”לילדים שנותרים במחלקה פסיכיאטרית למרות אבחנה רפואית לפיה הם אינם שייכים לשם נגרם נזק נפשי ותדמיתי, שיקשה עליהם להשתקם”, אמר יו”ר הוועדה לזכויות הילד זבולון אורלב בדיון שהתקיים היום על אשפוז ילדים במחלקות פסיכיאטריות כתוצאה ממחסור במקומות השמה. ”חוסר התיאום הממשלתי שבא לידי ביטוי בכך שמוסד מסרב לקלוט ילד כי הוא מגיע באמצע השנה או כי מלאו לו 17, מוכיח שנדרשת הקמת נציבות זכויות הילד. אין היום רגולטור שרואה עצמו אחראי לילדים שנופלים בין הכסאות. לשר החינוך יש סמכות להורות בצו למנהל מוסד לקבל מיד ילד שהופנה אליו. יש לכם סמכויות, תשתמשו בהן”.
”כשמנהלת חסות הנוער צריכה להחליט לאיזו נערה לתת עדיפות בכניסה למעון, לילדה שמנוצלת מינית וחיה ברחוב בעיר בדרום, או לנערה שמאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי, למרות שהרופאים אומרים שהיא לא צריכה להיות שם, היא תעדיף לתת את קורת הגג לילדה שחיה ברחוב, ולכן נותרים עשרות ילדים באשפוז פסיכיאטרי ללא צורך”, אומר ד”ר יצחק קדמן, מנכ”ל המועצה לשלום הילד.
”מתוך 133 בני נוער מאושפזים בשנה החולפת, שחרורם של 33 התעכב בשל חוסר מקום במוסדות פוסט אישפוזיים”, אמר ד”ר מיכה רגולסקי , מנהל מחלקת נוער במרכז לבריאות הנפש באר שבע, ”זה ילך ויתפח כי הילדים המטופלים על ידינו היום יהיו ההורים של מחר. רק אתמול בבוקר הגיעה אלי נערה בת 18 ששוחררה מבית החולים לפני חצי שנה במצב טוב. היא מסוממת ובמצב נורא וביקשה עזרה. זו נערה ממשפחה הרוסה, שאנחנו העמדנו על הרגליים, אבל בגלל ששוחררה ללא ליווי נכון הידרדרה שנית. הנתונים מבהילים. הפער בין ישראל הראשונה לשנייה ילך ויגבר. לא מספיק לספק פתרונות למצב היום, חייבים לתכנן לקראת מה שצפוי להיות. בשנים האחרונות יש עלייה בהפניות של בתי משפט לאשפוז כי יש עלייה באלימות. אנו זקוקים גם למחלקות שיש בהן שמירה והשגחה על עבריינים. לא מספיק שיתוף פעולה בין הרווחה לבריאות. חייבים לערב גם את משרד המשפטים או המשרד לביטחון פנים. ל-90% מהמאושפזים אין לאן לחזור בתום האשפוז”.
”בכל שנה מספרים הילדים שאנו נדרשים לתת להם מענה גדל”, אמר מוטי וינטר, מנהל האגף לשירותים חברתיים במשרד הרווחה, ”המערכת נבנתה לילדים `רכים` ומתקשה לתת מענה לאוכלוסיות קצה. יש פער בין המודעות הגדלה שלנו להכרה של החברה ישראלית בצורך למצוא לילדים הללו פיתרון. החברה הישראלית עברה שינויים משמעותיים שגרמו לתופעות שכמעט לא הכרנו בעבר. כל שנה בין 30 ל-100 ילדים נוספים מתדפקים על דלתותינו”.
