לאחר מכן, העובדים הוכנסו לחלל שסודר לארוחה, כאשר עיניהם מכוסות, והתיישבו במקומם מבלי לראות. בשלב זה פגשו במדריך עיוור, ששיתף אותם בחוויותיו מלימודיו באקדמיה והאתגרים המלווים סטודנטים שאינם רואים. בהמשך, המשתתפים התנסו באכילה מבלי לראות, וחוו בעצמם את ההתמודדות והאתגרים של אנשים עם מוגבלות בראיה, וכיצד החושים האחרים יכולים לסייע.

המשתתפים נכנסים לאולם הארוחה עם עיניים מכוסות


בשלב הבא, המשתתפים פגשו במדריכה עם מוגבלות פיזית, ששיתפה אותם בעולמה האישי, ונתנה להם להתנסות באכילת מנה עיקרית כשעל ידיהם כפפות המגבילות את תנועת האצבעות.

את החלק הבא של הארוחה, המנה האחרונה, קיבלו כשלאוזניהם אוזניות המדמות ירידה בשמיעה. חלק זה הועבר על ידי מדריך חירש, שחשף בפניהם את סיפורו האישי ולימד אותם מילים בסיסיות בשפת הסימנים.

המשתתפים אכלו את המנה העיקרית כשעל ידיהם כפפות המגבילות את תנועת האצבעות


לבסוף, נפגשו המשתתפים עם אדם עם מוגבלות נפשית, מוגבלות שפעמים רבות הינה "שקופה". המדריך סיפר להם כיצד מוגבלות נפשית יכולה להשפיע על החיים האישיים והסביבה, ועל תהליך השיקום שמתלווה אליה, תוך מתן טיפים לשילוב סטודנטים עם מוגבלות נפשית בלימודים, וכיצד ניתן לסייע להם.

בסוף ההדרכה המשתתפים סיכמו את שחוו ולמדו מהיום המשמעותי. אחת המשתתפות שיתפה "(למדתי) לשים דגש איך מרגיש אדם עיוור, אדם שלא שומע. זה דברים שאנחנו אף פעם לא חווינו. החוויה של להרגיש איך זה הייתה מאוד מעוררת מחשבה." משתתף נוסף אמר "חשוב מאוד וגורם לי לרגישות ולהכלה ולהתייחסות לאנשים עם מובלות להתייחס אליהם כשווה בין שווים". כולם דיברו על יום מעניין, עוצמתי ומשמעותי מאוד עבורם.


את המנה האחרונה אכלו המשתתפים עם התנסות במוגבלות בשמיעה