לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב / שושי גולדברג-מאיר
2/11/2008
 
 
הגדל

לפני כשנה קיבלנו הזמנה לחתונת קרובים באוסטרליה. החלטנו לנצל את ההזדמנות שאנו טסים רחוק כל כך ולטייל בארצות נוספות באזור – סין, סרי לנקה, תאילנד והונג קונג. החבורה שלנו כללה שלושה אנשים שיושבים בכיסאות גלגלים ממונעים ושני מלווים.

ההכנות לטיול כללו כמה תחומים:

  • בתחום הגופני – דיאטה וטיפול פיזיותרפיסטי לשכלול יכולות ההעברה ממקום למקום ולחיזוק כללי.
  • בתחום ההיגיינה – חיפוש והתנסות אחר פתרונות שונים לעשיית צרכים בטיסות ובנסיעות ארוכות.
  • תכנון מסלולים ואתרים לביקור – התייעצות עם חברת נסיעות בעלת ניסיון בתחום, שיחות עם אנשים בעלי מוגבלויות שטיילו בחו"ל ושיתפו אותנו בניסיונם, התכתבות ממושכת עם כל מקום מתוכנן שבה הוצגו הצרכים שלנו ונבדקו פתרונות.
  • בתחום הטכני – בדיקת המכשור שלקחנו אתנו בניסיון לצפות תקלות ולהיערך להן.

אמנם תכננו את הטיול הגדול במשך חודשים רבים, אך למרות התכנון המדוקדק נאלצנו להיות יצירתיים מאוד במהלך הטיול...

סין

הטיסה מישראל לבייג'ין הייתה קשה וארוכה מאוד, אף על פי שהתכוננתי אליה מראש – לפני הטיסה צמתי צום חלקי ונעזרתי בפטנטים שונים למקרה שאצטרך ללכת לשירותים. הדבר שהקשה עלינו יותר מכול היה מושב המטוס, שהיה קשה מאוד ואף קצר וצר למידותינו בהשוואה לכריות שעליהן אנו יושבים בכיסא הגלגלים.

הטיול תוכנן כך שברובו הגדול נשהה במקומות חמים. לכן השאלה הייתה כמה בגדים חמים לארוז וכמה בגדים המתאימים לטמפרטורה קרה. בבייג'ין התברר לי שלא לקחתי מספיק בגדים חמים והיה לי קר מאוד. המסקנה שלי היא שמי שרגיש לקור אסור לו לוותר על אריזת תלבושת חמה מאוד, גם כאשר מדובר על שהות לתקופה קצרה.

ההרפתקה הראשונה שלנו בטיול קרתה מיד כשהגענו לבייג'ין – כיסא גלגלים אחד הפסיק לפעול. פנינו לצוות המלון שבו התארחנו והוא גייס את אנשי התחזוקה שהצליחו לתקן את הכיסא (אמנם לטווח קצר).הצוות היה נדיב באופן מרגש ולא רצה תשלום עבור התיקון– בטענה שאנו אורחי המלון. למרות הג'סטה היפה, הכיסא החזיק מעמד זמן קצר בלבד ושוב הפסיק לפעול. הבחור שישב בכיסא המקולקל סבל מאוד עד שקנינו כיסא ממונע חלופי. אמנם הכיסא לא היה אופטימלי, אך אפשר היה לנסוע אתו.

במקרה אחר, עלינו בעלייה הממושכת אל החומה הסינית, ורגע לפני שהגענו לסוף העלייה נגמרה הסוללה באחד מכיסאות הגלגלים הממונעים. זה היה קטע סוריאליסטי, בבחינת לראות את הלבנה – ולא להגיע אליה. יש להדגיש שבמקרה זה לא היה שימוש בכיסא הממונע הרגיל אלא בכיסא גלגלים רגיל בעל מנוע עזר, שבדרך כלל אינו מכזיב, אבל, לא תמיד.... למרגלות החומה הסינית התחפשנו לקיסר וקיסרית והנצחנו את הרגע.

כשנכנסים אל הארמונות והמקדשים, וגם בתוכם – ובמהלך השהות בבייג'ין ראינו מקדשים רבים – יש קטעים רבים של מדרגות שעולים ויורדים בהן. המקומיים אמרו לנו שמטרת המדרגות היא להשרות תחושה של"עלייה בקודש" – כאילו בכל פעם שעולים במדרגות חשים שעולים גם בדרגת קדושה.

בחלק מגרמי המדרגות ראינו רמפות מרשימות מאוד ואפילו מתוחכמות. במקרים רבים במרכזם של חלק מגרמי המדרגות יש דלתות גדולות מאוד מעץ. במקומות אלה לא ניתן להתקין רמפה רגילה כיוון שהיא מפריעה לסגור את הדלת. הפתרון של הסינים היה לבנות רמפה המורכבת מכמה חלקים ואורכה כ-15מטרים. באזור הדלת הרמפה מתקפלת ואפשר לסגור את הדלת. כשרוצים להשתמש ברמפה פותחים את הדלת, מחברים את חלקי הרמפה ועוברים.

בסך הכול די הופתענו מרמת הנגישות בבייג'ין. נסענו באוטובוס מותאם במיוחד בשבילנו (לא היה כלי רכב קטן יותר) וגם המלון היה מותאם מאוד יחסית. באמצע מדרחוב ציבורי גדול מצאנו שירותים ציבוריים נגישים, אפילו עם שילוט שמורה על שירותי נכים. נוסף לכך האנשים ברחובות היו נחמדים מאוד ועזרו לנו בחיוך ובזריזות במסעותינו במרחבי בייג'ין.

סרי לנקה

בסרי לנקה התארחנו אצל משפחה (בעצם חמולה...) שקיבלה אותנו בצורה מדהימה. עם הגיענו לכפר שבו גרה המשפחה הכינו לנו קבלת פנים מרשימה. רוב תושבי הכפר הגיעו לאירוע שכלל ריקודים, טקסים דתיים, אוכל טעים מאוד שמבוסס בעיקר על מוצרים טבעיים ומפגשים עם אנשים חשובים בקהילה.

המלון שגרנו בו היה מרשים מאוד בחוץ וצנוע בפנים – אבל רובו לא היה נגיש כלל וכלל. בין היתר, לא יכולתי להיכנס לשירותים... וכל זאת חרף התכנון המדוקדק שקדם לטיול. למרות זאת נשארנו במלון בשל מאמציהם הכנים של המארחים לפתור כל בעיה. הם הוציאו את הדלת של חדר השירותים כדי להרחיב את הכניסה, וכשזה לא הספיק הם הוציאו גם את המשקוף, ובכל אותה עת הם חייכו והתנצלו על כך שהמקום לא מותאם (!).

עד ליום ההוא לא חוויתי כל כך הרבה רצון טוב לכפר על חוסר נגישות. מעבר לכך, יש לציין שבדרך כלל אנשי סרי לנקה מאופיינים באדיבות רבה ובסבלנות עד אין קץ.

גם המלון השני בסרי לנקה לא היה מותאם, ולכן באמצע הלילה חיפשנו מלון חלופי. מצאנו במפתיע מלון שבו היה צריך "רק" להוציא את הדלת כדי להיכנס אל השירותים (הפעם בלי המשקוף). התרשמנו מאוד מבעלי המלון שביקשו ללמוד מאתנו מה צריך לעשות כדי להנגיש את המלון. הם סיירו אתנו במלון, הראו לנו את כל החדרים, ביקשו שנבחר את החדרים המתאימים ביותר להנגשה ושאלו מה צריך לעשות כדי להתאים אותם.

כשרצינו לטייל בספארי העלנו אותנו לג'יפ עם כיסאות הגלגלים באמצעות שיטת ה-"היי הופ"... שיטה שבדרך כלל לא מקובלת עלי בחיי היומיום, אבל כשנמצאים בטיול בחו"ל דברים רבים משתנים.

תאילנד

הטיסה לתאילנד, כמו כל הטיסות, היתה ארוכה ומתישה, אבל הנחיתה היתה קשה עוד יותר. עוד בארץ היינו בקשר עם המדריך שהיה אמור לפגוש אתנו בבנגקוק ולארגן את כל סידורי הנגישות שנזקקנו להם, למשל ואן עם מעלון. אבל כשיצאנו משדה התעופה לא המתין לנו ואן עם מעלון אלא ואן פשוט. תחבנו אל הוואן את כל הציוד ואת כיסאות הגלגלים ואנחנו הוכנסנו למונית רגילה. המדריך הבטיח שלמחרת הכול יהיה בסדר, אבל בבוקר הוא הביא ואן בעל מרחב פנימי גדול יותר – ללא מעלון. למודי ניסיון מסרי לנקה ביקשנו וקיבלנו דלת של אחד מחדרי המלון, והיא שימשה עבורנו כרמפה כדי להיכנס לוואן. החוויה היתה מעניינת מאוד. למדנו להתמודד עם שיפוע לא תקני של רמפה כאשר בצִדי הרמפה השגיחו מלווים שלא ניפול ממנה...

כמעט בלתי-אפשרי להסתובב ברחובות בנגקוק בכיסא גלגלים, גם אם הוא ממונע, ללא עזרה של מלווה חזק. אין כמעט רמפות, המדרכות מלוכלכות ומאוד לא מטופחות וקל מאוד להתהפך עם כיסא הגלגלים. אבל השווקים והרחובות מעניינים מאוד, הכול ססגוני והריחות שונים ומגוונים.

הונג קונג

הונג קונג שוכנת בשטח קטן יחסית ולכן רוב הבניינים בה גבוהים מאוד. אפשר להגיע לכל מקום בכיסא גלגלים, בפרט ממונע, באמצעות מעליות או רמפות ארוכות מאוד בעלות שיפועים סבירים. כלומר אין צורך ברכב כדי להסתובב בעיר. לא ייאמן – מקום מדהים.

רצינו מאוד לשוט בסירה, אך אמרו לנו שזה בלתי-אפשרי ולא נגיש, דבר שהתברר כלא נכון בעליל. לאחר קצת בירורים במלון שלנו מצאנו אונייה נגישה יחסית שמפליגה שעה-שעתיים וכוללת ארוחה ומוזיקה.

ישראל

הנסיעה הביתה היתה קשה כמו כל הטיסות, אך ברוך השם! הגענו בשלום עם הרבה טעם של עוד.

 

למדור מטיילים מספרים על טיולים

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד