הצעת חוק תעסוקה נתמכת, התשס"ו-2006
 
 

אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות המטופלת באגף השיקום שבמשרד הרווחה כוללת אוכלוסיות עם מוגבלויות מסוגים שונים, בעלי רמות קוגנטיביות ורמות תפקוד שונות.

חלק מהאוכלוסיה האמורה מועסקת במפעלים מוגנים ובמרכזי תעסוקה שיקומיים, שהינם מקומות תעסוקה המיועדת לאוכלוסיה האמורה בלבד (כגון, המשקם), ואילו חלק אחר מהאוכלוסיה האמורה משתלבת בכוחות עצמם או בסיוע עמותות, גופים או זרועות המדינה, בעבודה בשוק החופשי, עם מגוון רמות שכר, מהם ברמות שכר ממוצעות, חלקם אף ברמות שכר גבוהות וחלקם ברמת שכר מינימום מופחת (מתואם) כמשמעותו בתקנות שכר מינימום מופחת (3/4 משכר המינימום, מחצית משכר המינימום או 1/3 משכר המינימום).

קבוצה נוספת של אנשים עם מוגבלות הינה קבוצה המצויה מבחינה קוגנטיבית ברמה גבוה יותר מאלה המועסקים במפעלים המוגנים, אך טרם הגיעו לרמה בה יוכלו להיות מועסקים בשוק החופשי אף לא ברמה של שכר מינימום מופחת ברמה הנמוכה.

מטרתה של הצעה זו לסייע לאוכלוסיה האמורה להשתלב בתעסוקה נתמכת, בשוק העבודה הנורמטיבי, לצד העובדים ה"רגילים",  וזאת בסיוע גורמים מקצועיים המתמחים באיתור מקומות תעסוקה, התאמת משתקם למקום תעסוקה, הדרכה וליווי המשתקם לכל אורך ההעסקה. בדרך זו יתאפשר לאדם עם מוגבלות אשר אינו יכול להשתלב בעבודה במשק החופשי, להשתלב בתעסוקה נתמכת, בסביבת עבודה רגילה.

בפועל קיימים מקומות רבים המעוניינים להעסיק אוכלוסיה זו – לרבות גורמים ממשלתיים –הנמנעים מלעשות כן בשל העדר קביעה חוקית באשר למעמדם: קיום או אי קיום יחסי עובד-מעביד, בשל אי הסדרת זכויותיו של המשתקם והתמורה שיש לשלם לו, ובעיקר בשל אי הסדרת היקף חובותיו של הבעלים של מקום התעסוקה כלפי המשתקם.

מוצע לקבוע כי לא יתקיימו יחסי עובד-מעביד בין מקום התעסוקה למשתקם בהתקיים התנאים המוצעים בסעיף 2 להצעת החוק, קרי אם המשתקם הופנה למקום התעסוקה ומטופל על ידי הגורמים המקצועיים, והמשתקם אינו נמצא ברמה המינימלית המאפשרת תשלום שכר מינימום ברמה הנמוכה ביותר (1/3 משכר המינימום).

בהעדר קיום יחסי עובד-מעביד, מוצע לקבוע כי מקום התעסוקה ישלם למשתקם במישרין או באמצעות הגוף המקצועי, הוצאות עבור השירות שהמשתקם מבצע במקום התעסוקה.

בכדי לתת למשתקם זכויות בסיסיות הדומות לאלה של העובדים "הרגילים", מוצע לקבוע בנוסף, כי על מקום עבודה תחול החובה לשלם למשתקם הוצאות בגובה דמי נסיעה ודמי הבראה, הכל  בהתאם להיקף התעסוקה במקום ולגובה ההוצאות הבסיסיות המשולמות למשתקם. כן תוענק למשתקם  הזכות להעדר בשל חופשה או מחלה, בדומה לזכויותיו של עובד בתחומים אלה.

הצעת חוק זו תאפשר מחד, שילובה של אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות  בתעסוקה הולמת במקומות נורמטיביים, תביא להעלאת הדימוי העצמי שלהם,  ותביא לידי ביטוי את היכולת שלהם לתרום במקומות התעסוקה. מאידך, ההצעה תסדיר את אי הבהירות הקיימת כיום, ותקבע באופן מפורש  כי אין מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינם לבין מקומות התעסוקה, ותגדיר את היקף חובותיו של בעל מקום התעסוקה כלפי המשתקם.

הצעת חוק זו אינה כרוכה בעלות כספית כלשהי.

  הצעת חוק תעסוקה נתמכת, התשס"ו-2006
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד