לפי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א–1991, בית המשפט הוא הקובע כי הנאשם הוא בלתי שפוי, ומחליט להוציא לגביו צו אשפוז פלילי. אך, על שחרורו מחליטה ועדה רפואית פסיכיאטרית. אם הוועדה הרפואית קובעת כי המאושפז כשיר לשחרור היא מוציאה צו החלטה רפואית ומיידעת את הגורמים הבאים: הפסיכיאטר המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המחוז ומשטרת ישראל.
הבעיה הטמונה בכך היא כי בית המשפט אשר היה אחראי על הוראת אשפוזו של הנאשם, אינו אחראי עוד על הוראת שחרורו. על כן, מן הראוי הוא שלאחר שקבעה הוועדה הרפואית כי המאושפז כשיר לשחרור, יתנהל דיון משפטי בשאלה האם האיש מסוכן לציבור.
בדרך זו ייווצר איזון נכון בין זכויות הנאשם לזכויות הקורבן, בכך שהקורבן ובני משפחתו יוכלו להיות נוכחים בדיון המשפטי שיתנהל.
כמו כן, הנושא עלה בעתירה בעניינו של נאשם שאושפז בכפייה 14 שנה, על פי צו אשפוז פלילי שאינו מוגבל בזמן. בפסק הדין קבעו השופטים כי רק בימ"ש רשאי לבטל צו אשפוז פלילי ולא ועדה פסיכיאטרית מחוזית. הצעת חוק זו באה, אם כן, לעגן את פסיקת בית המשפט בחוק.