הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - תקופת פיגורים עד שבע שנים), התשס"ו-2006
 
 

על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, חייב אדם לשלם חובו למוסד לביטוח לאומי בכל תקופה, בין אם עבד בה ובין אם לא. המוסד לביטוח לאומי יכול לבוא בדרישה לפריעת חוב בכל נקודת זמן נתונה, ללא קשר לזמן צבירת החוב. כך יכולה להגיע דרישה לתשלום חוב הרבה לאחר זמן מועד פריעתה.

בד"כ דרישת החוב מגיעה בתוספת ריבית פיגורים והצמדה בגין דמי ביטוח שלא שולמו במועד המקורי. אנו עדים למצבים בהם דורש המוסד לביטוח לאומי פרעון חוב שנים לאחר מועד תשלומו, ולאחר שהצטבר לכדי סכום גדול, ללא ידיעת החייב. סכום החוב עלול להגיע לממדים לא הגיוניים ולכדי צווי עיקול, כשבעל החוב כלל לא היה מודע להצטברותו, או משום שלא קיבל מעולם דרישה לשלמו לפני כן. התופעה פוגעת בעיקר בצעירים, שצברו חוב לפני שירותם הצבאי על חודשים שלא עבדו, ונתקלים בדרישה לפריעת החוב המוגזם שהצטבר כתוצאה מריביות, הרבה לאחר שיחרורם.

אשר על כן, מוצע לקבוע כי כאשר המוסד לביטוח לאומי דורש לפרוע חוב יותר מ-7 שנים לאחר גיבושו, תוטל על המוסד חובת הוכחה לקיום החוב שכבר דרש את פירעונו בעבר.

אי עמידת המוסד לביטוח לאומי בנטל ההוכחה, תאפשר לו לדרוש אך ורק תשלום חוב שנוצר ב-7 שנים האחרונות.

  הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - תקופת פיגורים עד שבע שנים), התשס"ו-2006
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד