לטייל בפריס

1/09/2011
 
 
נדב מטייל עם קלנועית בפריס (הגדל)


תמיד רציתי לנסוע לפריס, לראות את ה"אייפל" לבקר במוזיאון הלובר הגדול ולטייל בגני ורסאי. בהתחלה חיפשתי טיול מאורגן וכשלא מצאתי התחלתי לחקור את האפשרויות בתכנון הטיול בעצמי. נתקלתי במאמר ב"נגישות ישראל" על נסיעה עצמית והמלצה על מלון נגיש ואכן מאוד קשה למצוא מלון נגיש לכסא גלגלים במחיר סביר. כל המלונות במרכז מאוד יקרים ולכן יצרתי קשר במייל לאותו מלון IBIS HOTEL הנמצא כ-5 ק"מ ממרכז פריז וקרוב מרחק הליכה מהתחנה המרכזית GURD DE NORD (GDN) המכיל נגישות לרכבת ולתחנת אוטובוס. רכשתי ספר על פריס של שיחור שמראה מצויין את כל האתרים המומלצים. בסוף המדריך יש מפה מפורטת והמלצה של 5 ימים למסלולים  ונעזרתי בהם מאוד. כדאי ללכת כל יום לאתר שהוא בגדר המומלצים ולהסתובב סביב המקום באתרים נוספים לפי המפה. חסרה מאוד במדריך אינפורמציה לנגישות בכיסא גלגלים באתרים בפריס ואת זה ניתן למצוא באינטרנט בגוגל accessible paris.
הטיסות נוחתות בנמה"ת שארל דה גול ומשם יש רכבת לתחנה המרכזית GDN.
אני תכננתי מתחנת GDN לקחת רכבת למרכז העיר אך בפועל גיליתי שהרבה יותר פשוט לנסוע באוטובוס המונגש ברמפה.
בתחנה המרכזית ניגשים ל"אינפורמציה" ושם מסבירים לנו באיזה קווים לנסוע לכל יעד בעיר, כמו כן על כל תחנת אוטובוס בעיר יש מפה שרק מאוחר יותר הבנתי איך לקרוא ולהבין איזה קווים יש לקחת למחוז חפצי.


בתחנה המרכזית GDN קומת קרקע זה הרכבת. עולים במעלית לתחנת האוטובוס ולמטה אין גישה למטרו לכ"ג (כיסא גלגלים).
כשניגשתי לקנות כרטיס, לא חיכיתי בתור ואף אחד לא התרעם .בד"כ יש שניאשנבים גבוהים ואחד נמוך. כאשר רואים אותך מפנים אותך לאשנב הנמוך שבד"כ סגור והם פותחים אותו עבורך, כך קל לנהל שיחה בכ"ג. (הלוואי על רכבת ישראל) בתחנת האוטובוס או בביתן האינפורמציה פשוט הם יוצאים אליך.
לפני מספר שנים הוכרזה בפריז שנת ההנגשה ואכן כל רחובות פריז מונגשים, המעברים במעברי החצייה מונמכים וכל קווי התחבורה באוטובוס בעיר שנסעתי היו מונגשים.
המבנים בצרפת ברחובות הם אדירים ובנויים מתקופות קודמות עם עיתורים בכניסות, ומבנה אחד מתפרש על רחוב שלם. כמעט שאין מכוניות ברחובות ואין פקקים. נראה לי כי לאנשים אין צורך בהחזקת רכבים בשל התחבורה הציבורית העניפה והיעילה. כמו-כן לא רואים כמעט מכוניות שחונות לצידי הכבישים – החניונים הם תת-קרקעיים.
מכיוון שנסעתי על קלנועית מתקפלת ומכשור רפואי, הייתי צריך לקבל אישור מחברת אל על לפני הטיסה וכן אישור מרופא המשפחה. ישנו טופס שהם שולחים כדי למלא אותו.
דבר אחרון -  יש לנסוע לתל-אביב לשגרירות צרפת עם המטפלת הזרה כדי לעשות לה ויזה שעולה כ-300 ₪ וכן צורך למלא טופס ולהביא מסמכים אליהם ולקבל גם אישור ממשרד הפנים שעולה בסביבות 150 ₪. כדאי להכין זאת חודש וחצי מראש כי לוקח כשבועיים עד קבלת הוויזה משגרירות צרפת למטפלת.
חשוב לקחת מתאם לחשמל אוניברסאלי לצורך הטענה. זרם החשמל זהה לישראל.
הצרפתים אינם דוברים אנגלית אבל בחלקם כן. הם מאוד אדיבים ועוזרים לאנשים בעלי מגבלות.
טיפ נוסף – כל המוזיאונים הם חינם לבעלי מגבלןת וגם למלווה.
לפי "קריאה" לא כדאי להזמין ארוחת בוקר במלון כי היא מאוד דלה ויקרה, ואנחנו ישבנו בבוקר בבית קפה בתחנה המרכזית עם קרואסון וקפה, שהוא גם לא זול.

הטיול
הנסיעה לפריס במטוס היא כ-4.5 שעות ונחתנו בשדה התעופה שארל דה גול. משם לקחנו רכבת לתחנה המרכזית הסמוכה למלון.
בתחנות המרכזיות הנמצאות תחת חברת SNCF, יש שלושה נתיבי תחבורה באותו בניין - רכבת, מטרו, ואוטובוסים. המטרו הוא הכי פחות נגיש כי אין מעליות (במהלך הטיול לא יצא לי לנסוע במטרו). כמעט כל האוטובוסים נגישים והרכבות בחלקן. תכננתי להשתמש בטקסי שזו צורת  התחבורה הכי יקרה אבל ממש אין צורך כי האוטובוס נגיש ויוצא כל 10 דקות. כל פעם שרוצים לנסוע למקום מסוים ניגשים למוקד האינפורמציה בתחנה המרכזית ונותנים לך מידע לגבי הקווים. בדרך חזרה תמיד היינו צריכים למצוא את התחנה שיש בה קו המגיע לתחנה המרכזית הסמוכה למלון.
כאמור בשדה התעופה ניגשתי ל"אינפורמציה" ואז מתלווה אליך אדם שאחראי להעלות אותך לרכבת. במידה ולא רכשת כרטיס הוא גם יעזור בכך. יש לו מכשיר קשר ובאמצעותו הוא מתקשר לתחנת היעד שיחכו לך ויורידו אותך מהרכבת. הם שמים מן רמפה של קורות עץ בקרון האחרון ומעלים אותך לרכבת. כשהגענו לתחנה ליד המלון, הכל חדש ושונה. האדם שהמתין לנו להורדה מהרכבת היה כל-כך נחמד שאפילו יצא איתנו מהתחנה לרחוב והראה לנו איך להגיע למלון. אבל כמו שהזכרתי, הם בקושי מדברים אנגלית.
 
 יום ראשון
התכוננו להגיע ללובר, ולפי המפה היינו אמורים לעצור בתחנה LES HALLAS ,.*נהג האוטובוס לא הבין את המטפלת שלי והוא עצר בתחנה רחוקה ליד מוזיאון פומפידו. המוזיאון נפתח רק ב-11 בבוקר ולכן בעזרת המפה פסענו כחצי שעה עד למוזיאון הלובר.
בכל המוזיאונים נכים אינם משלמים כולל המלווה וכן לא צריך לחכות בתור שלעיתים משתרך למרחק רב.
המתחם של הלובר מאוד יפה – המבנה, הפסלים, המזרקות והנוף מרהיב.
 ליד כל מוזיאון -  או כבר בכניסה -  מזהים אותך עובדי המקום או שניגשים לדוכן הכרטיסים ושוב אין צורך לחכות, ישר לגשת והם מפנים אותך לגורם במוזיאון שיקח אותך למעלית בתוך המוזיאון. מוזיאון הלובר הוא מקום ענק ודרוש יותר מיום שלם כדי להקיף אותו. בתוכו יש מעליות שמביאות אותך לכל קומה. בסיום ניגשנו שוב למוקד המידע ושם ליוו אותנו למעלית אל מחוץ המוזיאון.


ליד הלובר יש את שער הניצחון של קרוסל ופארק יפה, ובהמשך גני טווילרי שחצינו אותם עד כיכר קונקורד בעלת מזרקות מאוד מרשימות, פסלים וגנים. הרבה אנשים יושבים מתחת לצמרות העצים וסתם נהנים מהאווירה.
 בכיכר קונקורד יש שתי מזרקות גדולות ויפות ואובליסק לוקסור. בהמשך מתחילה שדרת שאנז אליזה המפורסמת.

 

נדב עולה על רמפה עם קלהועית

יום שני
נסענו למתחם האינווליד. ניסינו להיכנס בכניסה הראשית אך  הפנו אותנו להמשיך הלאה ברחוב כדי שתהיה גישה לכ"ג וכך לפי המפה עשינו עיקוף של המתחם. כל המבנה של המקום יפה ומוקף בגנים שניתן להיכנס וליהנות מפינות ירוקות של פרחים ופסלים.
במתחם יש את מוזיאון הצבא הנגיש נמצא במתחם והוא מדגים כלי נשק וחפצים מתקופות הלחימה בצרפת. במתחם יש גם את כנסיית הדום שם קבור נפוליאון אך אינו נגיש לכ"ג, ולכן ליד המתחם פנינו למוזיאון רודן שמוקף בגנים ובפסלים מרהיבים ובפסל "האדם החושב".
 
המוזיאון נגיש אך חלק מהגן מאחורנית,  אינו נגיש לכ"ג. ומשם בעזרת המפה פנינו לכיוון מגדל אייפל שניתן לראותו בבירור מכל פינה. בדרך עברנו גלריה  ונכנסנו לגני שאמפס, שם יש מעבר לכ"ג בהמשך הרחוב, וממול ניתן לראות את בית הספר הצבאי - מבנה גדול ומרשים.
הכניסה לגן היא על דרך עפר ורוח קלה מעיפה אבק לכל עבר. המעבר בגני שאמפס עד למגדל אייפל גם הוא על דרך עפר ולידו משטחי דשא רחבים ואנשים יושבים ונהנים.
ליד המרכז יש ביתן "אינפורמציה" שבו יפנו אותך לכניסה צידית לבעלי מוגבלות, העלייה במגדל כרוכה בתשלום והיא עד קומה שנייה. המבנה הוא אדיר מימדים וזו חוויה לצפות על העיר ממרומי המגדל.
 
בדרך חזרה חצינו שוב את גני שאמפס וחיפשנו תחנת אוטובוס עם קו שמוביל ל- GDN.
  
יום שלישי
תכננתי לנסוע לגני ורסאי אך לצערנו הייתה שביתת רכבות ולכן זה נדחה, ונסענו למוזיאון פומפידו - מוזיאון לאמנות מודרנית. כבר ביקרנו שם וידענו שיש כניסהצדדית מיוחדת לכ"ג. בחוץ השתרך תור ענק, ואנשים ללא צעקות ודחיפות ממתינים בשקט. במבנה יש 5 קומות ובקומה התחתונה שירותים נגישים. עלינו במעלית ל-2 הקומות העליונות אך במעבר במיצגים לא הבנתי ולא התחברתי אל האמנות והציורים. היו כמה מאוד יפים וצבעוניים.
יצאנו החוצה ושם במתחם יש חנויות ומסעדות שקצת קשה לנוע מכיוון שהמשטח שמרוצף אבנים מקשה על תנועת הקלנועית. סעדנו את ליבנו בארוחת גורמה באחת המסעדות, שתפו"א שלהם זה משהו מיוחד. הסתובבנו עוד באיזור והיגענו ליד פורום דה האל וראינו כיכר עם כנסיה מרשימה ופסלים יפים.
משם פנינו באוטובוס לעבר שדרות שאנז אליזה, שעצר לנו ברחוב סמוך לשער הניצחון. כל זאת בזכות זה שפגשנו בדרך פיליפינים והם הובילו אותנו לאוטובוס. לא ניסינו לעלות על שער הניצחון האדיר כי ידעתי שהמקום אינו נגיש, ומשם פנינו לשדרות שאנז אליזה המפורסמות ששם הזמנתי הופעה בלידו הנמצא בשדרה, בשעה 9 וחצי בערב.
מכיוון שההופעה מסתיימת סמוך לחצות הליל בתחילה חיפשנו קו אוטובוס שמגיע ל- GDN ועזר לנו תושב המקום שבקושי דיבר אנגלית. הוא ניסה במטרו אך ידעתי שהמטרו לא נגיש. תחנת האוטובוס נמצאה ונותר לנו זמן להסתובב בחנויות הבוטיק האופנתיות. לא התרשמתי במיוחד כי המבנים מאוד ישנים והתצוגה דלה.
למועדון הלידו יש רמפה תלולה והושיבו אותנו ממש לפני המדרגות למטה. הזמנתי גם שמפניה ונהנינו מהופעה של תלבושות, שירה, אקרובטיקה וצחוק. בסופה של ההופעה הייתי מטושטש ואת התחנה שראינו קודם לא מצאנו, אך איכשהו מצאנו תחנה נוספת. יצא לנו לדבר עם תייר נוסף שאיבד את דרכו למלון בשעה מאוחרת, ואינו יודע איך לחזור ועזרה מהאנשים קשה לקבל כי הם ברובם אינם דוברים אנגלית.

 

נדב עם קלנועית באוטובוס נגיש


 
יום רביעי
ביום זה ביקרנו ב- 2 איים קטנים במרכז פר: "איל דה לה סיטה" ו"איל סן לואי". למזלנו באף יום לא ירד גשם וזכינו בימי שמש. ד"א השמש שוקעת מאוד מאוחר בסביבות 9 בערב.
נסענו סמוך לגשר פונט נף ועלינו עליו. אווירה מאוד נעימה לראות את נהר הסיין החוצה את העיר, רציתי לשוט אך לא מצאתי היכן. נכנסנו לאי דרך הגשר וממש בכניסה מבנים גדולים יפים ומרשימים ובהמשך פנימה נמצאת כנסיית סנט שאפל – הכנסייה הכי גדולה בפריס וכל-כך יפה ומרשימה. כבר בכניסה לכנסייה ראינו תור ארוך שמשתרך, עקפנו אותו ושאלנו היכן הכניסה לכ"ג ולכן הם הפנו אותנו לכניסה שונה, שם המתנו שהאחראי יגיע וילווה אותנו פנימה. ליד הכניסה למכוניות יש שער גדול ומרשים ושם שירותים נגישים. האחראי הוביל אותנו לפתח הכנסייה שם הצטרכנו להמתין כי מותר רק לאדם אחד עם כסא גלגלים בתוכו – מוזר. מקץ כ-רבע שעה הובילו אותנו למעלית ולדרך צדדית לתוך הכנסייה שהיא חדר סגור וגבוה ומתגלה כמקום מרהיב ביופיו עם ויטרינות שכל ויטרינה בעלת סיפור שונה. ישבנו מספר דקות נפעמים מהיופי.
הכנסייה היא חלק מקומפלקס של מבנה היכל הצדק..בית המשפטנמצא בו והבחנו לאחר היציאה מהכנסייה ושוטטות במבנה היכל הצדק היפה  גם בעורכי דין בגלימות שחורות בין האולמות והפסלים.
יצאנו ממתחם היכל הצדק לעבר קתדרלת נוטרה דאם הנמצאת בסמוך. המבנה הוא אדיר מימדים ואחד המרשימים בצרפת אך אין גישה של כ"ג לתוכו ולא ניסיתי, כאמור מתוך מידע מהאינטרנט, אבל לעמוד מול המבנה זו חוויה ייחודית לשמה. בחוץ יש מאות אנשים שמצטלמים מול הכנסייה. ליד הכנסיה התקיים באותה עת פסטיבל לחם, ובמבנה שבנוי בצורת אוהל עשרות ילדים באו לאפות בגטים, וגם תערוכה קטנה של יצירות מלחם. בחוץ היו ביתנים של בגטים טריים שרק עתה נאפו ועוד שאר מאפים. קנינו בגט ונהנינו מהטעם הטרי תוך שאנן יושבים למרגלות הקתדרלה ונפעמים מהיצירה.
 
מקריאה במדריך הטיולים וכן משיחה עם אדם שביקר במקום נודע לנוכי יש באי השני חנות גלידה מפורסמת בפריז, שאלפי אנשים נוהרים אליה בשל טעמה המשובח ולכן שמתי לי למטרה גם להגיע (ברחוב סן לואי אן ליל, בבית מספר 31 חנות - Berthilonובשל ההצלחה הגדולה יש גם בבית מס' 88). בסמוך לנוטר דאם יש גן פארק יפה שחוצים אותו ומגיעים לגשר לאי השני ושם ברחוב הראשי נמצא החנות. לקח לנו קצת זמן למצוא כי התבלבלנו אך לבסוף מצאנו. כדור גלידה - 3 יורו, אבל היה שווה למצוא ולטעום מהגלידה.

 

נדב בכניסה למבנה תיירותי נגיש עם רמפה בכניסה

יום אחרון
גני ורסאי - מכיוון שביום שני המקום סגור זה נדחה ליום האחרון. מתחנת הרכבת GDN אין רכבת ישירה ולכן היינו צריכים לנסוע עד תחנת המרכזית Gare st-lazare ומשם לקחת רכבת לתחנה המרכזית בסמוך לגני ורסאי. כאמור ניגשנו ל"אינפורמציה" ושם אדם עם מכשיר קשר תיאם לנו את הנסיעה והעלייה לרכבת עם התחנה הבאה. הכל כל-כך יעיל ומיידי והשירות אדיב. אחת החוויות שהרשימה אותי היא שכולם פנו אליי לקבל הסבר ולא למטפלת ואילו כאן בארץ לרוב היחס הוא שאדם היושב בכ"ג יש לו בעיה שכלית.
קנינו כרטיסים הלוך ושוב כולל הנסיעה באוטובוס שנמצא מחוץ לתחנת הרכבת בוורסאי.
גני ורסאי זה היהלום שבכתר. כל כך יפה וכבר בכניסה רואים את הארמון האדיר והגדר והשער מזהב. הכניסה לגני ורסאי רצופה באבנים ושם היה לי מאוד קשה לנסוע בגלל שהגלגלים בסקוטר קשיחים והכל רועד בנסיעה (אבל באמצע יש מקום שהדרך פחות קשה לנסיעה).
ממש לפני הכניסה לארמון יש שירותים נגישים. כשנכנסים מלווה אותך אדם ומראה לך את כל הדרך שבארמון מהתחלה ועד סופה, ולמעשה נכנסנו לחדרים שלא היו מותרים למבקרים. הצפיפות היא רבה ולכן זה לקח קצת זמן עד שהראו לנו את הסוף שהוא ההתחלה ונתנו לנו להסתובב לבד. כבר בפתיחה, הפאר וההדר מרטיטים את ליבך. ארמון מהסרטים. כל חדר יותר מרשים מהשני, ציורי ענק מדהימים ביופיים, אולמות גדושים בחפצי המלך והמלכה, פסלים, נברשות, ציורים וכן ציורי קיר על התקרה, כל-כך הרבה שבשלב מסוים לא ניתן לקלוט את כל היופי וההדר.
יצאנו לבסוף לתור את גני ורסאי באותו יום היה קונצרט שהנעים לבאי המקום וחוייבנו בתשלום. הירידה לגן על דרך עפר קצת תלולה אבל שווה את המאמץ לטייל  במבוך של גנים שבכל פעם מתגלה לך כיכר חדשה הרצופה פסלים יפים, ובכלל בכל הגן פזורים פסלים מרשימים. נראה כי הגן והמבוך לא נגמרים ולא רואים את הסוף. שם גם סעדנו את ליבנו בארוחה טובה, במסעדה שנמצאת בפאתי הגן.
חזרנו לדרך הראשית של ורסאי שבמרכזה מזרקה ענקית עם פסלים, ולאחר מכן אגם שמרחוק ניתן לראות שאנשים שטים במפרשיות קטנות עם משוטים. אין אפשרות שלא לחייך במקום חלומי זה וליהנות מהיופי שבכל פינה שבגן.

 
• הערה -  כדאי לרשום על פתק את המקום שאנחנו רוצים להגיע אליו ולהראות אותו, כי ההגייה של המילים בצרפתית אחרת ממה שאנחנו רואים בכתוב.

 

תודה לגולש המסור נדב על ששיתף אותנו ביומן מסע המרתק והמועיל בעיר האורות.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד