אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

מישוש גורלי: פרק בשגרת חיי נכה
מאת קובי כהן

הוא הניח את ידו על רגלי והחל להעבירה במעלה הירך....

צר לי לאכזב אתכם קוראים יקרים, אבל זה לא קטע מתוך רומן ארוטי, אלא קטע מתוך מציאות ישראלית משפילה וכואבת אותה אני חווה כמעט מידי יום, מציאות המשותפת לאנשים נכים רבים.

בפתחם של מאות מבנים ומשרדים צצו להם בשנים האחרונות, כפטריות אחר הגשם, שערים מגנטיים. הקהל החפץ להיכנס בפתחם של אותם מבנים נדרש לעבור בעדם לאחר שהסיר מעליו כל חפץ מתכתי.

רבים עושים זאת ללא חשש או תכונה מיוחדת. לעומתם גם לאחר שהסרתי מעליי את כל חפצי המתכתיים שאני נושא בכיסי המעבר נותר בעייתי.

התותב שאני מרכיב על רגלי הקטועה זה המאפשר את הליכתי, מכיל בתוכו רכיבי מתכת ואלו מצפצפים ובבהילות שאני חולף לי בתוך אותו שער מגנטי. 

מצב דומה מתקיים אצל רבים מחבריי הנכים, אצל חלקם אגב המתכת הבעייתית טמונה עמוק בתוך גופם בכל מיני חלקי פלטינה למיניהם ומשמשת לחיזוק  עצמות שבורות וכתחליף הכרחי לכמה וכמה מפרקים.

לא אמשיך להלאות אתכם בנפלאות הרפואה האורטופדית, אבל תאמינו לי, אותם פלאי רפואה שהצילו ושינו את חייהם של אותם נכים הזקוקים להם, הופכים היום את חיי וחיי נכים רבים לקשים ומשפילים.

הצפצוף המבהיל של השער המגנטי, זה המקפיץ את אנשי האבטחה, משמש להם כטריגר ולי כהתחלה של הקטע הלא נעים, זה שבא אחרי הצפצוף.

עבורם הצפצוף משמעו מעבר לקטע של "קיום נוהלי אבטחה קפדניים" ולי פירושו שאין מאפשרים לי את המשך המעבר והכניסה למבנה.

בתחילה אני נאלץ לעבור תשאול ובו, קבל עם ועדה ובפומביות חסרת נעימות של תור ארוך של אנשים זרים המצויים אחרי בכניסה למבנה, אני נדרש לפרט ובפני אנשי אבטחה את סיבת הצפצוף, תוך ציון מלא של מקורו ותאור מלא של נכותי ומיקומה.

בהמשך, ברוב המכריע של המקרים, לא מסתפקים אנשי האבטחה בתיאור שמסרתי ודורשים לערוך חיפוש גופני משפיל, ברוב המקרים נערך חיפוש זה בפומבי. לא רק שתחושת המגע לא נוחה ומשפילה ויש בה יותר מאי נעימות, בחלק מהמקרים נדרשתי על ידי המאבטחים להרים את המכנס על מנת להציג ולראווה את התותבת שלרגלי. בא לא נשכח שכל הסיטואציה הלא נעימה מלווה בתחושה לא נוחה הנובעת מעשרות מבטים סקרנים של הציבור המצוי בתור כאילו אני פושע נמלט או במחבל מסוכן. לעיתים מדובר גם במבטים חששנים המופנים כלפי גם לאחר הבדיקה.

אי יכולתי לעבור את השער המגנטי, ללא שזה יצפצף, מוביל כמעט תמיד להליך משפיל של מישוש  גופני והכול בשם "האבטחה" הקפדנית שקיבלה משנה תוקף בשנים האחרונות.

אין אני מעביר ביקורת על צורך חיוני וחשוב זה של בטחון, אלא על אי מחשבה ואי פתרון נאות לנכים כמוני.

תעודת נכה

אנשי כוחות הביטחון, חיילים בשרות סדיר וקבע, מאבטחים ואחרים, מחזיקים בידם  תעודה מזהה מוכרת, החוסכת מהם את אי הנעימות ומאפשרת להם מעבר חופשי בבואם לעבור בפתח מבנה בו מוצב שער מגנטי וברוב כמעט מוחלט של שערים מגנטיים, למרות הצפצוף.

מפליא אבל במדינת ישראל בה יש למעלה מ 800 אלף נכים לא נתן אף אחד את דעתו לבעיה.

האמת היא שזו לא כל האמת,  בידי חלק מהנכים תעודת נכה, אולם תעודה זו מונפקת רק לחלקם ועל ידי גורמים שונים.

התעודה אינה אחידה ואינה מוכרת ככזו המאפשרת מעבר חופשי של בעל המגבלה ללא ההליך המשפיל המתואר, הכי חמור בכל הסיפור  היא העובדה שלא קיימים נהלים ברורים בנושא, מבחינת נהלי האבטחה, אנחנו הנכים, לא קיימים!!!

הבנה והתחשבות אינם הולכים יד ביד עם נהלי אבטחה  נוקשים.

הגיע הזמן שנושא  מעיק זה יקבל את החשיבות הראויה, ידון ויקבל מענה מתאים על ידי כל הגופים המתאימים ויגובה בחקיקה מתאימה. עד אז, ימשיך עבדכם הנאמן להיות ממשש לפרקים ובניגוד לרצונו כחלק משגרת חייו.