חדשות

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשות חה”כ משה שרוני, דנה היום בהצעת החוק הבאה לקבוע הטבות לנפגעי פוליו של חברי הכנסת: עזמי בשארה, ג`מאל זחאלקה, ואסל טאהא, אברהם רביץ, גלעד ארדן, חיים אורון, מוחמד ברכה ור`אלב מג`אדלה.


חה”כ משה שרוני, יו”ר הוועדה: ”כוונתי להגיע להחלטה צודקת ללא הסתייגויות. אני בטוח שנחוקק חוק צודק שניתן יהיה להגן עליו”.

חה”כ אברהם רביץ: ”המדינה לא עשתה את המוטל עליה, גם אם לא במזיד. יש להעניק לחולי הפוליו פיצוי שהוא תגמול על כך שנפגעו במחלה הקשה”.

חה”כ עזמי בשארה: ”היו אנשים שלא חוסנו וחלו במחלת הפוליו, ולכן חלה אחריות המדינה לגורלם. היו מקרים של אנשים שקיבלו את החיסון ולאחר מכן חלו במחלה. יש חולי פוליו שהגיעו מחו”ל ולא ראוי להפריד אותם מכלל חולי הפוליו. הממשלה חייבת לפצות חולים אלו, זהו מקרה קלאסי לפיצוי של חולים שמספרם הולך ופוחת מדי שנה”.

חה”כ רן כהן: ”על המדינה והחברה בישראל לגלות סולידריות כלפי חולים קשים אלו ולהתייצב לימינם”.

חה”כ נדיה חילו טוענת לאחריות ישירה של המדינה למצבם של חולי הפוליו. ”לא צריך לחפש את הסיבות לכך, התנאים הסניטריים ותנאי המגורים שבהם היו נתונים התושבים באותה עת הם הגורם העיקרי להתפרצות המחלה”.

חה”כ אריה אלדד טען כי אין הוכחה מדעית שהמדינה נהגה בחוסר אחריות בעת מגיפת הפוליו. ”כרופא אני לא מזהה קשר ישיר ומוכח בין הטענה לאחריות המדינה והפגיעה בחולים. יש עוד 100 מחלות שלגביהם ניתן לטעון שהמדינה התרשלה בטיפול שנתנה לאוכלוסיה. יש צורך לתקן את החוק כך שיילך לקראת הנפגעים במתן יותר אחוזי נכות ובמתן גמלה גבוהה יותר”.

חה”כ סופה לנדבר: ”לא באה להאשים את המדינה, אך לדעתי החולים זכאים לפיצוי”.

חה”כ דב חנין טוען כי הפיצוי צריך להינתן לחולים במנותק משאלת האשמה של המדינה. לדעתו, המדינה צריכה לקחת אחריות על כל קבוצה של חולים שמצבם הבריאותי קשה כמו חולי הפוליו.

נציגי הנכים:
שמעון יאיר, יו”ר העמותה לחולי הפוליו: ”הסיבות להתפרצות המחלה: 1) לא ניתן החיסון והיה חיסון; 2) התנאים הסניטריים לא היו ראויים באותה תקופה; 3) ניתן לחולים חיסון קלוקל.” לטענתו, 30% מחולי הפוליו חלו כתוצאה מקבלת החיסון ”ונשאלת השאלה מדוע 80% מהחולים הם בני עדות מזרח או ערבים? הרסתם לנו את החיים. אנחנו מבקשים מהמדינה שתפצה אותנו גם מבלי להכיר באשמה שלה בנושא”.

פרחיה בן-זקן, ועד הפעולה של ארגוני הנכים: ”עברנו מסכת של התעללות בניתוחים ובנסיונות. למדו עלינו איך לרפא את המחלה, אך לא ריפאו אותנו”.

שלום דלוגץ`, יו”ר ועד הפעולה של ארגוני הנכים: ”רק 30% מהחולים נותרו בחיים. לפני כשנה מספרם היה כ-4,300, כולם בני 50+”.

אחמד טיארה מארגון נכי הפולי הערבי הציג בפני הוועדה רשימה של 13 נפגעי פוליו שלקו במחלה כתוצאה מקבלת החיסון.

דורון יהודה מארגון הגג של ארגוני הנכים: ”התעללו בנו, נתנו לנו טיפול כושל והביאו אותנו לרמת נכות גבוהה”.

ד”ר פאול סלייטר, מנהל מחלקת אפדמיולוגיה במשרד הבריאות טען כי בשנות ה-50` ולאחר מכן המדינה נתנה את החיסון הטוב והזמין ביותר שניתן באותה עת. ”החיסון ניתן לכל הילדים שמשרד הבריאות איתר. כיסוי החיסון במגזר הערבי היה גבוה מזה של היהודי, כיוון שבמגזר היהודי יש אסכולות שונות המתנגדות לקבלת החיסון”. והוא הוסיף ”מחלת הפוליו היא מחלה איומה: 10% מהחולים מתים. 80% מהשורדים נשארים עם נכות. אחרי 30-20 שנות נכות יציבה, יכולה להיות שוב החמרה במצבם. תוחלת החיים רגילה. יש הרבה מחלות שדומות באופיין למחלת הפוליו כגון: שחפת, דלקת כבד B, סוכרת, אי ספיקת כליות, ועוד. אם הצעת החוק תתקבל הרי שמדובר בתקדים חשוב, שיחייב את המדינה להעניק כספים לכל חולה שמצבו הולך ומחמיר עם השנים”.

מיכל טביביאן-מזרחי ממרכז מחקר ומידע של הכנסת הכינה בהזמנת הוועדה סקירה הסטורית של התפתחות מחלת הפוליו והדרכים להתמודדות עם המחלה בעולם ובישראל. מממצאי הסקירה עולה כי מדינת ישראל סיפקה את החיסון למחלת הפוליו במקביל למדינות העולם המפותחות האחרות. יתרה מזאת, מדינת ישראל היתה המדינה השלישית בעולם, אחרי ארה”ב ודנמרק, אשר ייצרה בעצמה את התרכיב וסיפקה את כל צרכי אוכלוסייתה. לאורך כל השנים פעלה המדינה למיגור התפרצויות המחלה באמצעות שינוי תכניות החיסון ועריכת מבצעי חיסון בהתאם לידע המדעי שהיה זמין באותה העת.

להלן הסיכום שהתקבל על ידי רוב חברי הוועדה:

הוועדה רואה לנגד עיניה את הקשיים והסבל שהם מנת חלקם של נפגעי הפוליו, כפי שהוצגו בפנינו היום.

הועלו בוועדה היבטים כבדי משקל ושאלות עקרוניות באשר להצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו, שראוי כי הוועדה תיתן עליהם את הדעת, בטרם קבלת החלטות באשר להסדרים הספציפיים המוצעים בהצעת החוק.

המחקר שהוצג בפני הוועדה, אשר נערך על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, התמקד בהתמודדות של מדינת ישראל עם מגיפת הפוליו ובפעולות שננקטו על ידי המדינה למיגור המחלה.
המחקר לא בדק האם המדינה יכולה היתה ליתן או להימנע מלתת טיפול רפואי כדי להיטיב את מצבם של נפגעי מחלת הפוליו, וכן את אחריות המדינה לתנאים הסביבתיים שאפשרו את התפרצות והתפשטות המחלה באיזורים מסוימים.

בהתאם לכך, הוועדה מחליטה על הקמת ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס ובהשתתפות אנשי מקצוע, בין היתר מתחומי הרפואה, וההיסטוריה, לבחינת הסוגיות העקרוניות שיניחו את התשתית העובדתית – ההיסטורית ו/או הרפואית והתשתית המוסרית להצעת החוק.

ברצוני להבהיר לחברי הכנסת ולנציגי הנכים, כי אנו נקצוב את זמן פעילותה של הוועדה הציבורית וכי אין בהקמת הוועדה כדי לדחות את מתן הטבות לנכים, ככל שיוחלט עליהן, שכן הוועדה תציע שההסדר שייקבע, ככל שייקבע, יהיה רטרואקטיבי ויחול מינואר 2007.