ראיון עם יובל וגנר, יו"ר עמותת "נגישות ישראל" - בעיית הנגישות של המסעדות לנכים (קול ברמה)
12/01/2010
 
 

מקור: חדשות לבקרים, קול ברמה

גלעד כהן : יפה. אנחנו לנושא הבא, אומרים שלום ליובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, שלום אדוני, בוקר טוב.
יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל : בוקר אור.
גלעד כהן : מה אתה אומר על האופרה הזאת ששמענו? יופי של אות מעבר, לא ראינו את זה בקול ישראל כאלה דברים. יפה. עכשיו אנחנו רוצים לדבר על עניין מאוד רציני וחשוב, וזה הנגישות של מסעדות לנכים. ומסתבר שבבדיקה שעשיתם אז המצב הוא לא ממש מעודד.
יובל וגנר : הוא באמת על הפנים ותראה, אתה יודע, בטוח שהמאזינים עכשיו במשך השבוע כמעט כל אחד מוצא את עצמו בצד כזה או אחר למשך השבוע בבית קפה או מסעדה, ואני פונה למאזינים תחשבו רגע, מה הייתם עושים אם הייתם באים למסעדה שאין בה בכלל שירותים?
גלעד כהן : נכון. נורא.
יובל וגנר : הרי ברור שלא הייתם נכנסים לאותו מקום. ועכשיו תבינו שבסקר עלה שב-80 אחוז מהמסעדות בארץ אין שירותי נכים.
גלעד כהן : או שהם לא נגישות מצד זה שיש מדרגות וכדומה. נכון?
יובל וגנר : וזה באמת על אותה הדוגמא אפשר ... תארו לכם שאתם באים למסעדה,
גלעד כהן : הדלת סגורה,
יובל וגנר : ויש או דלת סגורה או דלת בגובה מטר. אתה צריך עכשיו למצוא מישהו שיעזור לכם לעבור מעבר למכשול הזה, או המחסום הזה. תראה, זה פשוט מרתיח ומרתיח מכמה סיבות. שבונים, כשמקימים מסעדה או בית קפה, זה עסק מאוד יקר. ולעשות את זה בשלב הזה מבחינת נגישות, זה זניח, זה לא עולה כלום.
גלעד כהן : כן.
יובל וגנר : זה דבר, נגישות זה דבר נוח לא רק לאנשים על כיסאות גלגלים. זה לקשישים, ולאמהות עם העגלות ילדים, ולאמהות עם ילדים, ולכל מי שמתקשה בתנועה, ואנשים גבוהים ושמנים וזה בעצם דבר טוב לכולם. ככה שעסקית זה ברור שזה כדאי, כי זה מביא יותר לקוחות, יותר לקוחות יכולים להנות מהמסעדה. אבל מה שבאמת מרתיח זה איפה הרשויות?
גלעד כהן : בוא, בוא, אני רוצה לפני כן, לפני שנגיע לטענה הזו שהיא חשובה ביותר אולי מרכזית, לספר לך סיפור שהגיע לאוזני על איזה בחור צעיר שהוא מרותק לכיסא גלגלים, וגם סובל מבעיות לב, והוא השכיר דירה באיזה שהוא מקום עם חוזה והכל כדת וכדין, והבעיה זה שמכיוון שהוא סובל מבעיות לב וחרדות אז הוא מזמין אמבולנסים בתדירות גבוהה מאשר אדם רגיל, ולכן השכנים פשוט התלוננו תלונות חריפות מאוד לבעל הבית, שפשוט יסלק אותו משם שהוא יצא מצידם לרחוב. למה אני מספר את זה? מפני שאני חושב שיש פשוט, הקהל בישראל לא ממש סובלני לנכים ולמוגבלים, ולפעמים מתנהג באטימות ואכזריות שכזו, אולי גם בעניין המסעדות אולי מעדיף בעל המסעדה שלא יבקרו את המסעדה שלו אלא רק אנשים שהם יגרמו תחושה נוחה לאנשים שבקרבתם, ולא אנשים עם כיסא גלגלים וכדומה.
יובל וגנר : תראה, יש פה ... בשתי היבטים, א'', צריך לזכור שרוב רובם של אנשים עם מוגבלות אתה לא רואה את זה עליהם. ז"א זה שאני על כיסא, ואני על כיסא גלגלים, אני נכה צה"ל על כיסא גלגלים. עלי רואים. אבל רוב רובם של אלו שמתקשים שצריכים את אותם אביזרים ושירותי נכים, או את שירותי הנכים בכלל, לא בהכרח תראה עליהם, ז"א זה בכלל בורות, שוב בורות עסקית ובורות תדמיתית. עכשיו אין מה לעשות, תראה צריך להבין שבסוף אולי פה זרקור, אני ... שגם בעניין הזה תסכים איתי, כולם רוצים להיות בריאים.
גלעד כהן : כן.
יובל וגנר : אף אחד לא רוצה להיות אדם עם מוגבלות. אבל מוגבלות זה לא משהו שאנחנו, זה קורה, הגורל קורה, לפעמים יש לך תאונת דרכים, או לפעמים מודיעים לך, הנה, יש לך מחלה, אתה חולה סרטן,
גלעד כהן : בן אדם שיש לו את כל הקשיים האלה, קח לדוגמא את הדוגמא שאתה הבאת כנכה צה"ל שהלך ונלחם ונהרג כדי להגן על, לא נהרג חלילה, קיבל נכות כדי להגן על אחרים, ואז הוא בא במקום לקבל תשואות, הוא רואה את עצמו מוגבל, ומסתכלים עליו בעין לא ממש מסבירת פנים. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת מבחינה מוסרית.
יובל וגנר : נכון, מבחינה מוסרית, ואני קורא לזה, אני תמיד אומר, אני שאני נפצעתי לא האמנתי שאני אקבל בונוס מעצר בית.
גלעד כהן : לא יאומן,
יובל וגנר : אנחנו באמת כל מה שאנחנו רוצים זה בעצם לבוא ולהגיד אנחנו בסוף כולנו כולנו כולנו בני אדם, כולנו אזרחי המדינה, אנחנו כולם רוצים לחיות טוב, ולהנות ממה שיש פה, מהתרבות, מהפנאי, מהעבודה, כל מה שצריך לעשות זה להוריד מחסומים כדי שכולנו נישאר בני אדם, ...
גלעד כהן : איך אתה מסביר את זה באמת יובל, איך אתה מסביר את זה שאין את הדבר הזה שהוא כל כך מובן מאליו מבחינה מוסרית מבחינה אנושית, הוא לא בא לידי ביטוי בחוק,
יובל וגנר : אז קודם כל עכשיו בתקופה הזאתי מתבצעת חקיקה בראשות חבר הכנסת אילן גילאון בראש תת וועדה לנושא הנגישות, ככה שהדברים האלו מתקדמים. אבל אמרנו קודם, זה הכל מתחיל מהיותנו בני אדם שמבינים את ההגיון שבזה, את הערכיות את החברתיות שבזה, וזה משמה מתחיל. זה הכל עניין של מודעות שבסוף צריך כל מקום להיות נגיש ולאפשר לכולם להגיע. וזה נכון מכל היבט שתסתכל על זה. זה נכון ציבורית, זה נכון תדמיתית, זה נכון חברתית, זה נכון ערכית, וכל מי שלא עושה את זה, הוא בעצם עושה את כל מה שלא נכון. שהוא מפסיד עסקית, הוא מפסיד ... הוא מפסיד חברתית, והוא מפסיד רגשית, אין פה שום,
גלעד כהן : אני חושב שהוא הרבה יותר מוגבל מהמוגבלים.
יובל וגנר : אני יכול לספר לך, שאפילו ביום חמישי שעבר סיור עם חברי כנסת, אנשים עיוורים עם כלבי נחיה, ומספר אנשים על כיסאות גלגלים סיור בתל אביב שבו נכנסנו למסעדות, ובכל מסעדה באו עיוורים ותלו מדבקה ברשות כמובן העסק שמאפשר להם להיכנס עם כלבי נחיה. ואנשים אפילו מזה היה להם חשש שמה פתאום להכניס כלב? הכלב הזה הוא ... את העצמאות של העיוורים.
גלעד כהן : מה עוד שהוא ממש ממש לא מתנהג ככלב רחוב, הוא מתורבת בצורה מדהימה, אז כך, תשמע, מכיוון שהזמן שלנו הוא קצר, אני מאוד אשמח לראיין אותך אפילו בקביעות. כי להעלות את העניין הזה למודעות הציבורית כדי לבוא ולשנות אולי משהו, משהו בתפישה של החברה בכל מה שקשור לנכים בעלי מוגבלויות, אני חושב שהאמירה בעיקר זה כמו כל אדם אחר, אדם נכה הוא כמו כל אדם אחר לא פחות ועל פי רוב אפילו יותר.
יובל וגנר : כן, צריך לזכור שבסוף זה יכול לקרות לכל אחד, אני מאחל לכולם בריאות,
גלעד כהן : כן,
יובל וגנר : ולכל מי שעכשיו נוהג והוא בדרך לעבודה או לאן שהוא מגיע, לא להתפתות לחנות בחניות נכים.
גלעד כהן : חשוב מאוד, אני מאוד מודה לך יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, ושוב אני מזמין אותך בהחלט לבוא ולשוב להתראיין אצלנו, כדי להעלות את העניין הזה למודעות הציבורית, לפחות של המאזינים שלנו.
יובל וגנר : בשמחה. יום טוב.
גלעד כהן : תודה, יובל, להתראות.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד