אסיה בכסא גלגלים
12/09/2005
 
 
הגדל

אסיה בכיסא גלגלים – ג'ק קמפבל

הכתבה תורגמה מאתר Global Access ע"י באדיבות מעיין אור

הערה של נגישות ישראל - מצב הנגישות השתפר מאז ונכון להיום יש הרבה יותר מידע על נגישות ראו מדור קישורים באתר

אשתי ג'יל ואני יצאנו לטיול הזה באביב 1999. אני נסעתי בכיסא גלגלים ידני, מאחר ואין ביכולתי לעמוד או ללכת, בשל מחלת הפוליו בה לקיתי לפני 50 שנה. כל האתרים המתוארים כאן הינם נגישים לכיסאות גלגלים, אלא אם כן צוין אחרת. תכננתי את הנסיעה בהסתמך על קריאת ספרי הדרכה, על מנת להחליט באילו מקומות ברצוני לבקר. למרבה הצער, לא מצאתי בספרים הדרכה לגבי נגישות. היה מעט מידע ברשת האינטרנט, שהופיע כשחיפשתי "נגיש + שם העיר". סוכן הנסיעות שלי ניסה לוודא כי בתי המלון בהם ביקשנו לשהות אכן נגישים. הצגתי את טיוטת תכנית הנסיעה בפני חברים שביקרו שם. כמו כן העברתי את התכנית באמצעות הדואר האלקטרוני לחברים אחרים בתנועת הרוטרי, המתגוררים באותן ערים. אנשים זרים רבים נידבו הדרכה לגבי נגישות. אדם אחד ביפן סייע לנו מאוד והזמין עבורנו מקומות לרכבת המהירה ולסיור במקדשים שדרש הזמנה מראש, שסוכן הנסיעות שלי לא ידע כיצד לבצע. בנוסף, ההתכתבות בדואר האלקטרוני הובילה לפגישות עם חברים חדשים בשלוש ערים.

החופשה בת 32 הימים (מתוכם 18 ימים באסיה) החלה כשג'יל ואני טסנו להונולולו לשלושה ימים, ומשם להונג קונג, סין, ליומיים. לאחר מכן, הוריי, לי ובוב, הגיעו בטיסה ישירה מלוס אנג'לס להונג קונג, שם נפגשנו בשדה התעופה וטסנו יחד לבנגקוק, תאילנד. תכננו טיול שנמשך ארבעה ימים בבנגקוק וארבעה ימים בהונג קונג, ולאחר מכן יומיים בטוקיו. אחרי הטיול בטוקיו, התפצלנו למשך שלושה ימים. בזמן שלי ובוב נסעו לגיפו, ג'יל ואני נסענו לקיוטו. אחר כך לי ובוב הצטרפו אלינו לשלושה ימים נוספים בקיוטו. משם שטנו במשך 11 ימים מאוסאקה, יפן, אל ונקובר, קנדה, בשיט של חברת Holland Americaהנקרא Nieuw Amsterdam.

נגישות לכיסאות גלגלים

במעט מהמבנים או המסעדות הישנים יש שירותים נגישים. ביפן יש שירותים נגישים ברוב הפארקים והמוזיאונים. הסיכוי הטוב ביותר למצוא חדר שירותים נגיש היא לבקר במלון גדול.

אני השתמשתי בכיסא גלגלים קל משקל, שרוחבו 55 ס"מ. הצמדנו אליו תיק לנשיאת מעילים, כובעים, ספרי הדרכה וכיו"ב. אדם בכיסא גלגלים חשמלי ייתקל בקשיים רבים, שכן יש לעבור אבני שפה לא מהוקצעות רבות במדרכות, ומדרגות בודדות. כמו כן, כיסא גלגלים חשמלי יהיה גדול מדי למונית רגילה.

הונולולו, הוואי

שעת ההמראה של הטיסה שלנו מלוס אנג'לס להונולולו, NW935, במטוס מסוג DC-10, נקבעה ל-12:55. שעת ההגעה היתה 15:20 (משך הטיסה 5 שעות ו-40 דקות). בשעה 16:00 התקשרתי משדה התעופה לחברת הנסיעות Ilima Toursבמספר הטלפון 800-713-0146. החברה שלחה מונית המותאמת לכיסא גלגלים מחברת Metro Pacific, Inc.(טלפון 5363-0381, נייד 554-2194). המונית הגיעה בשעה 16:35, ואל הגענו המלון בשעה 17:05. הנסיעה נכללה בתשלום עבור המלון. הנהג המליץ על חברת Access Aloha Travelלטיולים המותאמים לכיסא גלגלים 

שהינו במלון Sheraton Moana Surfrider, בחדר 3504. המחיר היה 465$ ללילה, וכלל נסיעות לשדה התעופה וארוחות בשווי 25$ ליום. המחיר גבוה מאוד בעיניי, אבל רציתי נוף המשקיף לחוף הים, ומלון צמוד לחוף. ביצענו צ'ק אין לחדר, שהיה נגיש באופן משביע רצון, ויצאנו לטייל לאורך החוף ולראות גולשים, סירות קטמרן, וזוג יפני שערכו חזרות לחתונתם.

בארוחת הערב, ישבנו בשולחן תחת עץ פיקוס ענק, במרפסת המלון שעל החוף. הזמנו שלושה מתאבנים כדי לנצל את 25 הדולרים שהוקצו לנו למזון מדי יום, ושני משקאות. המתאבנים היו טובים למדי. בערב שלמחרת אכלנו במזנון שלהם, במחיר 27 דולר לאדם. המזנון כלל מעט בשר בקר קשה בתבשיל ירקות, כיסונים במלית בשר סרטן שהיו בסדר, צדפות בינונית ותפלות, ופאי פקאן שלא היה מתוק מספיק. גם השירות לא היה נהדר. לזכותם ייאמר שהיה שם נוף נחמד ומפיות בד. בלילה השלישי שכחנו מ-25 הדולרים, ויצאנו לארוחה סינית שכללה שבע מנות במסעדה מעבר לרחוב, Seafood Village Chinese Cuisine. המסעדה שוכנת ב-2424 Kalakua Ave., במרתף מלון Hyatt. אכלנו בקר ופלפלים, עוף ונבטי פטריות, אורז מטוגן עם בשר חזיר, אומלט עם בשר וירקות, מתאבנים, ומרק. לקינוח אני חושב שאכלנו מחית ערמוני מים. הייתי צריך להשתמש במעלון שהוצמד למעקה, אך הארוחה היתה שווה את זה. המחירים היו גבוהים מאוד. 50-100 דולר לאדם. אך ברחוב מישהו חילק עלונים לארוחת ערב מוקדמת, שהציעו את הארוחה הנחמדה ביותר הזו תמורת 10.95$ לפני 19:30.

לאחר הארוחה, ביקרנו ב-Hawaiian Villageמעבר לרחוב, שהוא מרכז קניות גדול.

Top of Hawaii, מסעדה הממוקמת בקומה ה-17 במרחק רחובות אחדים מהמלון, לא היתה נגישה. לאחר שעלינו במעלית, והובלנו ע"י שומר דרך המטבח למעלית המטבח בכדי לעלות קומה נוספת, נכנסנו לתוך המסעדה. אל כל השולחנות הובילו ארבע מדרגות. טיילנו סביב המעבר החיצוני, והבטנו בנוף, אבל עזבנו לאחר מכן. הלכנו אל מלון Royal Hawaiian, ואכלנו ב- Surf Room. זהו בית קפה נחמד וגדול לחוף הים, שממנו נשקף נוף נהדר להר דיאמונד הד (Diamond Head) ואל החוף. ישבנו בשולחנות שבחוץ תחת שמשיות. סלט העוף עם האטריות הכיל מעט מאוד עוף, רוטב טריאקי טוב, לחמניות וקרקרים דקים. הוא עלה 13 דולר והיה טעים מאוד. הדבר הטוב ביותר הוא מזג האוויר והנוף.

מספר קבוצות הציגו מופעי פנטומימה בשדרה הראשית, Kalakaua. האזנו לנגן הפסנתר בגן בית המלון שלנו עד 22:00. הערבים בהוואי היו נפלאים.

21/4, יום רביעי, הונולולו – טוקיו – הונג קונג

הטיסה היוצאת שלנו מהונולולו לטוקיו, NW21(במטוס DC-10), נקבעה ל-12:00, ושעת ההגעה   ל-15:40 (ביום ה'). משך הטיסה היה 8 שעות ו-40 דקות. ב-9:45 אספה אותנו אותה מונית נגישה של חברת Ilima Tours, והגענו לשדה התעופה בשעה 10:15. שעת ההמראה של המטוס שונתה מ-12:00 ל-13:00. ג'יל אכלה קרואסון ומרק מינסטרונה, ואז ביקרנו במוזיאון החלל והתעופה. המוזיאון התמקד בהוואי. המטוס הראשון שטס מארה"ב להוואי, בשנת 1925 לערך, היה מטוס ים שטס לצד 10 ספינות צבאיות שמוקמו לאורך הדרך, ונועדו לסייע לו לקבל הנחיות בקשר. הטייס שגה בהבנת הכיוונים מהשדר האחרון, והדלק שלו אזל 450 מייל צפונית-מזרחית להוואי. הצוות קרע את הבד מעל כנפי המטוס, שהיה בעל שני זוגות כנפיים, קשר אותו כמפרש, ושט לתוך הוואי! צוללת גררה אותם אל החוף בשארית הדרך.

בטוקיו, השתמשתי בשירותים. ציור הנראה כקו אנכי העובר דרך ספל, מסמל את שירותי הגברים. הסימן לשירותי הנשים זהה, אלא שהכוס הפוכה. על מנת להעלות אותי לטיסה NW17להונג קונג, נעשה שימוש ברכב המצויד במעלית, שהעלה אותי אל הדלת המובילה לתוך המטבח במטוס.

הונג קונג, סין

22/4. הטיסה מטוקיו להונג קונג נקבעה ל-18:20. זמן הטיסה היה 4 שעות ו-57 דקות (הערה: המסלול מהונולולו להונג קונג ארך 16 שעות ו-20 דקות. טיסה ישירה מלוס אנג'לס להונג קונג נמשכת 14 שעות ו-55 דקות. הטיסה שלנו כללה עצירה בת שעתיים וארבעים וחמש דקות בטוקיו. לא היתה טיסה ישירה מהונולולו להונג קונג). מחיר הטיסה הכולל היה 548$ לאדם 

22/4, יום חמישי, הגעה להונג קונג – 2 לילות.

הצוות הסיע אותי בכיסא הגלגלים דרך המכס. פגשתי חבר חדש מתנועת הרוטרי, ובשעה אחת עשרה עליתי על אוטובוס. חברי שלח לי דואר אלקטרוני:

22 באפריל – אקבל את פניך ואת פני ג'יל בשדה התעופה הבינלאומי בהונג קונג. בבקשה אל תחושו שלא בנוח בשל השעה המאוחרת. 23:00, בעיניו של תושב הונג קונג, היא רק תחילתם של חיי הלילה. יתר על כן, במקרה אני מלווה מישהו לטיסה לפני הגעתכם. לאחר שתעברו את הליכי ההגירה והמכס, לכו ימינה וצאו אל אולם קבלת הפנים דרך היציאה הימנית. (תמיד זכרו: חברי תנועת הרוטרי נמצאים תמיד לימינכם!) אפגוש אתכם שם. משדה התעופה לבית המלון: קיימות שתי אפשרויות (1) נסיעה ברכבת האקספרס של שדה התעופה לתחנת קאולון (Kowloon), ומשם נסיעה במונית. זוהי הדרך הנוחה והמהירה ביותר. (2) בחברת האוטובוסים AirBus – כל האוטובוסים נגישים לכיסאות גלגלים. באוטובוס, תוכל לשבת בנוחות (בכיסא הגלגלים שלך), להירגע, וליהנות מהנוף הלילי של חצי האי קאולון שבדרך. הוא מדהים! כך תעשו כבר סיור בעיר. עם זאת, הדרך משדה התעופה למלון נמשכת שעה. האוטובוס יעצור בצידו השני של המלון. כלומר, תצטרכו לחצות את רחוב Nathan, וללכת כעשר דקות אל הכניסה הראשית של המלון. זו דרך בעייתית אם יש לכם כמה מזוודות. מלון Peninsulaנמצא במרכז בו ממוקמים מרבית המוזיאונים, אולמות הקונצרטים, מרכזי התרבות, הקניונים וכיו"ב, ברדיוס של מייל אחד.

קו האוטובוס 21Aלקח אותנו לרחוב Nathan, הרחוב הראשי בקאולון. האוטובוס מנמיך את עצמו אל המדרכה, ורמפה יוצאת מתחת למדרגות. הנהג מסייע לאנשים בכיסאות גלגלים. ישנו מקום לכיסא הגלגלים ולמטען. ישנו גם שלט המודיע על התחנות באנגלית ובסינית. אמרתי לנהג להיכן מועדות פניי, והוא וידא שארד בתחנה הנכונה. הרכבת המהירה משדה התעופה לתחנת קאולון אמורה גם היא להיות נגישה, ומשך הנסיעה הוא 23 דקות. האוטובוס משם אל בתי המלון הוא מאותו סוג.

נסיעת האוטובוס אל מלון Peninsulaנמשכה שעה. השהות במלון עלתה 392$ ללילה, וכתובתו Nathan Rd. & Salisbury Road. מספר הטלפון: 852-2266-6251. כאשר פקידת הקבלה במלון ראתה את כיסא הגלגלים, היא בירכה אותי בשמי וליוותה אותנו למעלה אל החדר ה"משודרג" שלנו. הזמנו חדר עם נוף למפרץ; המחיר המלא היה 3600$ הונג קונגי (490$ אמריקאי ללילה). שוכנו ב"מיני-סוויטה", שעולה בדר"כ 5400$ הונג קונגי (735$ ללילה), והמחיר הופחת ל-2700$ הונג קונגי (365$ אמריקאי ללילה). חסכנו 250$ על שהות בת שני לילות. ג'יל התרשמה מאוד מהחדר, שגודלו היה כ-5X7 מטרים וכלל סלון, חדר שינה גדול מאוד, חדר שירותים נפרד ונגיש לכיסאות גלגלים, חדר אמבטיה נגיש, שירותים, וארונות. בחדר היו שלושה וסתי חום נפרדים למיזוג האוויר, שלוש טלוויזיות, שני מכשירי וידאו, שלושה מכשירי טלפון. קערות של פירות ותה חם הוגשו עם הגעתנו. אנחנו חושבים שהשדרוג והשירות המיוחד אורגנו ע"י חברנו החדש. ג'יל ואני אכלנו סלט קרמבולה וליצ'י, ושתינו תה. נכנסו למיטה בשעה 1:00.

יום שישי, 23/4 – התעוררנו בשמונה וחצי בבוקר, ויצאנו בסביבות עשר וחצי. הלכנו אל קצה הנמל על מנת לצפות אל האי הונג קונג, ולאחר מכן יצאנו לקניות. לארוחת צהרים אכלנו דים סאם בקומה השלישית של מלון Hong Kong. הזמנו שרימפס מטוגנים, כופתאות בשר חזיר, בשר מאודה עם תוספת כלשהי, ומחית ערמוני מים ממותקת ומטוגנת בשמן עמוק. כל המנות היו טעימות. כל מנה עלתה 3.5$, וכללה שלוש או ארבע יחידות. יחד עם תה סיני ותה רגיל, החשבון הגיע ל-22$. האוכל היה רב מכדי שנוכל לסיים אותו.

בארבע אחר הצהרים, ג'יל אכלה ארוחה מסורתית שכללה ארבע סוגי ממתקים, שתי לחמניות עם צימוקים, כריכון עם סלמון, כריכון עם מלפפון, לחמניה קטנה מאוד עם בשר חזיר, ותה, בלובי של מלון Peninsulaהמפורסם. מחיר הארוחה היה כ-20$. אני אכלתי שלושה סוגי כריכונים – שניים מכל סוג – שעלו כ-11$. הלובי נחמד מאוד, ויש בו תקרה בגובה 9 מטרים, עם תבליטי זהב בפינות. במרפסת הקומה השניה, ניגנו פסנתר, כינור וויולה את הסימפוניה החמישית של בטהובן. היו שם כחמישים שולחנות מרווחים ביותר, ותור ארוך של אנשים שהמתינו להושבה. בורכנו בשמנו כשנכנסנו לחדר, ונלקחנו לשולחן השמור שלנו. בעזבנו, נשאלנו גם האם נהנינו. כאשר מזמינים מקום מראש, יש למסור את מספר החדר, במידה ומתארחים במלון. אני מניח שמאחר והתארחנו בסוויטה, תשומת הלב שקיבלנו גברה.

השירות בהונג קונג יוצא מגדר הרגיל. ביציאה מהמטוס, ליוו אותנו שני אנשים עד ההגעה למכס. אחד מהם נשאר איתנו עד שהגענו לאוטובוס. בחנות הכלבו Marks & Stewartשאלנו כיצד מגיעים למלון Hong Kong. המוכרת עזבה את החנות שלה, הובילה אותנו במבוך של מסדרונות ועלתה איתנו במעלית בכדי להראות לנו (עדיין, היו שם ארבע מדרגות). שני שוטרים/שומרים סייעו לי לעלות במדרגות. השוטרים לא נשאו נשק.

בשעה 18:00 הלכנו לאורך הנהר כדי לראות את האי הונג קונג (Hong Kong Island), ולצפות בסירות ובמעבורות. סירת תיירים אחת, שעוצבה כמפרשית סינית, התנדנדה חזק כל כך שתמהתי על כך שאנשים מסוגלים לעמוד עליה. לאחר השקיעה, חזרנו אל החנות Chinese Arts & Crafts, שם בילתה ג'יל שעתיים וחצי בבחירת החולצה המתאימה ביותר, הקופסה המתאימה ביותר, הקישוט המתאים ביותר לחג המולד, הקערה המתאימה ביותר, וכיו"ב. קנינו גם שרשרת זהב עם דרקון. החנות נסגרה בתשע וחצי, ואנו חזרנו כדי לראות את הנהר ואת האורות של הונג קונג. עשרות זוגות עמדו מחובקים לאורך הנהר, והתנשקו מדי פעם.

יום שבת, 24.4. ישנו עד 10 בבוקר, ארזנו חלק מחפצינו, ואז הלכנו למוזיאון ההיסטוריה החדש (History Museum). רק הלובי היה פתוח. החלקים העיקריים היו עדיין בבניה. היו מצגים קטנים בנושא מלחמות האופיום, ובנושא המבצרים והתותחים שהגנו על הונג קונג בעבר.

ביקרנו במוזיאון המדע (Science Museum), שהיה מעט מוצלח יותר, וצפינו במצגים אינטראקטיביים בטכנולוגיה נמוכה בנושאי חשמל, מגנטיות, ומחשבים. יצאנו מוקדם בכדי לנוח. בלובי של המלון, ג'יל אכלה לארוחת צהרים חמישה ספרינג רולס שהיו חמים וטעימים. לאחר מכן השקפנו על הבריכה ועל הנוף, לפני שארזנו ועזבנו בשעה 16:45. בית המלון אפשר לנו לעזוב עד השעה 19:00.

דחינו את ההצעה להסיע אותנו לשדה התעופה במכונית הרולס רויס של המלון. השוער נשא את התיקים שלנו רחוב אחד אל תחנת האוטובוס. כשהאוטובוס הגיע, ג'יל ואני העלינו את התיקים על האוטובוס. ביקשתי את הרמפה. התשובה היתה "רמפה שבורה". שאלתי האם אפשר לעזור, והנהג ונוסע זר הרימו אותי אל האוטובוס. בנסיעה בת השעה משדה התעופה ראינו אולי עשרים בניינים בגובה של למעלה מ-35 קומות. כולם היו בשורה אחת, וכל אחד מהם היה גדול מאוד. אני מניח שהיו שם 20,000 דירות. המפרץ הרחב, הגשרים הגדולים, והבניינים הגבוהים נראו כשילוב של סן פרנסיסקו וניו יורק.

הזדהינו בעמדת הצ'ק אין, ולוונו אל אולם הנוסעים שיועד לנוסעים מתמידים בשעה שש ורבע. האולם כלל בר פתוח, תה בפחיות, בוטנים, אפונים יבשים, וכעכים. בשעה שבע ורבע המלווה חזר ולקח אותנו לרכב המצויד במעלית המיועדת להרמה מהקרקע מאחור, ובמעלית אל המטוס בחלק הקדמי. האחרים עלו למטוס מאוחר יותר דרך כבש המדרגות.

בנגקוק, תאילנד 

24/4. המטוס שלנו מהונג קונג הגיע ב-22:15. הכרטיסים שלנו עלו 313$ לאדם. הטמפרטורה הממוצעת בבנגקוק באפריל נעה בין 35 ל-25 מעלות צלזיוס.

לי ובוב הגיעו מוקדם יותר, ובוב דאג לתחבורה: רכב מסחרי קטן. ארבעה בחורים הרימו אותי ואת כיסא הגלגלים שלי לתוך חלקו האחורי של הרכב, מאחורי המושבים. בבית המלון, היו לנו רק את בוב והנהג. הירידה מהרכב היתה מסוכנת, אך היא עברה בשלום.

25/4, יום ראשון – בנגקוק. מלון Holiday Inn Crowne Point. כתובת: 981 Silom Rd.. (המחיר: 3600 באט = 114$ + 21% לילה) 4 לילות. 1000 באט = 24$. מלונות רשת Holiday Inn במזרח יוקרתיים יותר מאשר בארה"ב.

התעוררנו בשמונה וחצי בבוקר. בעשר נפגשנו עם לי ובוב לקפה. אכלתי קארי עוף עם אורז, שהיה קערת מרק דליל עם נתחי עוף, מעט ירקות, כרוב סיני, וטעם חזק של קארי. מזגתי את המרק על האורז. ג'יל אכלה אומלט דק עם בשר חזיר שבושל היטב. הוא נראה כמו ביצים פו יונג). הוא היה טעים יותר מרוב האומלטים.

הלכנו כארבעה רחובות בחום. הטמפרטורה הגיעה בודאי ל-35 מעלות. אפריל הוא החודש החם והלח בבנגקוק. ברחובות יש מדי פעם ריחות של אשפה, ותחבורה רועשת. אבני השפה במדרכות אינן משופעות. ראינו מקדש "בודהה שוכב" קטן מול מלון Shangri-La. במרפסת המלון, שתינו והשקפנו על נהר צ'אופראיה (Chaophraya River). הנהר מעט רחב יותר מהנמל שבין האי הונג קונג והיבשה, ומלא בדוברות, סירות תיירים וסירות קטנות המתפקדות על תקן אוטובוסים. לאחר מכן הלכנו את הדרך חזרה, ונחנו.

אחר הצהרים, הגיעו רכב מסחרי קטן ומדריכה לקחת את ארבעתנו לסיור במקדשים. הנהג הרים אותי אל תוך הרכב, והחוצה ממנו. התחנה הראשונה היתה הבודהה המוזהב (Golden Buddha), שהיה ממוקם בבניין קטן במעלה כבש מדרגות ברחוב צפוף. הנהג הרים אותי לתוך ומחוץ לכיסא, ולתוך הרכב. לא יכולתי לראות כלום מאחר ופסלו של בודהה היה בראש כבש מדרגות ארוך. כאשר האריכו את נמל בנגקוק בשנת 1955, גילו פועלים פסל בודהה פשוט עשוי גבס. הפסל נשמר במקדש זה במקום אחסון ארעי במשך 20 שנה, עד שמנוף הפיל את הפסל בזמן שהעבירו למקום האחסון הקבוע שלו. הגבס נסדק וחשף את פסל הבודהה עשוי הזהב הגדול ביותר בעולם. הפסל, שגובהו ארבעה מטרים, משקלו 5 טון, והוא עשוי זהב 18 קראט, נוצר במאה ה-13. סביר להניח כי הוא נעטף בגבס על מנת להסתירו מפני שודדים בורמזים.

המדריכה הראתה להם כיצד להדליק מקלות קטורת ולהכניס עלה זהב מרובע קטן לתוך פסל הנמצא מחוץ למקדש.

התחנה השניה שלנו היתה העיר המלכותית העתיקה (Old Royal City) והוואט פו (Wat Po), הבודהה השוכב. העיר המלכותית העתיקה מאפשרת לחוש את בנגקוק המקורית. כל הוואטים (מקדשים) והמוזיאונים החשובים בבנגקוק נמצאים כאן, במרחק הליכה או נסיעה קצרה במונית זה מזה.

הבודהה השוכב נמצא בקומפלקס גדול של עשרות מקדשים ומאות פסלים. עזרו לי לעלות בששת המדרגות שהובילו לתוך המקדש. בפנים, יש בחדר חלונות פתוחים בכל הצדדים, ושביל סביב הפסל מצופה הזהב של בודהה השוכב, שאורכו עולה על 30 מטרים. סביב שולי השביל ישנן מעל 100 קערות ברזל, לתוכם מכניסים המאמינים תרומה לנזיר שהוא בעלי הקערה. הם מוכרים שק ובו מספר מדויק של מטבעות בשווי חצי סנט, כדי שניתן יהיה להטיל מטבע אחד בכל קערה. השטח מחוץ למקדש, המלא בבניין צרים וגבוהים המכונים סטופות (stupas), היה מעניין יותר בעיניי. חלק מהמקדשים יועדו למאמינים בלבד. דמי כניסה למקדש נגבו מתיירים, אך לא מהמבקרים התאילנדים.

לאחר מכן, נסענו למפעל בו מכינים תכשיטי ספיר ואודם, ומשם למפעל תכשיטים נוסף,The Royal Lapidary. ג'יל רכשה שם מחרוזת פניני מים וקופסה מצוירת לטבעות. באחד המפעלים הללו חילקו בירה. נשארתי ברכב עם הנהג, אך המדריכה הביאה לי בירה טובה.

אכלנו ארוחת ערב במסעדה Window on Silom בבית המלון, במזנון הטוב ביותר שביקרתי בו. אכלתי ברווז, חזיר (שומני מדי), שרימפס, דים סאם מצוין, שרימפס בגריל, דג (עם יותר מדי עצמות), סלט גבינות צלוי מצוין, וכמה עוגות שוקולד, בכללן זאכר טורט וגלידת שוקולד טובה עם קרם אנגלז וסירופ שוקולד. לא אכלתי כבש, בקר צלוי, סושי, סשימי, עשרות סלטים ופירות, או את 20 פלוס הקינוחים האחרים. הארוחה היתה מציאה, ועלתה רק 24$.

26/4, יום שני – נסענו במונית לאחוזתו של ג'ים תומפסון, המורכבת למעשה משני בתי טיק מחוברים יחדיו ובנויים על קבים. כיום זהו מוזיאון לאוסף האומנות והיצירה האסיאתי של תומפסון. הוא חי כאן במשך שש שנים, ומילא את האחוזה  בענתיקות ובציורים תאילנדיים וסיניים. הוא נעלם בג'ונגל. סיורים באנגלית מתחילים בשעה 12:00. כרבע מהסיור נגיש לכיסאות גלגלים. אל הגן מובילות ארבע מדרגות. הגן היה ירוק, אך לא יוצא דופן. הלכנו כרחוב אחד כדי לעצור מונית בחזרה לבית המלון.

ב-14:30 אכלנו ארוחת צהרים בלובי של המלון. ג'יל הזמינה עוף סטאי (תשעה שיפודים). אני אכלתי קרוק מיסייה (בשר חזיר וגבינה בגריל) שנחתך לכריכונים. המנות עלו כ-6$ כל אחת והיו ממלאות מאוד. לי ובוב הלכו לשחות. ג'יל ואני טיילנו ברחוב סילום, ובמרכז הקניות של סילום. ג'יל קנתה שתי ציפיות מונג (Hmong), חמישה מחזיקי מפתחות בצורת פיל, וארנק קטן רקום. היא רכשה גם חולצת משי נחמדה וחולצה כחולה עם רקמת זהב ב-30$. כשהלכנו בדרך חזרה, ראינו אוטובוסים שנוסעים עומדים היו דחוסים בהם כל כך, עד שהם לא סגרו את הדלתות. אנשים נוספים עמדו על מדרגות היציאה. היו גם משאיות שתא המטען שלהן מלא בנוסעים. ספרי ההדרכה מזהירים מפני התנועה בכבישים. במלון, נחתי במשך שעה בזמן שג'יל חפפה את שערה.

בשבע וחצי הלכנו ל-Thai Orchid Lounge, במלון, לארוחת ערב תאילנדית ולמופיע מחול ומוסיקה תאילנדיים.

27/4, יום שלישי – התעוררנו בשמונה בבוקר ופגשנו עוד שני חברים מארגון הרוטרי. הם הסיעו אותנו לחנות רב-קומתית בניהול המדינה, Narayana Phand Company Ltd.. ג'יל קנתה שם חולצת משי כחולה בשווי 100$, ופריטים שונים ב-80$, תוך כשעה. היא היתה שמחה לו היה לה זמן ארוך יותר, אך היינו חייבים לנסוע לארוחת צהרים של ארגון הרוטרי.

כשחזרנו למלון, הלכנו כשני רחובות לכיכר סילום (Silom Plaza) וקנינו מתנות. פגשנו את לי ובוב בשש וחצי למשקה, ומשם הלכנו שוב לארוחת המזנון.

28/4, יום רביעי. התעוררנו ב-02:45 לפנות בוקר, לאחר ארבע וחצי שעות שינה. שכרנו רכב מסחרי קטן לנסיעה לשדה התעופה ב-04:00. עברנו את הבדיקה הביטחונית, בה כל מזוודה נסגרה היטב ברצועות פלסטיק. הדבר פגע במזוודה הכחולה שלנו. לאחר מכן כל אחד מאיתנו היה צריך להכניס 500 באט (12$) לתוך המכונות המוכרות בולי יציאה, במטבע המקומי בלבד, ולהציג את הבול בכדי לעבור את המכס. לאחר מכן עמדנו בתור לביקורת הדרכונים, חיכינו לכניסה לאולם ההמתנה, ואח"כ המתנו לאדם אחד שבדק את טפסי העזיבה, ובתור נוסף לביקורת הכרטיסים. המטוס היה מלא, וארבעתנו זכינו לשדרוג הכרטיסים ועברנו למחלקת העסקים. המטוס המריא להונג קונג ב-06:45 ונחת ב-10:30 (9:30 לפי שעון בנגקוק). גביית המס בגובה 12$ בבנגקוק היתה מאוד לא יעילה. הם צריכים פשוט לגבות את המס מחברת התעופה, ולתת להם להעביר את הכסף, כפי שנעשה בהונג קונג.

הונג קונג, סין 

לנו ארבעה לילות במלון Holiday Inn Golden Mile, בכתובת 50 Nathan Rd., Kowloon. המחיר היה 114$. המלון ממוקם במרכז העיר. טלפון: 3111 369 22 85 (011).

בהונג קונג יש סבלים ללא תשלום. הסבל ליווה אותי במכס, במעברים במעלית ובנסיעה ברכבת, הביא את התיקים שלנו, והמתין לבוב ולי שייצאו מהמכס. הוא סירב לקבל טיפ.

נסענו שוב באוטובוס בקו 21A, ושוב הגענו לרחוב Nathanוירדנו בתחנה של מלון Holiday Inn. הלכנו את חצי הרחוב המוביל למלון וביקשנו סבל. כולם היו עסוקים במשך 10 דקות. לאחר מכן אחד הסבלים הלך לתחנת האוטובוס עם עגלה לכל המזוודות.

בצהרים עשינו צ'ק אין. החדר לא היה מותאם לנכים. השירותים היו לא נוחים, והייתי זקוק לעזרה בכדי להיכנס לתוכם. מאוחר יותר בוב התלונן והם הציעו להעביר אותנו. ג'יל ארזה במשך למעלה מ-30 דקות, ואז הם הודיעו לנו שבחדר היחיד שמותאם לנכים יש רק מיטה כפולה אחת. אז נשארנו, וג'יל פרקה שוב את המזוודות.

כולנו הלכנו לחנותו של החייט גורדון יאו (Gordon Yao). בוב הזמין חליפה וג'יל הזמינה שמלה ומעיל. כולם לחצו עליי להזמין בלייזר. אכלנו ב-Vienna Cafeבמלון. אכלתי פיצה קטנה, במחיר 8.25$, ושתיתי כוס יין במחיר 6$.

29/4, יום חמישי – ב-10 בבוקר הגענו ל-Ocean Terminal, וקנינו כמה דברים בחנות ששמה Amazing Grace. לאחר מכן אכלנו במזנון דים סאם שעלה 5.25$. המקום חבוי בקומה הרביעית, ונראה שהוא מיועד בעיקר לעובדי המקום.

בשלוש בצהרים הלכנו למדידות. ג'יל הסכימה לרכוש שמלה נוספת, ושאלה גם על רכישת סארי. חזרנו ל-India Company ליד בית המלון שלנו ורכשנו בד ורוד לסארי בעלות של כמאה דולרים. הבד לסארי הינו באורך 6 מטרים, וברוחב מטר אחד. היו חוטי זהב רבים על צידו האחד של הבד, ששימש להכנת החלק הקדמי של השמלה. כששבנו לחייט, ג'יל אמרה שהיא רוצה שמלה בגזרת "A". החייט שרטט גזרה, והתאים את אורך השמלה, אורך השרוולים, הצווארון, קו המותניים, וכיו"ב, עד שהיא היתה מרוצה. הצעתי שהשמלה תהיה בגזרת מעטפת מלפנים, כדי שתדמה יותר לסארי. החייט צייר קווים נוספים שהיו לקפלים. ג'יל הזמינה גם בולרו משי אדמדם שיתאים לסארי שלה.

בשש וחצי בערב, שתינו משקה בבית המלון. המשקה ניתן לנו במתנה מאחר ובוב התלונן על החדר הבלתי נגיש שלי. לארוחת ערב אכלתי סטייק, סלט ובירה, ב-Deli, המסעדה והמאפייה הגרמנית שלהם. הזמנתי גם 100 גרם מעשרה שוקולדים שונים, שהיו טעימים. היו להם כעשרים סוגים. מאוחר יותר קניתי שוקולד אחד מכל סוג.

ירד גשם חזק למדי במשך מרבית היום. סופת הציקלון הטרופית ליאו היתה בדרגה שלוש. זו היתה סופת הציקלון השלישית בלבד שמתרחשת באפריל מזה 21 שנים. הסופות מתרחשות בדר"כ באוקטובר. מעיל הגשם שלי הגן עליי. ג'יל קנתה ז'קט גולף מוגן בפני מים, ששמר שתישאר יבשה.

4/30, יום שישי. ג'יל ואני חזרנו אל החייט בשעה 11 כדי למדוד את הסארי והחולצה, ושבנו למלון ב-12:30. הלכנו לפגישה של ארגון הרוטרי. לאחר מכן, ג'יל קנתה חולצה כחולה נוצצת ומזוודה אדומה קטנה ב-Yue Hwa. ראינו מאוחר יותר את אותה מזוודה ב-Night Market, במחיר 180 דולרים הונג-קונגיים.

ב-18:00 פגשנו את לי ובוב והלכנו ל-Felix, מסעדה הנמצאת בקומה ה-28. הבאר נמצא במעלה כבש מדרגות. בחוסר רצון, הם אפשרנו לנו לשתות בשולחן המיועד לארוחה. יש משם נוף נהדר של הונג קונג. הזמנתי כמתאבן מנת צלע חזיר, שהכילה 5 צלעות תמורת 16$.

הלכנו את כל הדרך במעלה רחוב Nathan, אל ה-Night Market. הדרך ארכה כמייל וחצי, ולאחריה שבנו אל המלון. ג'יל רצתה קרואסון. בוב רצה פיצה. הלכנו לפיצריה, בה המתנו שעה למנות. לאחר 45 דקות, המנהל הציע שנתכבד במזנון (ללא תשלום), שהיה טוב יותר ובדרך כלל ייקר יותר. היה בלבול כלשהו לגבי ההזמנה שלנו. בסופו של דבר הפיצה הגיעה.

שוב אכלנו צהרים במסעדת דים סאם. הפעם, במקום מזנון, המזון הוגש על גבי עגלות. אין תפריט, והעובדים כמעט ואינם מדברים אנגלית. לי הביאה איתה רשימה המורכבת מתמונות של סוגי דים סאם שונים, ושמותיהם באנגלית. היא הצביעה בפני המלצר על המנות אותן רצתה להזמין, והוא קרא לכמה מלצרים שנשאו את אותן מנות. ב-18:20 הבגדים שהזמנו הגיעו אל המלון. יצאנו לשתות אצל Hari's, ולאחר מכן אכלנו במלון כריכים מצוינים שעלו 6$.

2/5, יום ראשון – UA800, הטיסה מהונג קונג לטוקיו המריאה משדה התעופה Narita בתשע וחצי בבוקר, ונחתה ב-14:25. משך הטיסה היה 3:55 שעות. מחירה היה 591$ לאדם. תכננו ללון 2 לילות בטוקיו, ולעזוב ב-4/5. 1000 ין הם 8.50$.

עזבנו את הונג קונג באמצעות קו האוטובוס 21A, שלקח אותנו לשדה התעופה.

טוקיו, יפן

2/5, יום ראשון – בשדה התעופה נריטה ירדנו שוב מהמטוס באמצעות רכב עם שתי מעליות. לאחר שעברנו במכס, פגש אותנו נהג דובר אנגלית שהזמנו. הנהג אחז בשלט הנושא את שמי. חברת המוניות היתה Universal Taxi, [Keihin Unsou Co. Ltd.]. מספר הטלפון: 0117 (3790) 03. מספר הפקס: 0110 (3790) 03. הנסיעה לבית המלון בהסעית עם המעלית ארכה כשעה וחצי, ועלתה 216$. לכאורה מקבלים 10% הנחה בהצגת מסמך המאשר כי הנוסע הוא נכה. לא ניסיתי.

התאכסנו במלון Meridian Hotel, Pacific Hotel בטוקיו, שכתובתו 3-13-3 Takanawa Minato-Ku. התשלום עמד על 146$ + 19% ליום. מספר הטלפון במלון הוא 6711 445 33 81 (011). לא היו להם חדרים נגישים. סוכן הנסיעות שלנו פישל שוב. אל הבאר במלון הובילו שתי מדרגות. ישבנו לשתות. ארוחת הערב שלנו, בבית הקפה, היתה בסדר. אכלתי רצועות חזה עוף וצ'יפס. החדר שלנו היה "מרווח מאוד", מה שאומר בפועל קטן מאוד. כשהדלת פתוחה, כיסא הגלגלים שלי, שרוחבו 55 ס"מ, בקושי נכנס לחדר האמבטיה.

3/5 טוקיו. בשעה 09:45 נפגשנו עם מר קוואמוטו, חבר מארגון הרוטרי שמצאנו באמצעות האינטרנט. מר קוואמוטו פגש אותנו יחד עם אותם מונית ונהג. הוא תכנן סיור בעיר ברכב. ראשית נסענו 7 ק"מ אל ארמון המלוכה. לאחר מכן נסענו לתוך רחוב עם המוני חנויות קטנות המוכרות מחשבים. ראיתי בחלון הראווה של אחת החנויות טלוויזיית HDTV. חברנו הפנה את תשומת ליבנו לבנייני ממשל גבוהים, בנייני משרדים של תחנות טלוויזיה, וכו'. באותו יום נחגג חג חשוב, ולכן התנועה בכביש היתה דלילה והארמון היה סגור.

בילינו כשעתיים בסיור מודרך אישי במוזיאון Edo-Tokyo. מעל גיל 65 הכניסה חופשית. במוזיאון רב הקומות נערכות תערוכות גדולות. במוזיאון אכלנו לארוחת צהריים טמפורה, ושתינו בירה וסאקה. בכניסה היתה המתנה קצרה. השולחנות היו שולחנות מאורכים, בדומה לקפיטריה. המלצרים הגישו מגבת חמה לפני הארוחה. הזמנו מהתפריט והאוכל היה טוב מאוד. חמשת הארוחות עלו 10,000 ין (85$). מר קוואמוטו שילם עבור הארוחה, עבור דמי הכניסה, ואפילו עבור המונית היקרה מאוד ששימשה אותנו בסיור, ועבור הנסיעה לתחנת הרכבת שתיערך למחרת היום.

לאחר שנסענו עוד בעיר, שבנו למלון בשעה 16:30. לארוחת ערב אכלנו מתאבנים בבאר: פיצה, ספרינג רולס, וכיסונים במלית בשר סרטנים. על מנה עלתה 8.5$ והיתה ממלאת למדי.

4/5 – טוקיו – קיוטו. יום שלישי.

לארוחת בוקר אכלנו טוסט קינמון וקרואסונים. לאחר מכן פגשנו את מר קוואמוטו ואת אותו נהג מונית באותה הסעית בשעה 11:35. הנהג הסיע אותנו אל תחנת הרכבת, נסיעה שנמשכה 30 דקות. זוהי תחנת הרכבת הגדולה בעולם. היו לנו כרטיסים מיוחדים שהקנו לנו מקומות שמורים בקרון הנגיש לכיסאות גלגלים, שבו חדר שירותים נגיש.

קיוטו, יפן

הרכבת יצאה מטוקיו ב-12:56. לי ובוב נסעו איתנו במשך רוב הנסיעה, וירדו מהרכבת כדי להחליף לרכבת לגיפו (Gifu). הגענו לקיוטו ב-15:12. הרכבת המהירה לקיוטו עלתה 28,780 ין לשנינו (244$). הרכבת בה נסענו היתה "נוזומי מס' 15" (מהירות מקסימלית 280 קמ"ש). ישבנו בקרון ה-11, במושבים 14-Aו-14B, שם היה תא מיוחד לכיסא גלגלים. ההזמנות למקום המותאם לכיסא גלגלים ולסיוע בעליה נעשו לפחות יומיים מראש. מנהל התחנה היה מוכן לסייע בעלייה. (הנסיעה בקו טוקיו-קיוטו נמשכת 134 דקות).

בבית המלון שלנו, הצוות ברך אותנו בשמותינו, והוביל אותנו לחדר שלנו. בית המלון Miyako, שכתובתו Sanjo Keage, Higashiyama-Ku, עלה 208$ + 18.8% ללילה. מספר הטלפון: 7111 771 75 81 (011). התאכסנו שם במשך שישה לילות, שניים מתוכם היו חלק מחבילת השיט. חדר האמבטיה היה גדול, הדלתות היו רחבות, היו מעקות לצד השירותים ובאמבטיה, אך היה מרחב של 61 ס"מ בלבד לפני השירותים. האסלה היתה מחוממת. לבידה היו שתי רמות.

ב-19:30 יצאנו למסעדת Teppanyaki, שם נאמר לנו שהמסעדה מלאה עד השעה 21:00. עובד המסעדה התקשר לחדרנו ב-21:00 על מנת להודיע לנו כי הם מוכנים לקבל אותנו. בארוחת הערב הוגש סלט ירוק ברוטב המזכיר את רוטב סלט העוף הסיני שלנו. הסלט הכיל פטריות דקות ומאורכות, כמעט כמו דשא ירוק מעוקל בקצותיו שאורכו כ-10 ס"מ, ועגבניות שרי. לאחר מכן אכלנו מרק מיסו, ומתאבן קטן: תמנון, חציל, ודג דיונונית. טוגני שום נצלו על הגריל. המנה העיקרית היתה מנה צנועה של כ-100 גרם בשר בקר עם פטריות גדולות, בצל, אספרגוס ולחם, כולם צלויים. בשר הבקר היה הרך ביותר שאכלתי אי פעם. ארוחת הערב שלי כללה שרימפס כמתאבן, שנצלה חי. ארוחת הערב שלי עלתה 12,500 ין (106$); ג'יל לא הזמינה מתאבן, ואכלה בקר שמחירו נמוך יותר – 9500 ין (81$). מחוץ למלון, המחירים עדיין היו גבוהים, אך סבירים הרבה יותר.

היפנים חוששים מקינוח האף בפומבי ומלחיצת ידיים. הם עוטים מסיכת מנתחים כשהם מצוננים. בחלק מהאסלות המים יורדים כאשר מעבירים את היד מול חיישן אופטי, כדי שלא תצטרכו לגעת בשום דבר. בכניסה למדינה ממלאים טופס בו מתועדים חום גבוה, שלשולים וכיו"ב, מהם סבלת בשבועיים האחרונים.

הערים היפניות נקיות יותר מהערים האמריקאיות. הם עושים רבות עבור הנכים. בחדרי השירותים שבמוזיאון וברכבת היו דלתות אוטומטיות. בכדי לסייע לעיוורים הם מציבים נקודות צהובות מוגבהות על הקרקע לפני כפתור המעלית, המשתנה, תחילתו של כבד מדרגות נעות, אבני שפה וכיו"ב.

ביפן לא נותנים טיפים, אך הם מוסיפים דמי שירות בגובה 10% למחיר המזון, ואפילו עבור החדר במלון.

5/5, יום רביעי. התעוררנו מוקדם, מאחר וארוחת הבוקר מוגשת חינם לפני השעה 10:00. אכלנו ביצים, בייקון, טוסט או לחמניה, מיץ תפוזים, ותה או חלב. לאחר מכך הלכנו למקדש Shoren-Inולמקדש Chion-In. השער למקדש Chion-Inהוא אחד השערים הגדולים ביפן. השער נבנה בשנת 1631. הוא עשוי כולו עץ, וגבוה מאוד. ג'יל נכנסה לשני המקדשים בזמן שאני המתנתי בחוץ. בכניסה למקדשים מסירים את הנעליים ונושאים אותן בשקית ניילון, ונועלים מעין נעלי בית שמספק המקדש. בפארק Maruyama, פארק עירוני נחמד ובינוני בגודלו, מצאנו מסעדה קטנה עם שלושה שולחנות, וחדר טאטאמי עם שישה שולחנות. אכלנו סאנדיי בטעם שוקולד וסאנדיי בטעם גלידת תה ירוק. הם הגישו גלידה טובה עם פיסות קטנות של פירות משומרים וקצפת. המחיר היה 1600 ין (13.5$). מהחלונות נשקף נופו של אגם צר ובו שחו דג קוי באורך מטר וחצי ושני ברווזים. הפסקה נעימה ביותר.

גבר יפני בן חמישים הציע לקחת אותנו לגן יפני יפהפה. הוא היה עם אמו. הוא דחף את כיסא הגלגלים שלי כארבעה רחובות אל מקדש הייאן (Heian). כשהוא גילה שיש במקום מדרגות, הוא גייס זוג צעיר לעזרה. דמי הכניסה לגן היו כ-5$. אני חושב שהוא שילם עבור כל ששת הנוכחים. הגן מתחיל בחמש מדרגות עולות, ואז חמש מדרגות יורדות. בקצה הגן היו שתי מדרגות המובילות לגשר, וארבע מדרגות יורדות בצידו השני. בין הקצוות היו תריסר מדרגות בודדות וכמה גשרי אבן, ללא מעקה וברוחב של כ-61 ס"מ. הגן היה יפהפה. פריחת הדובדבן שבו הפסיקה לפני כשבוע. האיריס, האזליאה והלוטוס פרחו. הגן כלל גם אגם נחמד, והיה לא עמוס באופן יחסי. חביבות שכזו הינה אופיינית ליפנים.

את ארוחת הערב סעדנו במסעדה הסינית שבמלון. הארוחה החלה במתאבן של רצועות בשר הודו, אטריות פריכות, עגבניות, שעועית ירוקה, ולאחר מכן פרוסות בשר ברווז. המנה העיקרית היתה מעט בשר בקר ברוטב צדפות ודג דיונונית. הוגשה גם קערת אטריות ובשר בקר טחון בתיבול חריף מדי. לקינוח אכלנו ג'לי שקדים – פרוסות ג'לי בטעם שקדים, במי סוכר קרים.

6/5, יום חמישי. קיוטו. נסענו במונית אל מקדש Moss Garden Kokedera. כחמש מדרגות הובילו אל הבניין הראשי. מספר נשים סייעו לנו לעלות ולרדת. נשארתי מחוץ לדלתות ההזזה, בזמן שכל האחרים החליפו את הנעליים, נכנסו פנימה וישבו על הרצפה מול שולחנות כתיבה. כל אחד העתיק תפילה מודפסת על דף נייר שקוף. הם השתמשו במברשת ובדיו. נדרש זמן מה בכדי לכתוב בתשומת לב את האותיות המורכבות. לאחר כעשרים דקות, הגיעו שלושה אנשי דת בודהיסטים ששרו מזמורים במשך חמש דקות, תוך הכאה בתוף ובגונג. נערכה דרשה בת חמש דקות. לאחר מכן הועתקו תפילות במשך עשרים דקות נוספות.

לאחר שהאנשים סיימו להעתיק את התפילות, הם הניחו אותן על המזבח ועזבו.

את הגן שנמצא בחלק האחורי זכרה ג'יל משנת 1971. כעת הוא פתוח רק אם מודיעים להם בכתב שבעה ימים מראש על בקשה לביקור, על גבי גלויה שלהם, המחולקת לשני חצאים. הם שולחים בחזרה את מחצית הכרטיס עם התאריך, השעה ומספר האורחים. למרבה המזל, חבר בטוקיו עשה את כל זאת עבורנו, בכדי שג'יל תוכל לקחת אותנו לראות את הגן שכל כך מצא חן בעיניה. למרבה הצער, היא לא זכרה שהגן היה מלא במדרגות. נכנסתי לתוך הגן, אך מיד היתה ירידה בעשר מדרגות. המתנתי שם, וצפיתי בחלק מהגן, בזמן שג'יל טיילה בו. נסענו בחזרה למלון במונית. לארוחת ערב אכלנו מרק, סלט, לובסטר וצדפות למנה עיקרית, וג'לי לקינוח, במסעדת Royal Copenhagen Restaurant.

7/5 יום שישי. ג'יל ואני הלכנו כמייל לאורך התעלה אל מרכז הקניות Arts & Crafts Center, שם בילינו מספר שעות ברכישת חולצות טי והתבוננות בחמש קומות של סחורה לתיירים.

הלכנו בחזרה לבית המלון אל Jensiu, שהוא קומפלקס מסעדות יפניות גדול, הבנוי סביב גן גדול ואגם. ישבנו בבניין בו היו שולחנות רבים, אך היינו לבדנו. היפנים היו בבניין אחר, בו ישבו על הרצפה. בכל שולחן היה חור ובו להבת גז, בכדי שניתן יהיה לבשל בשולחן. ארוחת הערב עלתה 34$, תמורת מנות רבות של מאכלים מוזרים שייתכן והיו טופו מבושל במספר אופנים. מאחר והם לא מדברים אנגלית, לא ממש הבנו מה אנחנו אוכלים. הזמנתי ברווז כמתאבן וסאקה. זה היה החלק הטוב ביותר בארוחה. הגן היה מדהים ביופיו.

8/5, שבת. הלכנו כולנו כמייל וחצי אל מקדש אייקאנדו (Eikando). במקדש היה שער גדול, אקוודוקט אבן עתיק ופרוייקט לשיפוץ הגג בעלות של 3 מיליון דולר. לאחר מכן המשכנו למקדש נאנזנז'י (Nanzenji), ומשם הלכנו לאורך "משעול הפילוסופיה" (Philosophy trail) אל המקדש שבקצהו. המשעול היה בעיקרון רק שביל שנמשך לאורך תעלת ניקוז מרוצפת באבן. הוא לא היה מרשים כמתואר במדריכי הטיולים.

למרות שפנים המקדשים אינו נגיש לכיסאות גלגלים, החלק החיצוני מרשים למראה.

אכלנו ארוחת ערב ב-Tairo Mikaku, מסעדה יפנית בת 120 המגישה בקר וסוקיאקי. בכניסה למסעדה היו שתי מדרגות. הבקר היה טוב. היו להם שלושה סוגי בקר, תמורת 36$, 46$ או 63$.

ג'יל ואני נסענו במונית אל הארמון המוזהב (Golden Palace). במקדש זה יש קרקעות בהן שתולים עצים רבים, ואגם. הארמון ממוקם על גבי יסודות הנמצאים בתוך האגם. ניתן לראות את המקדש רק מבחוץ. ישנו מקדש קטן יותר, אליו ניתן להיכנס באמצעות חמש המדרגות הרגילות.

בגנים ישנם שני שבילים נחמדים לטיול. השביל התחתון נמשך סביב האגם, והוא נגיש. הגן היה שלו, למרות שהיו מבקרים רבים במקום. בשביל העליון ישנן מדרגות רבות. יש בו גן תה. השירותים הציבוריים היו בסגנון יפני. המשתנות היו נגישות.

נהג האוטובוס היה גבר מגודל, והוא נשא אותי לתוך ומחוץ לאוטובוס שהוביל אותנו מהמלון שלנו לאוסאקה (Osaka), אל הספינה.

השיט Nieuw Amsterdam בחברת Holland Americam

10/5, יום שני. ב-17:00 הפלגנו מאוסאקה בשיט Niuew Amsterdam בחברת Holland America. שהינו בתא 191 (תא נגיש לכיסאות גלגלים). מספר הטלפון של החברה: 900-225-5425. עבור שיט לונקובר שמשכו 11 יום, שילמו 4134$ לזוג + 300$ מסי נמל.

לאחר שהכלכל הזיז את המיטות בחדר, הוא היה נגיש. הטלפון לא היה ליד המיטה, אך החוט המאריך הגיע לכל אורך החדר. כאשר כיסא הגלגלים היה מול השירותים, דלת החדר היתה מוכרחה להישאר פתוחה. החדר פנה לחזית, בדיוק תחת הגשר. במבט מהחלון נגלה נוף נחמד. החדר היה באזור של הספינה שנטה מאוד לתנודות. בספינות אחרות ששטתי בהן החדרים הנגישים מוקמו במרכז הספינה, שם התנודות מורגשות פחות. התנודות בספינה היו חזקות יותר מהתנודות בכל ספינה אחרת בה שטנו. באחת הפעמים כיסא הגלגלים שלי החליק הצידה בחדר האמבטיה. פחדתי שאפול לצד, ולכן השתדלתי תמיד להיות בקרבת דבר מה שאוכל לאחוז בו.

השיט לא היה מוצלח. הטמפרטורה היתה בדרך כלל בסביבות 7 מעלות. הים היה סוער. הספינה סטתה ב-5 מעלות מקו הרוחב לאורכו היתה מתוכננת לשוט, בניסיון להתחמק מהסערה ומהגלים. מזג האוויר היה מעונן וסוער. מופע הפיסול בקרח שתוכנן בוטל בשל הקור. אי אפשר היה לשהות בחוץ. כולם היו משועממים. הצוות האינדונזי היה ידידותי ובידר אותנו באחד הערבים. הם הציגו מחזה עם תלבושות, מעט ריקודים, ותזמורת שניגנה ברעשנים עשויים במבוק.

מזג האוויר הגרוע המשיך לאורך שארית השיט, והאוכל היה סביר אך לא טוב. התפריטים לא כללו די אפשרויות למנות רגילות.

מלונות ואתרי תיירו 

התאכסנו במלונות הבאים. המלונות היו נגישות לחלוטין ונוחים, אלא אם כן מצוין אחרת.

  • מלון Sheraton Moana, הונולולו, הוואי. נמצא על החוף בוואיקיקי (Waikiki).
  • מלון Peninsula, קואלון, הונג קונג, סין. 329$ ללילה. כתובת: Nathan Rd. & Salisbury Road. טלפון: 852-2266-6251. החדר שלנו היה נחמד מאוד. קל להגיע מהמלון אל הנמל, המוזיאונים ומרכזי הקניות.
  • מלון Holiday Inn Crowne Point. כתובת: 981 Silom Rd., Bangkok, Thailand. 114$ + 21% מסים. מלונות רשת Holiday Innבמזרח יוקרתיים יותר מאשר בארה"ב.
  • מלון Holiday Inn, Golden Mile. כתובת: 50 Nathan Rd., Hong Kong, Kowloon. 114$. המלון נמצא במיקום טוב במרכז העיר. טלפון: 3111 369 22 85 (011).
  • מלון Meridian Hotel, Pacific Hotel, טוקיו. כתובת: 3-13-3 Takanawa Minato-Ku, Tokyo, Japan. 145$ + 19% ליום. טלפון: 6711 445 33 81 (011). לא היו במלון חדרים נגישים.
  • מלון Miyako. כתובת: Sanjo Keage, Higashiyama-Ku, Osaka, Japan. 208$ + 18.8% ללילה. טלפון: 7111 771 75 81 (011).

השיבה הביתה

לסיכום, עשינו הרבה קניות. המקדשים בבנגקוק ובקיוטו היו רבים ושונים. האנשים היו ידידותיים ונכונים לעזור יותר מאשר בחלקים אחרים של העולם. בנגקוק, הונג קונג וטוקיו היו צפופות באופן כללי. בנגקוק לא היתה נגישה. האוכל ביפן היה יקר מאוד. חלק מהארוחות בבתי המלון היו מצוינות. הארוחות שלא בבתי המלון עשויות להיות טובות, אך בשל פערי השפה ופערי התרבות, ייתכן שלא תדעו מה אתם אוכלים. השיט היה מאכזב. מזג האוויר היה גרוע. האוכל היה רק בינוני, והגרוע ביותר שאכלתי בארבע הפלגות.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד