כתבות של אנשי הצוות

קורס "תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים", אוקטובר 2015 / ד"ר שירי שהם

באוקטובר 2015 התקיים קורס מאתגר במיוחד - בין המשתתפים היו גם משתתפים מהתוכנית לקידום עולים של "אחוה", ארבעה עולים חדשים שהם חירשים או כבדי-שמיעה, דוברי שפת הסימנים הרוסית, אשר עלו לישראל בחודשים האחרונים
1/12/2015

מכתב מאת ג'ימי חצבאני - מדריך את קבוצתו הרביעית בעמותה

כאדם עם ליקוי שמיעה, הסיפור שלי דומה בהרבה מובנים להרבה אנשים מאוכלוסיית החרשים בישראל ובכלל בעולם. עוד בהיותי ילד קטן התביישתי מול אנשים שומעים וניסיתי להסתיר את בעיית השמיעה שלי ולהתנהג ולהיות יותר בחברה השומעת, ופשוט להיטמע כמה שיותר בחברה הזאת.
עם הזמן כשבגרתי ,הבנתי כמו כמעט כולם שחרשות זה לא דבר רע והאמת אפילו מביאה לך זוויות ראייה אחרות שאולי לא הייתי רואה אילו הייתי אדם שומע ואיך הייתי בכלל מתנהג או פועל כאדם כזה. פשוט הבנתי שאז לא הייתה מודעות גדולה כלפי חרשים כמו שיש עכשיו!
כשקם הפרוייקט הנהדר "תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים" בראשו של אדם מקסים בשם שר-אל אוחנה ,שהוא בעצם אדם שומע שכמוני מכיר את בעיית המודעות כלפי אוכלוסיית החרשים וכמובן ניסה לפתור אותה בעזרת התכנית הזאת. עלו בי המחשבות להתנדב לפרוייקט , אבל עלה בי החשש שמה צוות הפרוייקט בראשות שר-אל שרובם הם אנשים חרשים עם שפת סימנים מעולה בהרבה משלי ,יגידו לי שאני לא מתאים להדריך קבוצות שומעים. אבל להפתעתי הרבה, הם דווקא קיבלו אותי בידיים פתוחות ונתנו לי את הביטחון להאמין בעצמי ולהעביר את מודעות שפת הסימנים לאוכלוסיית מדינת ישראל.
30/05/2011

דם חדש - מאת רון גל, מדריך מודיעין, תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים

״דם חירשים״, למי שלא מכיר זהו ביטוי די ידוע בתרבות החירשת. משמעות הדבר מתייחס בעיקר לחירשים שאימצו את זהותם כחירשים לכל דבר, בין אם מדובר בהגדרת שפת הסימנים כשפה הראשית לפני העברית המדוברת, לבין שימור התרבות למען הקהילה ועבור הקהילה.
למרות החירשות שלי, בקהילה עדיין מגדירים אותי כחירש בזהות שומעת. יש כאלה שיגידו ואמרו שיש לי בעיות זהות (בצחוק כמובן) ויש שמגדירים זאת כדו תרבותי. איך שלא יסתכלו על זה, אני לא חושב שאפשר להגדיר זאת כ״דם חירשים״.
20/04/2011

מבט מבחוץ - ערבה לב - רכזת שרון דרום של העמותה

השיחה באוטובוס היא תופעה מוכרת; דו השיח בין גבר וחברו שמיד הופך לרב-שיח עם שני מדברים וחמישה מקשיבים. כל השחקנים יודעים את תפקידם ומוכנים לבצעו בכל רגע נתון. ולכן, תארו לעצמכם את הבלבול, התדהמה וחוסר היציבות כשאתמול באוטובוס הייתה שיחה שרק המשוחחים יכלו להשתתף בה.
אתמול, עליתי לאוטובוס בדרכי הביתה והתיישבתי במקום הפנוי הראשון. הכיסא היה נגד כיוון הנסיעה, אז התחלתי להתסכל על שאר האנשים באוטובוס. בצידו השני של המעבר, ישבו שני ילדים, בן ובת, ודיברו בקול, להפתעתי (ולהפתעת האישה שישבה לידם) הם לא דיברו בקול רם מידי, אלא התאימו את עצמם לסביבה. מספר מושבים הלאה, ישבו גבר ואישה אשר ניהלו שיחה רועמת בשפת הסימנים. הסתכלתי על האנשים סביבם, חישפתי את הסימנים הרגילים שיש לאנשים "מחוץ לשיחה" באוטובוס—ובעיקר מצאתי בלבול. היה ניתן לראות כי אנשים לא ידעו איך להתמודד עם שיחה שהם לא יכלו להבין. נוסעי האוטובוסים רגילים לא להבין שיחה אם היא בשפה אחרת אבל, כפי ששמעתי אדם אומר כשירד מהאוטובוס, "זה לא סינית—זה עברית". בלבול הנוסעים רק גבר כששמעו את הילד נפרד מהילדה ואומר שהוא יצטרף להוריו. הוא ניגש לזוג והחל לדבר איתם בשפת הסימנים. שאר הנוסעים החלו להחליף מבטים...
10/03/2011
עבור לתוכן העמוד