אבירה על גלגלים (NRG)
16/10/2008
 
 

תכירו את אפרת וקנין בת 29: היא גרה בבאר שבע, לומדת לתואר שני במנהל עסקים, ומרותקת לכסא גלגלים. בעל כורחה היא הפכה באחרונה ללוחמת אמיצה בחברת האוטובוסים המקומית, כשהחליטה שלא לספוג עוד השפלות.

מאת: שמעון איפרגן, NRG

כתבה נוספת בנושא:

אפרת ועקנין- מרותקת לכיסא גלגלים- מאבק בחברת האוטובוסים מטרו דן (ערב חדש)

להלן תמליל הראיון:

טלי ליפקין שחק: אנחנו רוצים להגיד שלום לך, אפרת ועקנין.

אפרת ועקנין: היי. שלום.

טלי ליפקין שחק: אולי הצופים לא רואים, את יושבת בכיסא גלגלים כאן באולפן, את מרותקת לכיסא גלגלים והחיים שלך קשים כשאת צריכה להשתמש בתחבורה הציבורית. את באה בטענות, בתביעה ובתלונה למטרו דן. מה קורה לך כשאת נוסעת באוטובוס?

אפרת ועקנין: העניין הוא שאני נוסעת כבר כמה שנים, משתמשת כמה שנים כבר בשירותי התחבורה של מטרו דן וגיליתי כמה וכמה תופעות במשך השנים, ראשית כל יש את התופעה שכבר בהתחלה וגם עכשיו התופעה חוזרת

טלי ליפקין שחק: קשה לך לעלות, כשאת מחכה לאוטובוס שיבוא והדלת נפתחת את מצליחה להיכנס לאוטובוס?

אפרת ועקנין: לא. יש את האוטובוסים היום שמונגשים, חלק מהאוטובוסים, יש עדיין אוטובוסים לא מונגשים של

רונן ברגמן: צריך להסביר שמונגשים זה היכולת של האוטובוס בעצם להרים את כיסא הגלגלים

אפרת ועקנין: יש בעצם, אני אסביר מה זה לא מונגש, סליחה. לא מונגש זה שאני לא יכולה לעלות, יש שם מדרגות. האוטובוסים המונגשים היום זה אוטובוסים

טלי ליפקין שחק: עם רמפה כזאת

אפרת ועקנין: כן. עם רמפה ידנית שבעזרת משיכה אפשר להוריד אותם על המדרכה ואני יכולה לעלות. עכשיו יש כמה תגובות בעקבות ההנגשה, ההנגשה נעשתה אמנם בתכל''ס באוטובוסים עצמם פיזית אבל כנראה שההנגשה של הנהגים, המחשבה של הנהגים בוא נגיד ככה היא עדיין לא מונגשת

טלי ליפקין שחק: כלומר מה?

אפרת ועקנין: עדיין אין את העניין של הסובלנות

טלי ליפקין שחק: הם לא יודעים שהם צריכים לשחרר לך את הרמפה? או אין להם

אפרת ועקנין: אז יש כמה תופעות. אז באמת יש את התופעה שפשוט רואים אותי וממשיכים הלאה

טלי ליפקין שחק: לא עוצרים?

אפרת ועקנין: לא עוצרים, לא עוצרים. יש תופעה

רונן ברגמן: צריך להוסיף שמהצד של הנהגים הפרוצדורה של ההנגשה לוקחת זמן ולכן כפי שאת מספרת חלק מהם פשוט מעדיף לא, כאילו כביכול לבזבז את הזמן הזה וממשיכים הלאה, נכון? זה כנראה מה שעובר להם בראש

אפרת ועקנין: כן. אמרתי לך העניין של ההנגשה, ההנגשה צריכה להיות במחשבה עצמה. עצם ההנגשה של האמצעים היא לא תמיד עוזרת לי להגיע לאמצעי תחבורה שאני צריכה.

טלי ליפקין שחק: כי הם לא עוצרים בתחנה. מה עוד?

אפרת ועקנין: או שהם טוענים שהמקום מלא באוטובוס למרות שאיתי יכולים לעלות עוד עשרים אנשים

טלי ליפקין שחק: אז מה הם פותחים את הדלת ואומרים אין מקום?

אפרת ועקנין: אין מקום. העניין שהעלייה שלי היא מהדלת האחורית כי בדלת האחורית יש את הרמפה והם לא פותחים אותה. יש עוד טענה שהם לא מתקרבים, כדי להוציא את הרמפה הם צריכים להיות קרוב למדרכה וצמוד למדרכה

רונן ברגמן: ואז זה הופך את ההנגשה לבלתי אפשרית. אפרת, אני רוצה לקרוא לך את התגובה של חברת מטרו דן שאומרת שהיא מוחה כנגד כל ניסיון להכפיש את שמם של כלל נהגיה באופן גורף. היא מחויבת לרמת שירות גבוהה לכלל נוסעיה לרבות נוסעים נכים. נהגי החברה מתודרכים באופן שוטף בכל הנוגע לנהלי עבודה. כאן הדובר אומר ברצוני לציין שלעתים נמנעת מנהג האוטובוס האפשרות להתקרב לשפת המדרכה של התחנות עקב חניית כלי רכב בלתי מורשים באזור התחנה על מנת לקלוט נוסע עם כיסא גלגלים. צריך להוסיף שהסיפור הזה מופיע היום אצל שמעון איפרגן במעריב. מה את מתכוונת לעשות? את קוראת עליהם תיגר במאבק מה את מתכוונת לעשות?

אפרת ועקנין: קודם כל העניין, זה עצוב שצריך לעשות את זה אבל עניין של הגשת תביעה כי אחרי כמה וכמה ניסיונות להתמודד איתם ושוב ניסיון כיסוי שלהם, הם מנסים איך שהוא להצדיק את הנהג במקום באמת לבוא ולראות מה באמת קרה. כי בפעם שעברה שאני נסעתי וקרה מה שקרה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל אני בעצם רציתי לעלות על האוטובוס והנהג לא היה קרוב, אמר שהוא לא מצליח להתקרב, הוא לא הצליח להתקרב למדרכה וראיתי את

רונן ברגמן: ואת מתכוונת ללכת איתם לבית המשפט

אפרת ועקנין: מן הסתם, כן.

רונן ברגמן: שיהיה בהצלחה.

טלי ליפקין שחק: תודה שבאת אלינו.

אפרת ועקנין: תודה רבה

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד