וזה המפתח. להבדיל מחירש שנולד למשפחה שומעת, או לשומע שאיבד את שמיעתו – אחד העם משתייך למה שאפשר לכנות אליטת החירשים. חירש מלידה, בן להורים חירשים ונשוי לחירשת שגם היא בת להורים חירשים. הוא גאה בחירשותו, מתהדר בה. "קיווינו שיהיו לנו ילדים חירשים", הוא אומר, "אומנם יצאו לנו ילדים שומעים, אבל שמחנו בכל מקרה. לך תדע, אולי הנכדים יהיו חירשים", הוא צוחק. "אני קורא שפתיים ויכול להסתדר, כולל לדבר בטלפון עם מגבר מיוחד – אבל שפת הסימנים נותנת לי אפשרות לביטוי מלא. בלעדיה אתה תלוי בהמון דברים, אין לך אוטונומיה. שפת הסימנים משלימה אותנו. זו המשמעות שלה, הפוליטית והפסיכולוגית". "אני לא מוגבל", מוסיף אחד העם, "זו החברה שמגבילה אותי. אני מבדיל בין המצב הרפואי, שהוא שלי, בתוכי, לבין המגבלה החברתית, שבמסגרתה החברה לא מאפשרת לי את העצמאות שלי. חירש יכול לעשות הכול, חוץ מלשמוע". אחד העם הוא פילוסוף בהשכלתו ומרדן באופיו. בן קהילת החירשים בארץ זכתה לאחרונה בהישג נדיר: החלטה על הקמת אקדמיה לשפת סימנים ישראלית • משמעות ההחלטה היא הכרה רשמית בכך שחירשות היא תרבות נפרדת, סוערת ושוקקת – ולא פגם או מגבלה • "כמו שהשומע לא איבד את החירשות, החירש לא איבד את השמיעה"
מאת: דרור פויר / גלובס
"זה הישג היסטורי", אומר בועז אחד העם, יו"ר המרכז הישראלי ללימודי חירשות, כשאנחנו מדברים על החלטת הממשלה שהתקבלה לאחרונה, בתאריך הסמלי כ"ט בנובמבר 2020, בנוגע להקמת אקדמיה לשפת הסימנים הישראלית (שס"י) – לראשונה מקום המדינה. "גם אם ההתחייבות היא כללית מדי ולא יציבה מספיק", הוא מוסיף, "זה עדיין מרגש".
למה בכלל צריך אקדמיה לשפת הסימנים הישראלית?
"צריך לעדכן את השפה, להעשיר אותה. יש לא מעט סימנים חסרים, ודאי לסיטואציות מיוחדות כמו עדות בבית משפט, או שיח כלכלי מורכב. המילון הכי חדש כבר בן 30, אין סטנדרטיזציה, אין שיתוף. אנחנו רוצים שזה יהיה גוף עצמאי, לפחות מבחינה סימבולית, כך ששפת הסימנים לא תהיה כפופה לעברית".
למה בעצם זה חשוב לך?
"הכול קשור לסוגיית ההגדרה העצמית של החירשים. חירשים שלא דוברים שפת סימנים, התפיסה העצמית שלהם היא שהם פגומים. הם מנסים להיות אדם שומע ולא יכולים. אנחנו מזהים את עצמנו כחירשים שחיים בעולם שומע".
זו חירשות מהפכנית. לא הכרתי.
"יש הרבה מאוד חשיבה חירשת – אני עוד פרגמטי. לדעת הסופר הרלן ליין, החירשים הם קבוצת מיעוט אתני, אחרים טוענים שהחירשים עברו ועוברים ג'נוסייד. ובאמת אפשר לראות עבר משותף, סמלים משותפים, שפה, רדיפה, הדרה".בוא נחזור רגע לבת הקול שבראש: אז איך זה אצלך?
"חירשים חושבים בצורה ויזואלית, קצת בדומה לאוטיסטים". ואכן, מחקרים הראו שהמחשבות של החירשים מתאימות עצמן לשפת הסימנים – והרי אי אפשר לחשוב בלי שפה – ומתנהגות יותר כמו תנועה. אם השומע "שומע" את המחשבה בראשו, החירש "חש" אותה, להבנתי, כמין תנועה. האמת, נשמע כיף. הייתי רוצה לנסות פעם.
***
שפת הסימנים הישראלית היא שפה טבעית, חיה ותוססת, גם אם חדשה למדי – בת כתשעים בסך הכול – העושה שימוש בתנועות ידיים, מחוות גוף והבעות פנים. יש לה אוצר מילים עשיר, ודקדוק מורכב השונה מהשפה המדוברת (ולכן שפת הסימנים הישראלית, לא העברית). בכלל, שפת הסימנים איננה שפה גלובלית – לכל תרבות שפת סימנים שלה. יש אומנם שפת סימנים בינלאומית, אבל היא דלה ולא מאפשרת שיחות אמיתיות.
רבים בקהילת החירשים רואים ביחס אליה כאל "תחליף דיבור", או כלי עזר לבעלי נכות – תפיסה מקטינה ומזלזלת. למעשה, עבורם היחס הזה הוא חלק מתופעה גדולה יותר של אפליה שנקראת שמיעתנות (Audism). מבחינתם שפת הסימנים היא הרבה יותר מכלי או מיומנות, והיא בטח לא תחליף לשום דבר. היא הדבר עצמו: נדבך מרכזי ומהותי בהגדרה העצמית שלהם כחירשים. שפת אם. המקום היחיד שבו הם יכולים להיות עצמם.
בישראל חיים כ־800 אלף חירשים וכבדי שמיעה, כ־8% מהאוכלוסייה. כ־200 אלף איש דוברים את שפת הסימנים ברמה מסוימת, ומשהו כמו 15 אלף אישה ואיש – לרוב חירשים שנולדו למשפחות חירשות – משתמשים בשפת הסימנים כשפה ראשונה וקנאים לה. ובצדק. ידעתם למשל שהיא מכילה סימן־תנועה מיוחד המתאר את המצב הספציפי שבו גילית שקיבלת יותר מדי עודף ולא נעים לך מהמוכר, ויחד עם זה לא מצליחה להבדיל בין מפלגה לסיעה?
