הודעה לעיתונות מטעם ועדה לפניות הציבור
ישיבה במסגרת היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות – פניות ציבור בנושא הנגשת התחבורה הציבורית לנכים ופניות ציבור לגבי השירות הניתן לנוסעים ברכבת ישראל
התפרסמה בתאריך: 11/12/2007
-הישיבה התקיימה במסגרת היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות ושודרה בערוץ הכנסת-
א. פניות ציבור בנושא הנגשת התחבורה הציבורית לנכים.
– ישיבת המשך לישיבת הוועדה שהתקיימה בנושא ב- 29 במאי 2007.
ב. פניות ציבור לגבי השירות הניתן לנוסעים ברכבת ישראל.
הוועדה לפניות הציבור התכנסה היום במסגרת היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות. כדי לדון בנושאים:
א. הנגשת התחבורה הציבורית לנכים.
ב. פניות ציבור לגבי השירות הניתן לנוסעים ברכבת ישראל.
בסיכום הישיבה הקודמת, שהתקיימה ב-29 במאי 2007, פנתה יו”ר הוועדה למשרד התחבורה בבקשה לקדם את תוכנית ההנגשה בשיתוף משרד התחבורה, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות, המרכז לשלטון מקומי, חברות אוטובוסים וארגוני נכים כפי שמחייבות התקנות. כמו כן, יו”ר הוועדה דרשה מרכבת ישראל לאפשר לנכים שרוצים לנסוע ברכבת בתחנות נגישות לנכים, את נסיעתם ללא הצורך בתאום מראש.
בתחילת הוועדה, יו”ר הוועדה, ח”כ סופה לנדבר, ציינה כי מטרת הישיבה היא לבדוק האם יושמו המלצות הוועדה הקודמת בנושא.
בהמשך דבריה ציינה כי רכבת ישראל מתנהגת לנכים באופן מזלזל ומחפיר שפוגע בכבודם של הנכים. הרכבת מסרבת להסיע נוסעים נכים שלא מתאמים את הנסיעה ברכבת, בטענה שמנהל התחנה לא נמצא.
ח”כ לנדבר ציינה את חשיבותם של שירותי הרכבת עבור הנכים בעיקר, היא רבה, שכן על-פי תקנות השוויון, שירותי האוטובוסים הבין-עירוניים אינם כלולים בחובות הנגישות. כלומר, שירותי הרכבת הם האופציה היחידה לתחבורה ציבורית בין-עירונית עבור ציבור הנכים.
ח”כ לנדבר ציינה כי התנהלות רכבת ישראל כלפי הנכים איננה יכולה להמשך. הרכבת אינה גוף פרטי אלא גוף של מדינת ישראל. לדבריה, המצב לא רק שלא השתפר אלא התדרדר מאוד, מאז הישיבה האחרונה בנושא.
הנכים שנכחו בישיבה ציינו כי חובה לבטל בחוק את הגזירה של הצורך בהודעה מראש ולאפשר לנכים לנסוע באופן חופשי. כמו כן יש צורך לקבוע בחוק קנס כספי מרתיע במקרים שבהם ברכבת ישראל מסרבת לתת שירות שהיא מחויבת על פי החוק.
הנכים הציעו לרכבת להתקין מעלונים כך שהנכים יוכלו בעצמם לעלות ולרדת מהרכבת, מבלי שיזדקקו ל”טובות” ו”חסדים” מעובדי הרכבת ובעיקר ממנהלי התחנות.
הנכים ציינו כי חרף העובדה שהאוטובוסים העירוניים נגישים לנכים, הנהגים פעמים רבות רואים נכה בתחנה ומתעלמים ממנו, לא עוצרים בתחנה וממשיכים לנסוע.
אחד הפונים שפנה לוועדה ואשר נכח בישיבה הקודמת, טען כי הוא נכה הנעזר בכיסא גלגלים ונוסע הרבה ברכבת ישראל. הפונה טען כי לפי החוק אם נכה בכיסא גלגלים רוצה לנסוע ברכבת, עליו להודיע למודיעין הרכבת 12 שעות מראש ולציין את תחנות מוצא, יעד ושעת הנסיעה.
לדבריו, הצורך להודיע על הנסיעה מראש פוגע בצורה אנושה בחופש התנועה.
לדבריו, לא מתאפשר לו לנסוע ברכבת באופן סדיר, על-אף העובדה שהוא הודיע לרכבת על כוונתו לנסוע ועל זמני נסיעתו המתוכננים. במספר מקרים נאמר לו כי מנהל התחנה אינו נמצא בשעות בהן הוא מבקש לנסוע, ולכן לא אישרה הרכבת את הנסיעה. הפונה נאלץ להיעזר בגורמים אחרים על-מנת לעלות ולרדת מן הרכבת; במספר פעמים נעזר בנוסעי הרכבת, ובמספר פעמים בעובדי הרכבת. בכל אחת מן הפעמים נעשה הדבר לאחר שהפונה התקשר מראש כנדרש לרכבת ישראל בכדי לתאם את הנסיעות. על אף שהודיע הפונה מראש לרכבת על מועד נסיעתו ועל יעד הנסיעה, הרכבת לא סיפקה לו את השירות כנדרש. תקנות הנגישות לנכים מחייבות את הרכבת לספק את השירות, והעובדה כי מנהל התחנה לא נמצא בשעות מסוימות לא מצדיקה סירוב לשרת נוסע בעל מוגבלות.
הפונה סיפר כי הוא נוסע באופן קבוע לתחנת באר-שבע צפון ובמשך מספר חודשים (מסוף מאי עד סוף אוקטובר) לא אישרו נסיעות בהרבה מאוד מקרים שהיה צריך. לדבריו, נענה על ידי הרכבת כי: ”תחנת באר-שבע צפון אינה מאוישת בשעות בהן ביקשתם להשתמש בשירותינו…לשם תיאום הנסיעה נדרשת נוכחותו של מנהל התחנה”.
לדברי הפונה,תחנת באר שבע צפון משעה 17:00 בערב לא נגישה לנכים כי מנהל התחנה לא נמצא.
לדבריו, החוק מחייב הודעה ולא תיאום מראש אולם הרכבת הפכה את זה לתיאום ואישור. כמו כן ציין כי כל פניותיו לרכבת ולמחלקת פניות הציבור ברכבת אינן נענות.
בישיבה נכח פונה אשר סיפר כי הוא נסע באופן קבוע בין חיפה לתל-אביב וערך רישום של נסיעותיו במהלך כחודשיים (יולי – ספטמבר 2007). בסך הכול תועדו 43 נסיעות. בכל הנסיעות נרשמו איחורים, והאיחור הממוצע עמד על 12 וחצי דקות. במקרה אחד עלה האיחור על 30 דקות, כלומר כזה המזכה בפיצוי, ובארבעה מקרים נוספים עלה האיחור על 20 דקות. אומנם רק איחור בודד מתוך 43 נסיעות מזכה בפיצוי, אולם העובדה שבכל הנסיעות ללא יוצא מן הכלל נרשמו איחורים מצביעה על אי-עמידה של הרכבת בלוח הזמנים הרשמי, שעליו מסתמכים הנוסעים בקביעת סדר יומם.
מר קובי כהן, יו”ר ארגון הפעולה של הנכים בישראל סיפר כי בארגון הפעולה של הנכים התקבלו פניות של נכים שיצאו ברכבת מבאר שבע לתל-אביב אולם נאלצו להמשיך לנסוע עד חיפה ולחזור בחזרה לבאר שבע כי לא יכלו לרדת בתחנת הרכבת בתל-אביב, כי לא היה מי שיוריד אותם בתחנת היעד. לדבריו, יש צורך בסנקציה כספית לפתרון הבעיה.
ישראל אבן זהב, יועץ נגישות במטה מאבק הנכים בישראל סיפר כי הבעיה איננה באוטובוסים העירוניים הנגישים אלא בתחנות האוטובוס שאינן נגישות לנכים.
מר שמואל חיימוביץ, ממונה נגישות ארצית בנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים, ציין כי השירות צריך להינתן על ידי הרכבת ולדבריו הגורם האנושי מהווה מכשול להשגת היעד של הנגשת התחבורה הציבורית לנכים בכלל ולרכבת בפרט. לדבריו, הבעיה העיקרית של הנגשת הרכבת הנה שגובה הקרון לא שווה לגובה הרציף. כמו כן ציין כי בכל הדיונים שנערכו בתקנות הרכבת, נציבות השוויון התנגדה לצורך בתיאום הנסיעות ברכבת.
מר שי איזנברג, סמנכ”ל נוסעים ברכבת ישראל, ציין כי מתוך 44 תחנות רכבת פעילות, 29 נגישות באופן מלא, ו- 9 תחנות נגישות באופן חלקי. כלומר, 65% מן התחנות נגישות באופן מלא. לדבריו, הרכבת מעניקה שירות הרבה מעבר למה שמחייבות התקנות. התקנות מתייחסות לשלושה אלמנטים: נגישות תחנות, נגישות רכבות והודעה מוקדמת. לדבריו, הצורך בתיאום נסיעה של נכה מראש נובע מהעובדה כי יש להערך מראש, כי לפעמים יוצאות רכבות לא נגישות ולפעמים נוסעים נכים בתחנות המשך מתאמים נסיעה ואין מקום ברכבת לנכים שאינם מתאמים את נסיעתם מראש. לדבריו, ”אין מספר בלתי מוגבל של מקומות נכים ברכבת”.
מר איזנברג ציין כי סירוב להסיע נכים ברכבת כשמנהל התחנה לא נמצא, אינה הוגנת ואינה סבירה לדעתו.
לגבי האיחורים ציין מר איזנברג כי יחסית לעולם המערבי מצבנו לא רע מבחינת האיחורים. בקיץ הייתה בעיה אך כרגע הרכבת משתפרת. לגבי מדיניות הפיצוי ציין איזנברג כי כל נוסע שהרכבת איחרה לו מעל חצי שעה זכאי לפיצוי בגובה כרטיס הנסיעה וגם מי שברשותו כרטיס חופשי חודשי זכאי לפיצוי כרטיס נסיעה כמו כל נוסע אחר.
מר איציק לביא, מהנדס תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, ציין כי שם הסיפור זה כסף. מר לביא הודה כי הבעיה היא בעיה כואבת ומורכבת, התקנות הן תקנות ברירת מחדל. ציבור הנכים צודק אך כל מערך הרכבת בישראל הוא מערך של ”שעטנז”, גיבנת על גבי גיבנת שקשה מאוד לתקן את המצב. מר לביא ציין כי משנת 2005 יש תקנות שמתייחסות להנגשת האוטובוסים הבינעירוניים אך התקנות טרם אושרו במשרד המשפטים.
מר מאיר ברכה, ראש אגף המשק בחברת דן ציין כי כ-500 אוטובוסים עירוניים מונגשים לנכים ועד סוף שנת 2008 יהיו כ-700 אוטובוסים נגישים לנכים. כמו כן הודיע כי בקרוב תהיה מערכת כריזה באוטובוסים שתכריז על התחנות במיוחד עבור ציבור כבדי הראייה.
הגב` לימור ספקטורובסקי כוכבי , נציגת אגד ציינה בדיון כי באגד כ-50% מהאוטובוסים נגישים לנכים.
בסיכום הישיבה ח”כ סופה לנדבר, יו”ר הוועדה :
1. דרשה לבטל את הצורך בתיאום הנסיעה ברכבת ישראל מראש על ידי הנכים לשם כך פנתה לרכבת ישראל בבקשה שיפנו לשר התחבורה לשינוי התקנות הקיימות שמחייבות את התיאום, במידה ולא יעשו זאת הודיעה כי תגיש הצעת חוק פרטית בנושא.
2. ח”כ לנדבר קראה לחברות האוטובוסים- אגד ודן לבצע הדרכות לנהגים, שיתייחסו לנכים בכבוד ויעזרו להם לעלות לאוטובוסים.
3. ח”כ לנדבר פנתה למשרד התחבורה בבקשה לקבל לוח זמנים ליישום התקנות הנגשת התחבורה הציבורית הבינעירונית.
