במקרים לא מעטים קטינים נפגעים בתאונות, המתרחשות בנסיבות שונות, כגון תאונות דרכים, תאונות בבית הספר, בתנועת הנוער או במסגרת טיול וכיו"ב.
במקרים אלה וכן במקרים בהם קטינים נותרים תלויים עת נפטר הנפגע בתאונה מוגשת תביעתם, על פי חוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות, באמצעות ההורים שהם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינים או ע"י אפוטרופוס אחר, במקרה שמונה לקטין אפוטרופוס.
ההליך בבית המשפט מסתיים בפשרה או בפסק דין אשר במסגרתו נקבע סכום פיצויים אשר ישולם לקטין כנפגע או כתלוי, ובעקבות זאת מועברים כספי הפיצויים, בד"כ ע"י המבטח, לידיהם של ההורים או האפוטרופוס.
הפיצויים מיועדים לפצות, בין היתר, על כאב וסבל שנגרמו לקטין, על אובדן כושר השתכרות עתידית של הקטין, על הוצאות וטיפולים הנדרשים לצורך שיקום הפגיעה שידרשו בעתיד לקטין ועוד אלמנטים המתייחסים לזמנים עתידיים בהם הנפגע יזדקק לכספים כדי לשקם עצמו מהפגיעה ולא להיות לנטל על החברה.
סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי תפקידי ההורים הינם בין היתר לשמור על נכסי הקטין לנהלם ולפתחם. סעיף 23 לחוק העוסק בהכנסות קטין ובנכסיו מכל מקור קובע כי הכנסות ונכסים כאמור לא ישמשו לקיום משק הבית המשפחתי, אלא באישור בית המשפט. את צרכי המשפחה והבית אמורים ההורים לספק בעצמם ולא להשתמש לשם כך בנכסיו של הקטין. את נכסי הקטין הם אמורים לשמור, לנהל ולפתח עבור הקטין עצמו על מנת שישמשו אותו לצרכיו בעתיד.
ואולם, לצערנו, לא תמיד מתקיימות הוראות החוק, וקיימים מקרים בהם הורים עושים שימוש בכספים המיועדים לקטין, כגון כספים שנפסקו לטובתו כפיצויים על פגיעה שנגרמה לו, לצרכיהם או לצרכי משק הבית. רק במקרים קיצוניים יתבע קטין את הוריו על כך שלא פעלו לשמירת נכסיו.
הצעת החוק באה למנוע מההורים או מהאפוטרופוס להשתמש בכספי הפיצוי שנפסקו לקטין, המתייחסים לכאב וסבל או לנזקים עתידיים, כבתוך שלו, על מנת שבבוא המועד בו הנפגע יהיה בגיר לא יימצא "בפני שוקת שבורה" וללא הפיצויים שהיו אמורים לסייע לו להשתקם.
לשם כך, מוצע להסמיך את בית המשפט הפוסק פיצויים לקטין, להורות לפי שיקול דעתו על דרכים להבטחת הפיצויים המגיעים לקטין, בכפוף לתקנות שיתקין שר המשפטים באישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת.
