סידרנו גם את התמונות מהפגישות שלהם בחופשים ובשבתות, פוסעים יד ביד על חוף הים כשברקע השקיעה, כמו בגלויות הקיטש לרגל יום האהבה. ראיתי אותם במדים בטקס ההתחיילות, צועדים בסך יד ביד, מרגיעים זה את זו ברגעים המרגשים או רוקדים יחד בכל הזדמנות, בבית הספר או במסיבות של החוג החברתי.

רק אז הבנתי איזה חלל ייפער אצל סער בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, כשהוא ייכנס לכיתה ות' כבר לא תהיה בה. אני לא יודעת למי יהיה יותר קשה - לה, לסער או לי, שהמחשבה על זה שבעוד שלוש שנים גם סער יסיים את חוק לימודיו ויצא אל הלא נודע מדירה שינה מעיניי כבר מעכשיו.

גיל 21 הוא פרשת הדרכים המפחידה ביותר הן את ההורים והן את הבוגרים, ששהו 15 שנים בחממה של בתי הספר, למדו והתקדמו תוך שהם ממצים את הפוטנציאל הגלום בהם. אבל בגיל 21 הם נזרקים לתוך עולם העבודה ללא הכשרה מקצועית אמיתית.

בשלב זה הפוטנציאל שלהם נכלא בתוך מסגרות תעסוקה שאינן מאתגרות אותם ושמכוונות לחלק הנמוך ביותר של היכולת האישית שלהם ומקבעות אותה. זאת למרות שלרבים מהם יש מוטיבציה גדולה ללמוד וסקרנות טבעית לדעת ולהבין.

קיים בהם הצורך לממש את עצמם, להגיע להישגים ולקבל כבוד והערכה מהסביבה כמו כל אדם אחר. טווח הגילאים בין 21 ל־30 הוא המתאים ביותר ללימוד והרחבת אופקים, אבל דווקא אז נחסמת בפני הבוגרים האוטיסטים האפשרות להמשיך ללמוד ולהתקדם.

כשסער המוכשר שלי יגיע לגיל 21 הוא ימצא את עצמו בתפקיד שוליה במקרה הטוב או בעבודות אריזה במקרה הפחות טוב. בהיעדר כל הכשרה מקצועית, הוא לא יצליח לפתח קריירה או תחום עיסוק התואם את כישרונותיו וייאלץ לעבוד שעות בעבודה מאומצת ומשעממת ללא כל תמורה כספית.

בשנה שעברה הפציעה קרן אור שברירית באפלת המציאות הזו בדוגמת פיילוט ניסיוני באוניברסיטת בר אילן, שהוקם ביוזמת הורים שחיפשו אלטרנטיבה לילדיהם המסיימים את חוק לימודיהם. הפרויקט הניסיוני הזה מקנה לבוגרים לימודי הכשרה לתעסוקה והרחבת אופקים ואליו תצטרף השנה גם ת', חברתו של סער.

אני מתפללת חזק כל לילה שהפיילוט הזה יצליח ויתרחב ויוכל להוות אלטרנטיבה נהדרת גם עבור סער, לכשיסיים את חוק לימודיו בתיכון.

סער לא מפסיק לדבר על עזיבתה של חברתו, אבל נראה לי שהמציאות החדשה תכה בו באמת רק כשהוא יחזור לספסל הלימודים ויווכח במו עיניו שהיא כבר לא שם. הם אמנם ימשיכו להיפגש בחוג החברתי פעם בשבוע ואני אנסה להפגיש ביניהם מדי פעם גם בשבתות כדי למתן את הנתק.

באלבום הדיגיטלי שהכנתי יחד עם סער, הוא התעקש להכניס בכל דף שורה מתוך הדואט שהוא שר איתה באחד הכנסים של אלו"ט, כשהוא מלווה את שירתם בנגינה על הפסנתר וכהרגלו, באמצעות מילות השיר הוא הצליח לבטא את תחושותיו: "תני לי יד/ כדי שלא אפחד בדרך/ כדי שלא אהיה יותר לבד/ תני לי יד/ זה רק אנחנו שנינו/ זה רק אני ואת/ וככה כפי יכולתנו/ יחד נאהב, אני ואת".