תיאטרון שווה יותר / דדי כוחן
7/04/2008
 
 

כשפנתה אלי נירה מוזר, ידידה מנחה ובימאית תיאטרון קהילתי, להרצות בפני סטודנטים שלה מהאוני' העברית - החוג לתיאטרון, הסכמתי מייד. מטרת ההרצאה - להוריד את סף החרדה והחששות של הסטודנטים לקראת המפגש הראשון עם קבוצה של אנשים בעלי מוגבלויות שונות לסמסטר משותף, במסגרת פרוייקט ייחודי של החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית  בירושלים בשיתוף המרכז לחיים עצמאיים (מיסודה של עמותת "נכים עכשיו").

תחילה התלוותי לנירה אל המרכז לחיים עצמאיים והשתתפתי באחד ממפגשי ההכנה של פעילי המרכז, עוד טרם המפגש עם הסטודנטים. פגשתי חבורה נמרצת של צעירים בגילם או רוחם, בעלי מוגבלויות פיזיות וחושיות, עם נכונות ורצון להבעה עצמית גבוהה, תוך הפגנת יכולות בימתיות מרגשות וכישורי משחק גבוהים. לרובם הסדנא מהווה נגיעה וטעימה ראשונה עם עולם הדרמה והמשחק.

משם המשכנו לאוניברסיטה העברית לשיעור עם הסטודנטים שהתכוננו גם הם, נרגשים, למפגש עם אנשים עם המוגבלויות, בסדנא המשותפת.

המפגש שלי עם הסטודנטים סחף את כולנו למקומות מרוחקים, תוך שיתופים מרגשים של כמה מהנוכחים.

היה ברור לי כבר אז שהמסע הזה יהיה מרתק ומרגש כאחד. מסע, שלתחילתו הייתי שותף. הצגת הסיום של הפרוייקט, או בהגדרתה הרשמית "שיעור פתוח", נערכה אומנם בסוף חודש ינואר, אך הדיו ומשוביו עדיין חקוקים ולא משים מזכרוני.

היצירה המשותפת הציגה תמונות בימתיות, מצבים אנושיים ותהליכים בחיים משותפים של אנשים עם מוגבלויות, תדמיות כלפי אנשים נכים ופשוט יחסים בין בני אדם.

מחיאות כפיים סוחפות ובלתי פוסקות לא איחרו לבוא מייד עם תום ההצגה, שתיקה רועמת אחריהם, מותירה את הקהל המום מהחוויה הרגשית העוצמתית שזה עתה הסתיימה. כמו בכל הפקה של תיאטרון קהילתי, בתום ההצגה, עלו תגובות והתייחסויות מצד הקהל, שהיה ברובו בני משפחה, חברים, אנשי אקדמיה מחוגי התיאטרון השונים ואורחים נוספים, כמו גם שאלות לצוות שלקח חלק בכל הפרוייקט. לפי כל הרשמים, החוויות והשיתופים מצד השחקנים וכל הצוות מסביב, היה ברור לכל שאת המסע הזה אסור להפסיק ואכן סמסטר נוסף כבר בעיצומו.

בלטה וריגשה במיוחד נילי ברויאר, מנהלת פרוייקטים במרכז לחיים עצמאיים (שמופעל ומנוהל כולו בידי אנשים עם מוגבלויות), שריכזה את  הפרוייקט מטעם המרכז לחיים עצמאיים.

הערכתי והוקרתי לכל השותפים למסע המרתק והמרגש הזה, לדניאלה ברפמן - מנהלת המרכז לחיים עצמאיים, פרופ' יהודה מורלי - ראש החוג לתיאטרון באוני' העברית שהאמין ותמך לאורך כל הדרך, לצוות השחקנים על עבודתם המדהימה ולנירה מוזר - הבימאית והמנחה שניצחה על הכל ולא ויתרה לרגע.

מוזמנים להתרשם ולהתרגש, לקרוא ולצפות בסרטון המתעד את הפרוייקט בכתבה מתוך Ynet.

לטורים נוספים של דדי

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד