נציב תלונות הציבור עלה על הבעיה זמן קצר אחרי כניסת התיקון לתוקף, כפי שמשתקף בדו"ח ל- 2006 (אי-יישום תיקון לחוק החניה לנכים, התשנ“ד):

"בעקבות פניית נציבות תלונות הציבור לרשות המסים (שעליה התלונן בעל תו נכה שנדרש לשלם עבור חניה), התברר כי הרשות לא ידעה על דבר הוראת החוק האמורה. לפיכך הלשכה המשפטית ברשות המסים פנתה אל משרד התחבורה, הממונה על חוק חניה לנכים, כדי לקבל הבהרות והנחיות באשר ליישום החוק. לאחר שהתברר לרשות המסים כי לא נקבעו הנחיות ליישום החוק, פנה חשב הרשות בספטמבר 2006 לחשב הכללי במשרד האוצר בבקשה שינחה את משרדי הממשלה כיצד ליישם את החוק. נוסף על כך בחן חשב הרשות את תלונתו של המתלונן והורה לרשות להחזיר לו את הוצאות החניה האמורות, לפי הוראות החוק.

רשות המסים הודיעה לנציבות כי ב-3.12.06 הוציא החשב הכללי במשרד האוצר חוזר המנחה את משרדי הממשלה כיצד ליישם את הוראת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים. בחוזר נקבע כי על יחידות נותנות שירות במשרדי הממשלה, שהתקשרו עם ספקים לצורך קבלת שירותי חניה, לפעול להנהגת הסדר עם מפעילי החניונים שיאפשר לנכים החונים בחניון לקבל החזר תשלום. על פי החוזר, החזר של דמי החניה מותנה בשני תנאים:

1.     מקבל השירות במשרד הממשלתי הוא נכה;

2.     החזר דמי החניה יינתן אך ורק עבור הזמן שהנכה שהה במשרד הממשלתי לצורך קבלת שירות.

עוד נקבע בחוזר כי החזר של דמי חניה יינתן אך ורק לנכה שבא למשרד ממשלתי לצורך קבלת שירות ולא לבא כוחו. ".

הפירוש שנתן החשב הכללי באוצר לסעיף האמור בחוק החניה לנכים מצומצם מאד (לדעתנו).

תירוץ מעניין ששמענו לא פעם לאי-ביצוע השיפוי - אם יש מקומות ללא תשלום לנכים בקרבת מקום (אפילו אם לא מספיקים) לא מתקיימת הדרישה "שהגישה הנגישה היחידה...". בפועל המקומות האלה תפוסים כמעט כל הזמן בשעות הפעילות ולפעמים הם רחוקים מהיעד.

לצערנו הדו"ח של נציב תלונות הציבור וחוזר החשב הכללי לא עזרו. גם אחרי פרסומם המשיכו לגבות תשלום בחניונים של בתי משפט, מרפאות, משרדי ממשלה, בתי חולים ומקומות ציבוריים אחרים. בחלק מהמקומות התבצעה הבחנה (לא חוקית) בין סוגי תו/תג נכה. התכתבויות עם הגורמים הרלוונטיים לא הניבו את התוצאות הרצויות.

מפנה חיובי התרחש החל מ- 2010 כשהתקבלו פסקי הדין בעניין מרכז הירידים וחניון טרמינל 3 בנתב"ג. בשני המקרים אושרה תקפותו של הסעיף המדובר בחוק ונדחתה ההבחנה בין סוגי תג הנכה.

בעקבות פסקי הדין הנ"ל פנינו שוב לחשב הכללי באוצר. כתוצאה מפנייתנו יצא באוגוסט 2011 חוזר חדש ומפורט יותר מקודמו, אך ברוח הדברים (הפירוש המצומצם של הפטור) אין, לצערנו, שינוי. מצד שני שמענו פרשנות מעניינת: הסעיף בחוק מדבר על "אדם עם מוגבלות" ולא מחייב הצגת תג/תו נכה. טרם ראינו מבחן משפטי לפרשנות הזאת.

בנובמבר 2011 התפרסם הסכם פשרה (בתוקף של פס"ד) בתביעה היצוגית של ד"ר אורלי שלמה נגד "דיזנגוף סנטר". גם כאן בית המשפט מחייב את הנהלת הקניון להעניק חניה ללא תשלום לבעלי תג נכה. כדאי לשים לב להגבלות מסוימות בהחלטה שצריך לקרוא את הנוסח המלא  שלה כדי להבין... ב- 2014 מגיעות תלונות על נוהל מימוש הפטור, כולל דרישה מבעל התג להגיע עם התג למשרד.

בנובמבר 2011 מתפרסמת הגשת תביעה ייצוגית של שלמה אשכנזי נגד חניון בית המשפט בחיפה. המצב שם מוכר לנו ואנחנו מאחלים לתובע הצלחה. לפי הידיעה במקומון, תגובת החניון היא: "החברה פועלת על פי חוזה ההתקשרות עם משרד האוצר". זה קצת מוזר, כי אם נאמרה כאן האמת, יש סתירה (לכאורה) בין החוזה (שמשרד האוצר חתום עליו) לבין החוק והוראות החשב הכללי של האוצר... סמוך להגשת התביעה נמסר לנו שהונהג הסדר מוזר כפי שמשתקף בשלט הבא:

ואכן, לפי תלונה, לא מעניקים את הפטור למי שמגיע לשם לעיתים קרובות במסגרת עבודתו. אנחנו לא מכירים סעיף בחוק החניה לנכים שתומך בהבחנה ספציפית כזאת.

בנובמבר 2011 מגיעה תלונה על התחלת גביית תשלום עבור חניה (כולל חניות נכים) בקניון פסגת זאב. החניה שם הייתה ללא תשלום, אך עם הפעלת הרכבת הקלה של ירושלים החניון הפך בפועל ל"חנה וסע". יש מחאה בפייסבוק (בלי קשר לחניות נכים) על גביית תשלום במקום שהעניק עד אז חניה בחינם.

בדצמבר 2011 מתפרסמת ("זמן רמת גן") תביעה ייצוגית נגד "מגדל משה אביב" וחברת החניונים "סנטרל פארק" שגבו תשלום עבור חניה מנכה שבא להתארח בבית קפה.

בינואר 2012 מגיעות תלונות על התשלום עבור חניה לנכים בקרית הממשלה בבאר שבע. בוצע שם "שדרוג" של מנגנון התשלום בצורה שמכבידה מאד על נהגים עם מוגבלויות. כמו-כן לא כובד (לכאורה) הפטור לבעלי תג נכה או שהומצא מנגנון שיפוי מסורבל ומשפיל. כתבנו לנציבות השוויון ולמינהל הדיור הממשלתי ובתחילת פברואר 2012 הגיעה תשובה ממינהל הדיור. התשובה חוזרת על הוראות החשכ"ל (עם דגש על החזר תשלום עבור חניה רק עבור זמן השהייה במשרד הממשלתי) ולכן לא פותרת את הבעיה של מי שבא למרפאה, למשל. כזכור, פרשנות החשכ"ל ל"מקום ציבורי" מצומצמת מאד בקטע הזה... יש בתשובה הבטחה לבדוק את מנגנון הגבייה המשודרג.

ביולי 2012 מתקבל אצלנו העתק מכתב של החברה המנהלת את חניון זד"ל בראשון לציון ל"קליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות" באונ' בר-אילן. עיקרי הדברים:

הבג"ץ שמוזכר במכתב הוא "נגישות ישראל נגד שר התחבורה" (2011) בנושא ההבחנה בין סוגי תג נכה. אנחנו מקווים שגם מפעילי חניונים אחרים בישראל יקבלו החלטה דומה.

ביוני 2012 מושג הסכם פשרה בתביעה הייצוגית נגד חניון קרית הממשלה בבאר שבע. עיקרי ההסכם מתפרסמים כמודעה בעיתונים באוקטובר 2012. הקטע הרלוונטי בהסכם: "...מתחייבת הנתבעת לאפשר, החל מהמועד הקובע, לכל מי שיציג בפניה תג חניה לנכה אשר הונפק כדין, להחנות את רכבו בחניון, ללא תשלום...".

בינואר 2014 מתפרסם הסכם "פשרה" בתובענה של עו"ד יצחק חושן נגד חניון "עזריאלי" בתל אביב. שני אספקטים מיוחדים במקרה הזה: הוסכם על פטור מתשלום לבעלי תג נכה, אך לחמש שעות חניה לכל היותר. זה נועד למנוע, לכאורה, שימוש בחניה כ"חנה וסע" לנוסעים ברכבת או כחניה לעובדים עם תג נכה. אנחנו לא מכירים בסיס להגבלה כזאת בחוק (אך יש תקדים בהחלטה דומה בתביעה נגד חניון נמל התעופה בן-גוריון). האספקט השני הוא הסכום הגבוה (יחסית) שקניון עזריאלי יתרום לעמותות - 1.55 מליון שקל.

לא כל התביעות מפורטות לעיל, אנחנו משתדלים לפרסם למטה רשימה מלאה ככל האפשר. בתחילת 2012 מסתמנת מגמה של איחוד תביעות דומות (גם אם התובעים שונים).

בפברואר 2014 מתפרסמת כוונתה של חברת "אחוזות החוף" להנהיג חיוב אוטומטי (באמצעות סמארטפונים או ע"י זיהוי מספר הרכב בחניונים "ממוכנים", כמו בכבישי אגרה). צריך לוודא מימוש סביר של הפטור מתשלום (כאשר מגיע לפי החוק) בסביבה האוטומטית הזאת. בינתיים מגיעה תלונה על הבחנה בין סוגי תג נכה בחניון היכל התרבות בתל אביב (ראו למטה קישור בנוגע לתביעה ייצוגית). תשובת "אחוזות החוף" (בספטמבר 2014) היא כדלקמן:

כאשר התביעה הייצוגית המוזכרת היא (למיטב הבנתנו) מיוני 2012. (יש 2 תביעות, של יעקב זכאי ושל אבישי בן-זקן).

באפריל 2015 הגיעה תלונתו של איתן מגידיש, שמאי מקרקעין שנותן שירות למשרדי ממשלה, על רשות מקרקעי ישראל בקרית הממשלה בתל אביב. הם סרבו להעניק לו את הפטור מתשלום עבור חניה כבעל תג נכה בטענה "שפטור כזה מקבל נכה רק כאשר הוא מגיע לבירור עבור עצמו ולא כאשר הוא מגיע לצורך עבודתו". הקביעה הזאת נראתה לנו שגויה מבחינה ערכית, כי המדינה צריכה לעודד תעסוקה של אנשים עם מוגבלויות ולא להציב מכשולים כאלה. מצאנו גם התייחסות ספציפית בהוראות החשב הכללי:

"החזר התשלום בגין חניה יינתן אך ורק לאדם עם מוגבלות עבור הזמן בו שהה לקבלת/מתן שירות במשרד הממשלתי".

ההנחיה הזאת הייתה צריכה להספיק, אבל היה צורך במספר חודשים של התכתבויות עד שמר מגידיש העביר לנו את ההודעה הבאה:

"

"

אנחנו מקווים שההוראה תכובד בכל החניונים של משרדי הממשלה. כל הכבוד למר מגידיש על ההתמדה בדחיפת הנושא.

במסגרת העיסוק המבורך של התוכנית "יהיה בסדר" (גלי צה"ל) בנושאי זכויות אנשים עם מוגבלויות ונגישות, הסוגיה עלתה בהרחבה (ב- 21.12.2015) סביב ההבחנה בין תגי נכה לצורך פטור מתשלום בחניוני "אחוזות החוף". בתגובות לתוכנית הוצגו עמדות מנוסחות באופן דומה מאד מטעם עיריית תל אביב ו"אחוזות החוף". לטענתם החניונים לא חייבים להעניק פטור לבעלי תג נכה באופן כללי. הם מעניקים פטור כזה "לפנים משורת הדין" למשתמשים בכיסאות גלגלים. כידוע, הנושא ממתין להכרעת בית המשפט בתביעות ייצוגיות (ראו קישורים למטה). בתוכנית התראיין יובל וגנר, נשיא "נגישות ישראל". הוא הציג את קשיי הניידות של בעלי תג נכה (כולל ה"משולש") ובמיוחד בתל אביב. היה דיון על זיהוי אוטומטי של רכב בעל תג נכה לפי לוחית הרישוי ומאגר מידע. מסתבר שבשלב זה לא נותנים את המאגר לחברות פרטיות והמשמעות ברורה. הוצגה גם עמדת נציבות השוויון.

בפברואר 2016 מגיעה תלונה על הבחנה בין סוגי תג נכה בחניון של חברת "יאיר השחר" בהרצליה. אנחנו מבררים את הנושא עם הנהלת החברה. "יאיר השחר" הייתה מעורבת בתביעה ייצוגית, ראו בקישורים למטה. 

בינואר 2018 מתפרסמת ב"ידיעות תל אביב" בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מוזיאון תל אביב לאומנות. הטענה היא שהחניון הנגיש היחיד למבקרי המוזיאון הוא חניון "גולדה" (בתשלום) אבל שם מתבצעת הבחנה בין תג "כיסא גלגלים" לתג "משולש". המוזיאון מסרב להחזיר את דמי החניה כפי שנקבע בחוק. באפריל 2019 מתפרסמת בקשה לאישור הסדר פשרה כדלקמן:

 "כפיצוי בגין העבר המוזיאון יפטור כל בעל מוגבלות אשר יגיע לבקר במוזאון לתקופה של שנה וחצי מיום אישור הסדר הפשרה ע"י בית המשפט, וזאת בתנאי שיציג לנציגי המוזיאון תג נכה. במשך כל התקופה האמורה המוזיאון יפרסם באתר האינטרנט שלו את דבר זכאותו של אדם בעל מוגבלות לביקור חינם במוזאון בהתאם להסכם פשרה זה. החל ממועד החתימה על הסכם הפשרה יאפשר המוזיאון החזר כספי של עלות החניה של עד 24 ₪ בחניון גולדה ובלבד שהחניה היא בשעות פעילות המוזיאון, לאדם בעל מוגבלות המחזיק בתג נכה, המבקר במוזיאון, ואשר הציג תג נכה לנציגי המוזיאון וחנה רכבו בחניון גולדה". ראו פרסום באתר עיריית תל-אביב ובאתר המוזיאון.

אחד הלקחים מהנוסח המלא של ההחלטה הוא הצורך להביא חוות-דעת מקצועית (של מורשה נגישות במקרה הזה) כדי לחזק את עמדת התביעה למרות העובדות הפשוטות. התבקש גם אומדן טוב יותר של מספר חברי ה"קבוצה" שנפגעה מהמצב המתואר בתובענה.

בינואר 2019 מתקבלת פשרה בתביעה ייצוגית של גיא עידו נגד היכל התרבות בתל-אביב. בחניון "התרבות" איפשרו עד אז חניה ללא תשלום רק לבעלי תג "כיסא גלגלים". לפי הסדר הפשרה, בעל תג (מכל הסוגים) יצטרך לקבל בקופת ההיכל מדבקה מתאימה שתוצג ביציאה מהחניון. החניון משרת גם את מי שמגיע לתיאטרון "הבימה" (גיא עידו תבע גם אותו והגיע להסדר פשרה) ולעסקים אחרים במתחם וכנראה שההסדר לא חל עליהם.

מימוש הפטור מתשלום עבור חניה לנכים

הסכמי הפשרה בתביעות הייצוגיות גרמו לרוב העסקים והמוסדות שיש להם חניונים לכבד את החוק כלשונו. חלקם מוצאים דרכים להקשות על בעלי תג נכה כך שיעשו בכל פעם את השיקול אם כדאי להם להתרוצץ כחצי שעה בשביל פטור של 15 ש"ח (לדוגמא). השיטה (בוריאציות שונות) מחייבת את בעל התג לגשת עם התג ומסמכים נוספים למשרד של החניון או של העסק/מוסד ולקבל פתק שיאפשר יציאה מהחניון ללא תשלום. להלן יוצגו מספר דוגמאות:

*. "גן העיר", תל-אביב (ספטמבר 2014):

 בדוגמא הזאת אנחנו מסתייגים מהגבלת הפטור לשעות מסוימות ומהצורך לגשת למשרדים.

*. בית המשפט בחיפה - הדוגמא מ- 2011 נדונה כבר לעיל עם ההבחנה המוזרה בזכות לפטור לפי מטרת הגעת בעל התג לבית המשפט.

*. בית חולים "סורוקה" בבאר שבע - יש תלונה מ- 2013. תשובת ההנהלה אישרה את עיקרי התלונה: "כל בעלי תג נכה פטורים מתשלום בחניון ביה"ח. על הנכה להציג תעודה פיזית במשרדי החניון. התעודה מצולמת ונשלחת להקלדה במוקד החניונים כמו כן מציין [מנהל מחלקת הכנסות] כי מדינת ישראל איננה מוכנה לספק לנו את קובץ הנכים הכללי, לשם הכללתו במערכת האוטומטית.".

*. בית חולים "איכילוב" / "סוראסקי" - אחד המקומות הבעייתיים ביותר בכל הנוגע לחניות נכים, וגם הוא היה נשוא תביעה ייצוגית. בתלונה שהגיעה בספטמבר 2014 נכתב כך: "בכל פעם אני מופתעת מחדש כי חניית הנכים היחידה הינה במרכז וייצמן, מקום שמבחינת הבת שלי (ונכים אחרים) רחוק ביותר לצורך הליכה ממנו ועד למחלקה האורטופדית באיכילוב, בה אנו מטופלים. כמו כן, בכדי לקבל פתק המרשה חנייה עבור ילד נכה יש לגשת למשרד הקבלה אשר נמצא בבית החולים איכילוב במבנה הכללי. כמובן שהליכה עד לשם עם ילדה עם מגבלה פיזית איננה אפשרית."

באוקטובר 2015 מגיעה תלונה קשה נוספת על אופן מימוש הפטור מתשלום עבור חניה ב"איכילוב":

"...מה קרה? – צ', בת הדודה שלך, נפטרה, לוקחים את אמך ל"איכילוב" להיפרד...... החנינו את רכבנו בחנייה שמתחת לקניון ואצנו אל מגדל האשפוז. ... מול מכונת התשלום, הצצה בתעריפים. האם נכה פטור מתשלום? האיש שלי, שמחזיק תו נכה, לוחץ על כפתור כדי לקבל מידע. "לך לאוטו, קח את תו הנכה שלך, לך לאגף ג' בבית החולים, שם תקבל מדבקה לפטור מתשלום", מורה הקול. האיש שלי, שמיעתו רגילה, אך מה היה עושה נכה שאינו שומע היטב ואין לפניו כל הנחייה כתובה? לבסוף, אחרי בלבולי כיוונים בלתי נלאים, הצלחנו להגיע לדלפק הנכון. שם החולה? – צ' ז"ל, נקבנו בשמה. שעת הפטירה? מחלקה בה נפטרה? – מובן שנאלצנו לענות. ומה אם זה היה אדם שאיבד הרגע את ההורה או הצאצא? באיזו זכות נכנסים לפרטיות האדם? האם אנו שקרנים? ואם לא די בכך, ביציאה: "למה אתה מתעכב?? (הוא מסתכל ורואה שהאיש שלי נעצר ביציאה) – אני נכה – תכניס כרטיס, תוציא, תקריא לי מספר". סיכום: 15 דקות, 850 מטר (האיש מדד), טרטור לנכים! שבהחלט נוגד את רוח חוק השוויון הקובע נגישות באופן מכובד ומכבד. ".

בנושאים לא פחות חשובים, הבדיקות הן מדגמיות. כאן החליטו לבדוק באופן פרטני ומדודק כל בעל תג נכה שמא הוא מנסה לרמות את המערכת, וזו השפלה לכל ציבור האנשים עם מוגבלויות!