ח"כ אילן גילאון, מר"צ: הממשלה לא מקיימת את חוק הנגישות לנכים. (ערוץ 23)
24/08/2009
 
 

מקור: "עושים סדר חדש", ערוץ 23

מיה בנגל; יש חוק במדינת ישראל והוא קובע שכל מוסדות הציבור חייבים להיות ניגשים לנכים. החוק הזה נכנס לתוקפו כבר לפני שלוש שנים אבל זה לא אומר שצריך לקיים אותו, או שמקיימים אותו. בבדיקה שערך ידיעות אחרונות בשבוע שעבר התברר כי מוסדות חיוניים כמו משרד הרווחה, משרד הפנים בירושלים אינם ניגשים לנכים. שלום לח"כ אילן גילאון יו"ר סיעת מר"צ ושלום ליואב קריים דובר מטה מאבק הנכים. אז מה העלתם בבדיקה שלכם בדיוק שבאופן גורף מצפצפים על החוק או עליכם?
ח"כ אילן גילאון, יו"ר סיעת מר"צ; קודם כל לפני הבדיקה היה כינוס של ועדת המשנה בענייני הנגישות שהשנה אני עומד בראשה, התחבר לנו שאחרי שלוש שנים תשעים וחמישה אחוז ממשרדי הממשלה לא עשו מאומה בתחום התקנת התקנות. אבל מאומה זה כלום, נאדה, גורנשיט, כלום, שום דבר. כלומר העבריינית הראשונה על חוק מדינת ישראל.
מיה בנגל; היא מדינת ישראל כי מה מחוקקים בנכים, זאת השיטה, הפער בין החוק לבין הישום הוא נועד להיות כזה כי
יואב קריים, דובר מטה מאבק הנכים; הפער בין המחוקקים לבין מקבלי החלטות במשרדים שהם הרבה מאוד פעמים פקידים בכירים בלתי נבחרים הוא גדול מאוד, והרבה פעמים.
מיה בנגל; שוב מאשים את שלטון הפקידים, אז מה האחריות של הנבחרים אם כך?
יואב קריים; הרבה מאוד פעמים פקידים בכירים במשרדים תוקעים דברים ושרים שבאים ומתחלפים לא עושים את עבודתם כמו שצריך ולא דואגים שהמדיניות תשתנה בהתאם.
מיה בנגל; שמה שאומר יואב נכון כמעט לכל תחום ולכל מהלך במדינת ישראל אבל במידה מסוימת זה פותר או מייתר את שלטון הנבחרים?
ח"כ אילן גילאון; לגמרי. אין לי הרבה מחלוקות עם יואב. בקשר לעניין הזה של האשמת הדרג הפקידותי אני זה פקידים לא קיימים לצורך העניין - זאת אומרת האחריות היא בסופו של דבר בידי מקבלי ההחלטות. יש לכל משרד כזה שר והשר הזה תפקידו לדאוג לכך שהחוק יתרחש.
מיה בנגל; ואם הוא לא מיושם זה כשלון שלו. אוקי, הגעת לנקודה למה אנחנו לא ממרקרים את הכישלונות האלה?
ח"כ אילן גילאון; אנחנו ממרקרים עד שמכחילות לנו הידיים, והרגליים והאוזניים כל הזמן ממרקרים אבל כל עוד שהציבור לא מתרשם בכלל מהמירקור הזה ואין לו דרישות אז בסופו של דבר חזקה על מקבלי ההחלטות שיעשו מה.
מיה בנגל; כי מה? כי אין כאן הבנה.
ח"כ אילן גילאון; זה לא דחוף העניין הזה של הנגישות. אנחנו יכולים לבנות בתים שיש להם תפיסה של אסתטיקה, ונוף לים, ופאנג-שווי ומה שאת רוצה נגישות שכל אחד אגב יתקל בבעיה הזאת כל אחד, לא כל אחד אחר, לא זה יכול לקרות לחברים זה בסופו של דבר יקרה  לי אני אזדקק לזה אף אחד לא שם לדבר הזה כי זה איננו ...רק שימי לב שהחוק חוקק ב-2005 עד 1/5/06 התקנות לא היו צריכות להתקיים.
מיה בנגל; אני בכוונה לא רוצה להישאר רק בעניין אף שאנחנו שלושה נכים פה באולפן.
ח"כ אילן גילאון; זה לא נגישות לנכים. זה רגישות ותפיסת עולם.
מיה בנגל; זה משמעות החוק או החקיקה בישראל.  מה קורה לחוק מהרגע שהוא מונח על הנייר? ואני רוצה רגע לומר האם זה חוסר ההבנה שהגישה הזאת שאתם מתארים האם היא נובעת מהעובדה שאף אחד לא לוקח בחשבון שאם היום זה קורה לכם, מחר זה קורה למגזר שלו?
יואב קריים; זה נובע מהעובדה שאף אחד לא עוסק במה שלא מאוד פופוליסטי ויביא הרבה מאוד כותרות בעיתון. סדר היום של הפוליטיקאים.
מיה בנגל; או שכל שבט לנפשו.
יואב קריים; אבל נכים יש בכל השבטים ואולי פעם אמרתי שאם היה מישהו שיעיז לצאת נגדנו אז היה לנו הרבה יותר קל כי היה מישהו שהיה מרים את קולו ממש בעדנו, העובדה שכאילו זה בקונסנזוס וכאילו זה לא פוליטלי קורקט לדבר נגדנו ולכן כולם מסכימים שצריכה להיות נגישות - אז אף אחד לא רואה את זה בתור הדגל שלו כי בעצם כולם מסכימים שצריך לעשות את זה למעט אישיים בודדים כמו אילן בכנסת הנוכחית, ורן כהן בכנסת הקודמת, ושאול יהלום בכנסת שלפניה.
מיה בנגל; זה לא סקסי?
ח"כ אילן גילאון; זה לא סקסי, אין בזה סקס אפיל. עובדה היא שהתכנית שאנחנו משדרים כרגע היא לא תכנית שעה בולטת אלא באיזשהו ערוץ נישה נכון. זה נושא לא סקסי אבל נגישות זה דבר מאוד סקסי, זה נגישות היא משל לחיים. כלומר אם הנגישות היא מתרחשת כל דבר אחר כבר נהיה טוב. אני מדבר על נגישות לא רק נגישות של רמפות לעגלות, נגישות של בני אדם. כמה אנשים ניגשים לאנשים אחרים. נגישות למידע. אנחנו חיים היום במדינה שמטביעה את אזרחיה במידע שהוא לא יכול להשתמש בו.
מיה בנגל; אוקי, יש כאן ציבור, יש כאן מדינה שבחקיקה מסמנת את מה היא היתה רוצה להיות. יש כאן ציבור שלם שלא רוצה להיות שותף לעוולות והיה רוצה לחיות במדינה שרואה את הנכים, את המוחלשים באשר הם או את הזקוקים באשר הם, וזה לא קורה. איפה זה לא נפגש, איפה הדילוג?
ח"כ אילן גילאון; זה לא נפגש בקומולציה הפוליטית של הדברים הללו. כלומר אנחנו יכולים לדבר כל השנה על כל מיני דברים לגבי סדר עדיפויות ברגע שאנחנו מגיעים למצב מה טוב לי, וכמה כפתורים אני צריך בתוך אותה מליאה שקובעת את הישום של החוק הזה. כי תיראי חוקים אפשר לחוקק כמה שאת רוצה, יש חוק אחד שבשום פרלמנט אי אפשר לחוקק אותו - החוק שאנשים יהיו בני אדם, או שחוקים שחוקקנו אותם גם שנאכוף אותם וניישם אותם.
מיה בנגל; אז מה השחית אותנו אנחנו מדברים רק במסחרית/חזירית מדוברת?
יואב קריים; אז גם כמובן, אבל מעבר לזה אם נצא רגע מעניין החוק, והפוליטיקה של הדברים אותו נהג אוטובוס שלא נתן לנכה לעלות לאוטובוס לפני שבועיים ואותו נכה עצר את התנועה
מיה בנגל; כי זה לא השתלם לו.
יואב קריים; הוא גם אותו נהג, או חברו שלא נתן לבחורה אתיופית לעלות יומיים קודם לאוטובוס אחר. ויש פה עניין של תפיסה אמיתית/חברתית האם אנחנו נהיה חברה וזאת אולי המהות של נגישות. האם אנחנו נהיה חברה שנכיל את כולם או האם אנחנו נהיה חברה שתדרג בין בני אדם, וגם כשהיא רואה חולשה כמו במקרה של נכות תשתמש בה כנגדך ולא על מנת להסיר מכשולים וזאת המהות של  נגישות. נגישות היא חברה שמבינה שאנשים הם שונים אבל לכל אחד יש יכולות ותפקידה - הזכות להתמשש ותפקידה של החברה הוא לאפשר לנו לממש את זה.
מיה בנגל; זה כל כך בסיסי שאי אפשר לתפוס שזה לא תופס.
ח"כ אילן גילאון; השמות שכאן מנה יואב זה היה שאול יהלום, רן כהן, אנוכי. מבחינה פוליטית מה הם הכוחות האלה ששאול יהלום, רן כהן, אילן גילאון בשוליים של השוליים?
מיה בנגל; אז זה מה שאני שואלת אותך, הרי יש כאן אוכלוסייה עצומה שהולכת עם הרעיונות שלך, אבל לא הולכת עם הכוח הפוליטי שלך. אז פה אני שואלת איפה הכוח הפוליטי של מי שהיה רוצה לראות כן את הערכים כ-מה שעוצר את האלימות ולא שוטרים ואלות ואזיקים, מי שהיה רוצה לראות ערכים שמביאים נהג אוטובוס לעזור לאותו נכה, או בודאי בלי לשאול שום שאלה גם לא בינו לבינו לפתוח לאותה אתיופית - איפה הגוף, איפה הבית הפוליטי לכל האנשים האלה?
ח"כ אילן גיאון; אנחנו חברה לאומתית שבה ממשלה מסמע אנשים בסכנות חיצוניות, מתעלמת מן הסדר היום הפנימי של האנשים ומשרתת רק קבוצה הולכת ומצטמצמת של אנשים שמקבלים כל הזמן יותר ורוב הציבור שהוא שכבות ביניים, שכבות חלשות מקבלות כל הזמן פחות סכסוך בין הקבוצות והסקטורים. את יודעת שהממשלות הפרידו בין נכי פוליו, לנכי סי.פי. אנחנו והועדה הפנימית שלנו בצחוק אומרים שהפוליו הם כאילו היקים של הנכים כי יש להם את המעמד הכי גבוה, והסי.פי לא. עד כדי כך זה העניין הזה.
מיה בנגל; טוב יש נכי סוג ב'' זה נכי ביטוח לאומי. נכה סוג א'' זה נכה צה"ל.
ח"כ אילן גילאון; בצורה הכי צינית, יכול להיות ש-לנו כדאי להקים מפלגה שתלך נגד נכים ונגד זקנים נניח.
מיה בנגל; ובזאת תדלק את הכוח הפוליטי שלכם.
ח"כ אילן גילאון; ושהסיסמה תהיה "אין נכים - אין עיכובים" זה יכול היה להיות הכי טוב.
מיה בנגל; נכים לא משתלמים.
ח"כ אילן גילאון; יכול להיות שנקבל הרבה מנדטים ונוכל לפעול לטובת זה.
מיה בנגל; רבותיי, אני מאוד מודה לכם על השיחה הזאת. תודה רבה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד