בהמשך חולקו התלמידים לארבע קבוצות ועברו בין תחנות שונות של התנסות חווייתית, בכל תחנה הכירו אדם עם מוגבלות וחוו בעצמם את משמעות אותה המוגבלות.

בין התחנות: מסלול מכשולים על כסאות גלגלים, סדנה עיוורת, סדנה בשפת הסימנים והיכרות מעמיקה וחווייתית עם עולמו של אדם עם מוגבלות קוגניטיבית.

בתום יום העיון בחרו בני הנוער פרויקטים מעולם הנגישות, אותם יישמו לאחר מכן ביישובם בתקופה של כשלושה חודשים.

ב- 13.6.13 נערך הפנינג הסיום באצטדיון היישוב.

ההפנינג החל בפרישת תחנות התנסות בחניית האצטדיון, מהן נהנו המוזמנים והמכובדים. כל תחנה ייצגה מוגבלות אחרת (ראייה, שמיעה, ניידות ומוגבלות בידיים) ובכל תחנה יכלו המשתתפים להתנסות בעצמם ולחוות 'מהי המשמעות להיות עם מוגבלות?', כל זאת בליווי מדריכים דוברי השפה הערבית.

לאחר מכן התכנסו התלמידים באצטדיון היישוב - האצטדיון הנגיש הראשון ביישוב בקה אל גרבייה, בתכנון האדריכל מחמוד קעדאן, והציגו בפני שאר התלמידים, חברי העירייה, ראש העיר ומכובדים נוספים, את הפרויקטים שיצרו.

הפרויקטים:

בני הנוער יצאו לשטח עם כסאות גלגלים, כיסויי עיניים ומדריך עם מוגבלות בניידות ומוגבלות בראייה, וחוו את בעיות הנגישות כפי שנתקל בהן אדם עם מוגבלות. בנוסף למדו על תקנות חניות נכים והנמכת מדרכה, מיפו את היישוב והציגו את הליקויים ורעיונות לתיקון המצב.

במהלך הטקס הקריאו בני הנוער בפני ראש העיר מכתב המתאר את ממצאיהם, בו הם מבקשים לסייע לאנשים עם מוגבלות ביישוב ולייצר סביבה נגישה.

קבוצה נוספת יצרה פרויקט הסברה ובליווי מנאל דקה, למדו והכינו מצגת ומערך שיעור על עולם הנגישות ומאפייניו, אותו העבירו בשאר הכיתות במטרה לייצר מודעות נרחבת בקרב שאר התלמידים בבית הספר.

הקבוצה האחרונה יצרה סמל נגישות חדש ועיצבה חולצות עם מסרים הקוראים לשוויון ולעצמאותם של אנשים עם מוגבלות.

מדבריה של אחת התלמידות בטקס:

"השתתפותי בפרויקט נגישות גרמה לי לחוות חוויה שלא חוויתי בחיי. היא גרמה לי לשנות את התפיסה שלי ולהבין את עולמם הגדול והעמוק שלא ידעתי אותו... קבוצת המוגבלים בחברה שלנו היא קבוצה מאוד מעניינת אני אישית למדתי המון מהם והרגשתי שאני המוגבלת לא הם.

בחברה שלנו יש הרבה חוסר מודעות ביחס לאנשים עם מוגבלות וצרכיהם... תפקידנו בפרויקט זה להעביר את המודעות לגבי זכויותיהם וצרכיהם, להטמיע את הפן האנושי בכל גבר ואישה, ילד וילדה שחי על פני כדור הארץ, יש אנשים שסובלים בגלל הגורל ומה שאלוהים קבע להם. אנחנו בני האדם מוסיפים מלח על הפצע..