר. חלקם של המבוגרים אמנם יכולים גם לעלות ללא מעלית אבל גם עליהם זה מכביד, והתקנת מעלית משפרת את איכות חייהם.
לפי המצב החוקי הקיים כדי להוסיף מעלית לבית משותף יש לקבל את הסכמת שני שלישים של בעלי הדירות, ואם מדובר במעלית נכים קטנה אז דרושה לכך הסכמת מחצית בעלי הדירות. בחלק מן הבניינים מושגת הסכמה כזאת ומוקמת בהם מעלית, אולם בחלק אחר לא מושגת הסכמה זאת, גם היכן שהוספת מעלית אינה פוגעת כלל במישהו, ואפילו מעלה את ערך רוב הדירות. במקרים אלו בעלי דירות רואים במצב כזה הזדמנות להפיק תועלת לעצמם מבלי לשלם עבורה, ומתנים את הסכמתם לבניית המעלית בכך שהדייר הזקן יסכים לממן בעצמו, או כמעט בעצמו, את בניית המעלית, והם ייהנו ממנה בחינם או תמורת תשלום סימלי בלבד.
כיום מאפשר חוק המקרקעין, התשכ"ט–1969 למי שהוא, קרובו הגר עמו או אדם השוכר ממנו, הוא בעל מוגבלות, לבצע שינויים בבניין בתנאים מקלים יותר מאלו הנדרשים ברגיל להלכיים אלו. זאת, לאור ההבנה כי יש לאפשר לבעל מוגבלות התאמות מסוימות במבנה הנובעות ממוגבלותו. אחת ההתאמות המתאפשרות היא מתקן הרמה, אולם, הדבר לא כולל מעלית.
מוצע להחיל את הסעיף בשינויים המתחייבים גם על קשיש, לעניין מתקן ההרמה בלבד, כאשר קשיש מגודר בתיקון כמי שמלאו לו 65 שנים. במהשך לכך, מוצע כי הן בעניינו של בעל מוגבלות והן בעניינו של קשיש יחולו ההוראות לעניין התקנת מתקן ההרמה גם על התקנת מעלית.
הצעת חוק של ח"כ משה שרוני
