מערך השיקום בשרותי בריאות הנפש במשרד הבריאות רוכש שירותי שיקום עבור אנשים עם נכות נפשית.
המשרד פועל במסגרת חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000, אשר הטיל האחריות לשיקום נכי הנפש על משרד הבריאות.
בדרך כלל האחריות על השיקום לטווח ארוך (מעבר לשיקום הרפואי) מוטלת על משרד הרווחה בכל סוגי הנכויות. היוצא מן הכלל הוא תחום הנכות הנפשית, שהועבר לאחריות משרד הבריאות, לאחר שמשרד הרווחה השקיע בו יחסית פחות מבתחומי הנכות האחרים.
בכל נושאי הרווחה כולל שיקום נכים, הנמצאים בזיקה למשרד הרווחה, ההפעלה היא באמצעות השלטון המקומי, אשר גם משתתף ב-25% מעלות ההפעלה. השתתפות זו נמנעת מתחום שיקום נכי הנפש, דבר המפחית המשאבים העומדים לרשותם ומפלה אותם ביחס לנכים אחרים.
יתר על כן, הרשויות אף מקבלות כספים ממשרד הפנים בגין השאר בגין המצב הסוציואקונומי של תושביהן. נכי נפש מקבלי הקצבה נכללים כאזרחים לצורך החישוב שנעשה לתמיכה הכספית ברשויות המקומיות, ואולם הם עצמם לא נהנים מתמיכה זו כלל.
חוק זה בא לפצות באופן חלקי את נכי הנפש, על ידי כך שהרשויות לא יגבו ארנונה ממסגרות אשר מספקות שירותי שיקום לנכי נפש בהתאם לחוק לשיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000. החוק אינו מבדיל בין מסגרות המופעלות על ידי גורם פרטי או מלכ"ר הואיל והתשלום של משרד הבריאות עבורם זהה. חשוב להזכיר גם כי מסגרות השיקום התעסוקתי המשרתות את כלל הנכים – הקרן למפעלי שיקום וה"משקם" פטורות כבר כיום מארנונה. מדובר בכ-200 מסגרות ועלות החוק מוערכת ב-5 מיליון שקלים חדשים.
