אמבר עדרי, בוגרת בצלאל בת 26, כבר הייתה בדרך להציג את פרוייקט הגמר שלה, שכיאה למגמה בה למדה אמור היה לעסוק בעיצוב תעשייתי. אבל אז החלה לשוטט באוניברסיטה בירושלים עם מכר עיוור, והשניים הלכו לאיבוד במשך שעה וחצי.

כאשר שאלה אותו איך הוא מצליח להגיע ממקום למקום, הבינה שבעולם הטכנולוגי של ימינו יש מקום לשיפור. כך התהפכו היוצרות, ופרוייקט הגמר של עדרי שינה פניו, ותהליך מחקר ארוך ומקיף, בן שמונה חודשים, יצא לדרך.

"ראיינתי אנשים עיוורים בגילאים שונים, עיוורים מלידה או כאלה שהתעוורו עם הזמן", סיפרה בראיון . "בדרך גיליתי המון תגליות, למשל שהאייפון מותאם לגמרי לאנשים עיוורים. ברגע שגיליתי את זה, החלטתי לנצל את התשתית ולבנות אפליקציה שתסייע בנושא".

למה דווקא אפליקציה?
"כי לאפליקציה יש המון יתרונות. למשל ניתן לספק עדכונים רבים למשתמשים ללא צורך בקניית מכשיר חדש. בהתחלה היו עם זה הרבה בעיות, אנשים לא הבינו למה בחרתי דווקא באייפון והרימו גבה. זה נובע מחוסר היכרות עם עולם העיוורים."

והיא הסבירה: "אנחנו חושבים שבגלל שהם עיוורים אין שום קשר בינם לבין מסך מגע, אבל למעשה מכיוון שהם מפעילים אותו לפי מיקום האותיות על המסך, אין להם שום בעיה עם זה. נקודה נוספת היא שהעולם שלנו הולך ומתפתח מבחינה טכנולוגית, והעיוורים מתאימים את עצמם לשינויים האלה כמו שאר הציבור".

אז ממה למעשה מורכב הפתרון שאת מציעה?
"כשהתחלתי לבדוק את הנושא, גיליתי שיש הרבה מאוד אפליקציות, כמו אלה המובססות על GPS, שעובדות על שמע. זה אומנם שימושי לעיוורים, אבל עדיין ישנה בעיה כי הסביבה מאוד רועשת. המשמעות היא שאתה חייב להיות בתשומת לב גבוהה מאוד לטלפון. עבור אדם שמוגבל ממילא זה הופך להיות נטל, לכן ניסיתי למצוא אלטרנטיבה.

"בסופו של דבר הגעתי למסקנה שרטט יכול להוות את הפתרון, כי הוא תחושתי ולא מושפע מהסביבה. בנוסף, זה משהו שאף אחד לא רואה. צריך להבין שהדברים האלה מאוד מפריעים לעיוורים. הם אולי לא רואים, אבל הם בהחלט מודעים לזה שאנשים בוהים בהם כשהם עוברים עם המקל. הם התחננו שלא יעצבו להם משהו בולט, מכוער, שמושך תשומת לב.

"ברגע שהתקבעתי על רעיון הרטט פניתי לד"ר טל אורון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, שהיא מומחית בנושא תקשורת באמצעות רטט, והיא תרמה רבות לפרוייקט. בסופו של דבר הוחלט לבסס את האפליקציה על חלוקת תחושת הרטט בין ימין לשמאל, כי זה מאוד אינטואטיבי.

"למעשה, תדירות הרטט מסבירה לאן פונה המשתמש. למשל רטט קצר ולאחריו רטט ארוך בצד ימין מסמן על פנייה לכביש בצד ימין. מכיוון שנכון לעכשיו עיוורים לא נוהגים, האפליקציה מכילה בתוכה גם מידע על קווי תחבורה ציבורית, ויודעת להכווין את המשתמש לקווי האוטובוס הקרובים, ואף לדווח לו בזמן אמת על זמני ההמתנה".

את בכל זאת בוגרת בצלאל, איפה נכנס פה העיצוב?
קודם כל, תמיד התעסקתי בטכנולוגיה, העולם הזה מאוד מושך אותי, במקום הזה אני לא "החומר הבצלאלי" הטיפוסי שמתעסק ברהיטים וכ"ו.

"חוץ מזה, גם פה האלמנט העיצובי קיים. למעשה, האפליקציה משדרת את המידע לאובייקט חיצוני באמצעות בלוטות', והרטט מועבר לעיוור לא מהמכשיר עצמו אלא באמצעות מוצר חיצוני. במקרה הזה, עיצבתי צמד טבעות אופנתיות, לפי בקשת העיוורים שיהיה מדובר בחפץ נעים לעין שאינו בולט. בדרך זו העיוור מכניס את האייפון לכיס והולך בחופשיות, כשהמידע לו הוא זקוק מתורגם לרטט ומשודר לטבעות, מבלי שאיש מלבדו ישים לב לכך".

ומה הלאה?
"כרגע בצלאל לקחו חסות על הפרוייקט ואנחנו מחפשים משקיע כדי להמשיך לפתח את האפליקציה. כמובן שבעתיד התוכנית היא שהיא תהיה מותאמת לא רק לאייפון, אלא גם לשאר סוגי הסמארטפונים".

לכתבה כפי שהיא התפרסמה לראשונה באתר newsgeek