כולנו מכירים את האמרה שהפכה לקלישאה "העבודה היא חיינו", אמנם לא כולם יסכימו עם אמירה זו, אך אין חולק על כך שלעבודה תפקיד קריטי בהשפעה על איכות חייהם של אנשים. יכולתו של אדם עם מגבלה להצליח בעולם העבודה, תלויה בגורמים רבים ובהם כישורים ויכולות, תחושת מסוגלות, נחישות ויכולת התמדה. אך לא פחות מכך, היא תלויה בקיומן של הזדמנויות תעסוקה, וסביבת עבודה מאפשרת ותומכת. עד לפני מספר שנים, שני המרכיבים האחרונים ברשימה, כמעט שלא התקיימו והגישה למקומות עבודה היתה משימה (כמעט) בלתי אפשרית, גם עבור האנשים המוכשרים ביותר. אולם בעשור האחרון חל שינוי בישראל, המאפשר ליותר אנשים עם מגבלות להשתלב בעולם העבודה, לבטא את כישוריהם ולהיות מתוגמלים על מאמציהם בהוקרה חברתית ובפרנסה הולמת.

גיוון כוח העבודה

דלתות רבות נפתחו בפני אנשים עם מוגבלויות, מאז שגישת האחריות התאגידית חדרה לעולם העסקי בישראל לפני כעשור. גישה זו מעודדת חברות להרחיב את נקודת מבטן, מעבר לשגרה העסקית שלהן ומעבר למה שמחייב אותן החוק. היא מעודדת אותן לזהות הזדמנויות עסקיות, הנותנות מענה גם לצרכים חברתיים. באמצעות גיוון כוח העבודה והכללה של אנשים מקבוצות מודרות בתוך תהליכי קבלת ההחלטות בחברה, מרוויחות החברות כוח עבודה איכותי ומחויב, עם הסתכלות שונה על המציאות. בתקופה המדוברת נחקק גם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מגבלות (1998), והוקמה הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (2000), אולם השפעתם על המגזר העסקי ניכרה רק בשלבים מאוחרים יותר, שכן האחריות התאגידית היא וולונטרית ביסודה.

בתפיסתה הבסיסית הרעיון שעומד מאחורי האחריות התאגידית, מביא את החברות למקד את עשייתן החברתית בתחומים ההולמים את ליבת העסקים שלהן, כדי להגביר את האפקטיביות של העשייה. כך למשל, קבוצת פישמן הגדירה בשנת 2001 שלושה ערוצי פעולה: קליטת אנשים עם מגבלות כעובדים, הנגשת החנויות והשירותים שלה, ואיגום משאבי התרומה שלה לטובת עמותות המקדמות אנשים עם מגבלות. מאז ועד היום נקלטו בקבוצה עובדים רבים, הונגשו אתרי מסחר והשירות בהם, ובוצעו פרויקטים חברתיים, הממנפים את היתרונות המיוחדים של החברות בקבוצה: פלטפורמות תקשורת, נקודות מפגש עם לקוחות ועוד. לאורך השנים חברות נוספות הרימו את דגל שילובם של אנשים עם מגבלות בעבודה כאג'נדה חברתית-עסקית, ובהן ארומה ישראל (שהחלה בהעסקת עובדים עם מגבלות בסניפה הראשון בירושלים בשנת 1996), בסיוע עמותת אלווין ישראל, ואיקאה שיצרה שיתוף פעולה אסטרטגי עם עמותת אקים. לאחרונה אף הוקמו מספר פורומים משותפים של עסקים וארגונים חברתיים וממשלתיים, המקדמים יחד נושא זה.

אך מאחורי כל מקום עבודה שכזה, נחבא אל הכלים סיפור אנושי פשוט. אחד הסיפורים שייך לשירה חורש, אשר איבדה את שמיעתה בהדרגה בגיל הנעורים, בשל גידולים על עצב השמיעה. בהיותה סטודנטית באוניברסיטת תל אביב ניסתה להתקבל לעבודות רבות, אך כל המעסיקים שהבינו כי היא חירשת, סגרו בפניה את הדלת. היה זה עיתון גלובס שנתן לה לפני מספר שנים הזדמנות, והציע לה עבודה במערכת האינטרנט. בזכות רגישות אנושית ובזכות קשרי הקהילה של הארגון עם עמותת בקול (כחלק מפעילות האחריות התאגידית), נוצרה האפשרות להעסקתה של שירה. מכאן ואילך היתה זו הנחישות העצומה מצידה, הנכונות המלאה של העובדים האחרים, ובעיקר - כישוריה הרבים, שאפשרו את הצלחתה בתפקיד. הצלחה זו הביאה אותה עד לתפקיד עורכת מדור איכות הסביבה באינטרנט, והשתתפות בתחרות פראט  לתקשורת בנושאי איכות סביבה.

העובדים מצליחים - המעסיקים מרוויחים

כנראה שמדובר בעסקה שכולם מרווחים ממנה, "ההזדמנות שנתנו לי, היחס כשווה בין שווים לו זכיתי מההנהלה ומהעובדים, אפילו אם מדובר במתן ביקורת נוקבת, העצימו אותי, נתנו לי מוטיבציה להיות הכי טובה בעבודה ובכלל בחיי, וגם חיזקו את נאמנותי למקום העבודה", מספרת חורש על כמה מהגורמים להצלחתה בתפקיד. ההצלחה גרמה לכך שלמרות ההחמרה שחלה במצבה הפיזי עם השנים, והיווצרות מגבלות נוספות בראייה ובתנועה, בחרה חורש השנה להיפרד ממשרתה בעיתון, ולצאת לקריירה עצמאית כמאמנת אישית. סיפורה של שירה חורש הינו מיוחד, אך אינו יחיד. גם אביחי שלי, עיוור וכבד שמיעה, עובד בחברת פסגות כמנהל תיקי השקעות, לאחר שצויד מקלדת ברייל ויש דוגמאות נוספות של אנשים עם מוגבלויות שונות, שהצליחו להשתלב בתפקידים לפי כישוריהם בעזרת ההנגשות מתאימות. מה שחשוב לזכור הוא, שההצלחה שלהם היא גם ההצלחה של החברות המעסיקות אותן.