אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

מאת: עמית וולפמן

אי אפשר לחשוד בי שאני נגד שילוב.

אני מקדישה הרבה מכוחותיי ומזמני כדי להגביר את המודעות לאוטיזם.

אני מרצה בפני תלמידים ואנשי מקצוע ומספרת על חיי ועל סער כדי לקרב את הציבור לנושא האוטיזם. גם כתיבת הטור הזה היא חלק מאותו מאמץ.

הכל על מנת שבני וילדים כמותו יוכלו להשתלב טוב יותר בקהילה בה הם חיים.

גם בתוקף תפקידי כנציגת ההורים בוועדות ההשמה אני כמעט תמיד תומכת בהורים הנאבקים לשלב את ילדם האוטיסט בחינוך הרגיל. לכן, כשהזמינה אותי חברה, מורה בכיתה ו' רגילה בה משולב ילד אוטיסט, לבקר בשיעור - קפצתי על ההזדמנות.

נכנסתי לשיעור בו עבדו התלמידים בקבוצות באופן חופשי וכדרכם של ילדים, היה רעש בכיתה. לפתע, אחד הילדים החל לצרוח, אטם את אוזניו בידיו וזחל אל מתחת לשולחן בצעקות שבר. לא היה לי ספק שזה הילד האוטיסט המשולב.

הילדים האחרים הגיבו בצחוק - ולבי נחמץ. המורה עצרה את הפעילות וניסתה להרגיע את התסיסה בכיתה, אך ללא הועיל. הסייעת שמלווה את הילד ניסתה להוציאו מתחת לשולחן, אבל כל ניסיון כזה גרר פרץ צרחות מחודש והיא נראתה די חסרת אונים. לבסוף, בלית ברירה, הוציאה המורה את הילדים למגרש הכדורסל כדי שתוכל להתפנות ולהרגיע את הילד שישב רועד מתחת לשולחן.

המחזה היה קשה וקורע לב. בהפסקה, בחדר המורים, סיפרה לי חברתי בדמעות שהאירוע הזה אינו דבר חריג. בכיתה לומדים 32 תלמידים, מתוכם שני תלמידים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות ועוד תלמיד עם לקות למידה אחרת והשנה שולב בכיתתה גם הילד האוטיסט.

היא לא קיבלה כל הדרכה לפני ששולבו הילדים, והיא לבדה לומדת על הלקויות השונות ובונה תוכניות לימוד מותאמות לכל תלמיד. "אני לא מורה לחינוך מיוחד", היא אמרה לי בקול חנוק. "ואף אחד לא מדריך אותי איך לנהוג במקרים כאלה. יש לי עוד 28 תלמידים רגילים שאני מחויבת גם להם".

מדבריה הבנתי שהורי הילד דוגלים בשילובו בכיתה רגילה בכל מחיר, ולא מוכנים לשמוע על מעבר לכיתה קטנה. "הילד הזה לא מתאים לשילוב, הוא מוצף בגירויים בכיתה וממש סובל ולמרות השיחות הרבות בשיעורי החינוך שאני עורכת לתלמידים על סובלנות וקבלת השונה.

כל התפרצות כזו מעוררת מחדש צחוק וגיחוך מצד הילדים האחרים. מה לדעתך עליי לעשות?", היא הביטה אליי במבט שואל ומיוסר והפעם ממש לא ידעתי מה לענות לה.

סער נכנס לחינוך המיוחד כי כפעוט תפקודו היה כה לקוי שהיה ברור כי הוא לא יוכל להשתלב בגן רגיל. גם כשעלה לכיתה א' היה לי ברור שהוא חייב ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד כי בכיתה קטנה בבית ספר רגיל הוא היה הולך לאיבוד.

עם השנים הוא התקדם ותפקודו השתפר ובכיתה ד' הוא החל להשתלב שילוב חברתי לכמה שעות בכיתה רגילה. כשראינו כמה מוצלח היה השילוב החברתי החליט צוות בית הספר בהתייעצות איתי לשלב אותו גם שילוב לימודי בחשבון ובאנגלית בכיתה רגילה.

המורות בכיתה הרגילה קיבלו הדרכה מקיפה לפני השילוב. גם הילדים בכיתה קיבלו הדרכה והוצמדו לו חונכים מהכיתה שליוו אותו ועזרו לו וסייעת מטעם בית הספר המיוחד היתה צמודה אליו והדריכה את הילדים ואת הצוות. כל מערך התמיכה הזה הוביל לשילוב מוצלח במיוחד בשיעורים בהם סער יכול היה להתבלט לטובה וכך הוא נהנה משני העולמות.

כשעמדנו לפני המעבר לחטיבת הביניים קרצה לי מאוד האפשרות לשלב אותו בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל. רציתי שגם אני אוכל לספר שבני לומד בבית ספר רגיל. אבל כשבחנתי את האופציה בצורה רציונאלית, הבנתי שעדיף לו ללמוד בבית ספר מיוחד עם קבוצת השווים ולהמשיך בשילוב מודרך ומובנה בבית ספר רגיל כמה שעות בשבוע באותם מקצועות בהם הוא חזק ויכול לחוות הצלחות.

גם לשילוב הזה היה תאריך תפוגה כי משהגיע סער לגיל ההתבגרות, הפער בינו ובין בני גילו הלך וגדל וכבר לא ניתן היה לשלבו עם בני גילו כי השונות בלטה מאוד. גם התלמידים המשלבים חווים את גיל ההתבגרות על כל סערותיו ולכן הם הרבה פחות סובלנים, יותר רגישים למעמדם החברתי ולכן פחות קשובים לקבלת השונה ולשיתופו.

לבית הספר המיוחד בו לומד סער מתקבלים בכל שנה תלמידים שלמדו שנים בכיתות קטנות ואפילו שולבו יחידנית בחינוך הרגיל, עד שבגיל מסוים הרגישו הוריהם שהפערים גדולים מדי ושהשילוב גורם להם לסבל יותר משהוא מועיל ולכן עברו ללמוד עם קבוצת השווים.

השילוב אינו מטרה המקדשת את כל האמצעים. מושג השילוב הוא רחב וניתן לשלב ילד בדרכים שונות כי אין דרך אחת נכונה עבור כולם. אבל כל דרך חייבת להיות מותאמת אישית לילד - על פי תפקודו, גילו ומה שהוא מפיק מהשילוב. לא בכל מחיר.