ביהמ"ש: סמיכות מקום חניה לנכים - עניין יחסי

"לא דומה אדם הנושא תג נכה אך אינו מתקשה יחסית בהליכה קצרה, לאדם שאינו יכול להתנייד אלא בכסא גלגלים מה שיכול להיחשב כ'סמוך' לגבי האחד, עלול להיחשב כמרחק רב לגבי האחר" מידת קרבתו של מקום חניה מוסדר לנכים למקום בו מבקש הנכה לחנות, היא עניין יחסי. כך אומר (26.3.12) שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע, איתי ברסלר-גונן
10/04/2012
 
 
פוסטר "לא נכה אל לחנה" (הגדל)

 

 

מידת קרבתו של מקום חניה מוסדר לנכים למקום בו מבקש הנכה לחנות, היא עניין יחסי. כך אומר (26.3.12) שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע, איתי ברסלר-גונן. לדבריו, "לא דומה אדם הנושא תג נכה אך אינו מתקשה יחסית בהליכה קצרה, לאדם שאינו יכול להתנייד אלא בכסא גלגלים. יש לחשוב גם על המקרים הקשים יותר של נכים הנזקקים לכסאות מיוחדים ואף למכשירים נוספים הנישאים עימם. כל מקרה ייבחן לגופו, ומה שיכול להיחשב כ'סמוך' לגבי האחד, עלול להיחשב כמרחק רב לגבי האחר".

ברסלר-גונן זיכה מחמת הספק את עו"ד רחמים עזריה, שהוא נכה והואשם בידי עיריית באר שבע בהחניית רכבו בסמוך להיכל המשפט בעיר תוך חסימת כניסתם של רכבי כיבוי. עזריה טען, כי אומנם קיים במרחק קצר מגרש חניה ובו מקומות לנכים, אך ההגעה ממנו לבית המשפט הייתה מחייבת אותו לחצות כביש בכסא הגלגלים ולקום מהכסא כדי לעלות על המדרכה.

התייחסותו של ברלסר-גונן לעניין הקירבה נגעה לשניים מהתנאים המאפשרים לנכה לחנות במקום האסור לחניה: שבסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; שבסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה. הוא קבע: "במקרה שלפנינו, כאשר הנאשם מתנייד בכסא גלגלים, אני סבור כי החניון המצוי מעבר לכביש, אשר מצריך את הנאשם לקום מכסאו על-מנת לעלות על מדרכות, וכן לחצות כביש דו מסלולי אינו מספיק 'סמוך' לבית המשפט, ובנסיבות המקרה אני סבור שהנאשם עמד בנטל להוכיח שלא היה מקום פנוי מספיק בסמוך למקום בו העמיד הנאשם את רכבו".

בשולי פסק הדין הוסיף ברסלר-גונן שלוש הערות. האחת: הצעה למחוקק לשקול את האפשרות להבדיל בין נכים לפי חומרת נכותם, כך שמי שמרותק לכסא גלגלים יזכה למקומות חניה נפרדים וקרובים יותר. השנייה: קריאה לרשות המקומית לציין בצורה ברורה, ואולי אף לחסום, מקומות בהם החניה אסורה גם לנכים. השלישית היא קריאה לנכים:

"זכות הגישה המוקנית לציבור הנכים, צריכה להיות מנוצלת על ידם בזהירות ומבלי לרמוס זכויותיהם של אחרים. יש להיזהר מפני מצב שבו נס הזכות יהפוך למצב של כל דאלים גבר. אין אדם הנושא תג חניה לנכה זכאי לומר לעצמו: הריני בעל זכות לחנות בכל מקום ובכל עת. עליו לתור אחר מקום חלופי, במרחק סביר בהתאם למבחנים לעיל ולהעדיף תמיד את החניה הפוגעת פחות בתנועה ובזכויות המשתמשים בדרך. זהו גם עניין של תרבות.

"כאשר הנכה מעמיד רכבו על מדרכה, או בכל מקום אסור, הוא יוצא את רכבו ופונה לעיסוקו, אולם רכבו נותר כעדות באותו מקום. בשלב מסוים יחלוף לו אדם, שיופרע על-ידי אותו רכב והוא אינו יודע דרגת נכותו של הנכה. ככל שמקרים אלו יהיו מועטים, יוכל אותו אדם שהופרע בדרך להניח, כי מדובר במקרה של נכות חריגה ויהיה מוכן להיות סובלני. ואולם, אם התופעה תתרחב וכל נכה ינהג כאמור, מבלי קשר לדרגת נכותו, עלולות הרשויות, ברצונן להילחם בתופעה, לצמצם דווקא את מתן תגי החניה לנכים, ונמצא ציבור הנכים בכללותו ניזוק".

 

פורסם לראשונה באתר news1

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד