שושנה טובול, מתנדבת נ.י.צ., הלכה לעולמה

2/03/2014
 
 
שושנה טובול ז"ל

בצער רב ובעצב עמוק אנו מודיעים על פטירתה של שושנה טובול ז"ל, מתנדבת נ.י.צ., שנפטרה לאחר מחלה קשה וקצרה.

שושנה התעוורה בגיל 12, למדה במסגרת בית חינוך עיוורים במשך חמש שנים ושהתה שנה בשיקום במגדל אור. היא עבדה בבית חרושת אתא, במפעלי פלדה, במפעל "אלסינט" ובמחלקת הרווחה בקריית ביאליק. כל אותה תקופה שושנה, לצד בעלה יוסי, הקימו משפחה לתפארת.

לאחר פרישתה, הפכה שושנה לעובדת ציבור למען העיוורים, חברת הנהלה במרכז לעיוור, חברה בהנהלת האגודה למען העיוור בחיפה ויו"ר אגודת העיוורים "ששת" בחיפה. בנוסף, שימשה כחברה בקהילה נגישה בקריית ביאליק - עיר מגוריה.

בשלוש השנים האחרונות זכינו לקבלה לשורות נגישות ישראל צפון (נ.י.צ.) כמתנדבת. במהלך תקופה זו התבלטה והייתה מעמודי התווך בתחום ההסברה בנושא לקות הראייה והנגשתה לתלמידים ולמגזרים מקצועיים. כמתנדבת עם לקות ראייה היא שיתפה את קהל מאזיניה בסיפור חייה אותו שטחה בגילוי לב. שוש נענתה תמיד לבקשותינו ליטול חלק במיזמי ההסברה של נ.י.צ. ועד מהרה הפכה למתנדבת מובילה.

לצערנו, במיזם ההסברה הרחב בהיקפו בבי"ס "כרמל זבולון" יגור נפקד מקומה; ידענו כי אינה חשה בטוב, והחלטנו הפעם להניח לה ולהיעזר במתנדבים אחרים.
איש מאיתנו, חבריה בנ.י.צ., לא שיער כי ימיה ספורים, ויום לאחר אותו מיזם נביא אותה למנוחת עולמים.

יהי זכרה ברוך

צעירה, חברה ומתנדבת לצידה של שושנה ז"ל, כתבה הספד מרגש המצורף להלן:

"כאשר פתחתי את הדוא"ל בשעה 3 אחה"צ, לא תיארתי לעצמי כי בשעה 5 כבר אלווה אותך בדרכך האחרונה, שושנה-שוש יקירה.
אני בשוק ובהלם. לא ידעתי על מחלתך הנוראה שתיקח אותך מאתנו כה מהר!

אך עוד "אתמול" הגעתי לביתכם בכדי לנסוע ביחד למייזמים של קהילה נגישה קרית ביאליק ונ.י.צ., אתך ועם יוסי בעלך היקר שיבדל לחיים ארוכים ולעתים גם עם סולי, כלבת הנחייה שלו ("אני לא כל כך מסתדרת עם סולי", אמרת תמיד בצחוק) .

למרות העיוורון מגיל צעיר, ידך הייתה בכל. ישבתי לידך במשך שעות במיזמי ההסברה וההתנסות, בעיקר בבתי הספר היסודיים, וריתקת בסיפור חייך המדהים את התלמידים/הילדים. תמיד שרר שקט בכיתה. התלמידים כיבדו אותך והתפלאו מיכולותייך לבצע כל משימה בחיים: להקים משפחה, לגדל לבד את ילדייך ללא סיוע, לבשל מטעמים, לנקות, לעבוד מחוץ לבית (מפעל "אתא" לדוגמא). מה רבה הייתה פעילותך בקרב קהילת העיוורים בצפון, ומה רבות היו תוכניותייך לשיפור חיי העיוורים ונגישותם לעצמאות מרבית, בהווה ובעתיד.

אני מרגישה עדיין את חום גופך כאשר את אוחזת בזרועותיי; לימדת אותי איך ללוות אותך. את תחסרי לי מאד אחות אהובה.

אני מקווה שיוסי והילדים יתאוששו במהרה. מאחלת שכך יהיה!

נוחי בשלום על משכבך, שוש יקירתי.

יהיה זכרך ברוך.

צעירה".

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד