אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

הביטוח הלאומי מפר התחייבות לכנסת ומטרטר את הנכים

מאת: קובי כהן - יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל.

למרות התחייבותו של הביטוח הלאומי שלא לזמן לבדיקה חוזרת את מי שכבר קיבל אחוזי נכות בניידות, קיבלה א' מכתב לפיו עליה להיבדק שוב אף שכבר נקבעו לה 100% נכות בניידות.

המוסד לביטוח הלאומי התחייב לפני שלושה חודשים בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, כי לאור השינוי שחל בהסכם הניידות עליו הוא חתום, לא יזמן הביטוח לבדיקה מחודשת נכים שכבר קיבלו אחוזי נכות ונמצאו זכאים לרכב. על אף ההתחייבות, לאחרונה פנתה א’ אל "מטה הפעולה של הנכים בישראל" והפנתה את תשומת ליבנו לעובדה כי התחייבות המוסד לביטוח לאומי אינה מתבצעת. 

מסתבר כי המוסד לביטוח לאומי קבע לגברת א’ בתאריך 23.2.2003 מוגבלות בניידות של 100% ועכשיו חזר ודרש ממנה, עת ביקשה להחליף את רכב הנכים שברשותה, להופיע שוב בפני ועדה רפואית חוזרת. בפניית המוסד לביטוח לאומי לגברת א.  נכתב: "על פי חוות דעת רופא, עלייך להיבדק על ידי ועדה רפואית בלשכת הבריאות המחוזית לעניין המוגבלות בניידות…".

על מנת להבין את חשיבות הנושא יש להבין את המשמעות של הפגיעה בהסכם הניידות לציבור הנכים בישראל. כולנו חשופים לתחלואים ולתאונות, כשאנו נפגעים, לא אחת הפגיעה מביאה נכות ולעיתים כזו הפוגעת ביכולתנו להלך. על מנת לנהל אורח חיים תקין ועצמאי זקוקים נכים אלו לסיוע בניידות, שמשמעותה המוחשית היא האפשרות להגיע ממקום למקום וזו מתאפשרת באמצעות כלי רכב, אותו רכב רפואי המשמש כתחליף לרגליים.

ניידות היא אחד הצרכים הבסיסיים ביותר, ורק בעזרת הרכב יכולים הנכים לשוב ולהשתלב שוב בחברה ובקהילה.

הסכם הניידות -  מהלוואה לצורך רכישה ועד למימון רכב

בחודש יוני 1977 נחתם בין הממשלה ובין המוסד לביטוח לאומי הסכם אשר מסדיר את ההטבות השונות בנושא הניידות. על פי ההסכם ככל ששיעור המוגבלות בניידות גדול יותר, כן גדל סכום ההטבות המגיע, החל ממימון מלא של הרכב לנכים קשים מאוד ועד לזכות להלוואה עומדת לתשלום המסים החלים על רכב לצורך רכישתו, לנכים קשים פחות. ההסכם כמובן מסדיר את הזכות לקצבת ניידות בהתאם.

על פי הנחיות המוסד לביטוח לאומי, אדם המבקש לקבל הטבות מכוח ההסכם, מופנה ללשכת הבריאות המחוזית שבאזור מגוריו ומגיש בקשה לבדיקה רפואית לקביעת "מוגבלות בניידות". משרד הבריאות מזמן את המבקש להופיע בפני ועדה רפואית בלשכת הבריאות המחוזית, ובוועדה נבדקת זכותו להכרה כ"מוגבל בניידות". משרד הבריאות מקיים את הוועדות הרפואיות, ובמסגרתו ובפיקוחו ובארץ פועלות שבע ועדות רפואיות מחוזיות וועדת ערר אחת. החלטת הוועדה הרפואית בעניינו, כוללת את סעיפי הליקוי ואת שיעור המוגבלות בניידות בהתבסס על רשימת ליקויים המובאת בהסכם הניידות.

ברשימת הליקויים 11 פרקים, ובהם תיאורם של כ-55 סוגי לקויות, לצד כל סעיף ליקוי, נקוב שיעור המוגבלות שעל הוועדה לקבוע בגינו. אין לוועדה הרפואית, הקובעת מוגבלות בניידות מכוח הסכם הניידות, כל סמכות לקבוע אחוזי מוגבלות בניידות אלא לפי הפריטים המופיעים ברשימה. יתרה מזו, האחוזים לכל סעיף ליקוי ברורים ורשומים בצורה מדויקת  בכפוף לסעיף.

הרשימה נחתמה בשנות החמישים ומאז לא התעדכנה

הנכים נלחמים עשרות שנים ב"רשימת הלקויות" שעל פיה נקבעת ה"מוגבלות בניידות". הרשימה הסגורה שנוצרה ב-1957 לא מתעדכנת מעת לעת, ולכן אינה כוללת מגוון רחב של  מחלות "חדשות", כאלו הגורמת ללקות בניידות.

נכים רבים שנכותם לא ברשימה נפגעו מכך ופנו לערכאות משפטיות בנושא, לצערם הרב כולם נדחו. הסיבה לדחייה פשוטה: כיוון שמדובר ב"הסכם", כל שינוי בו צריך להתקבל בהסכמת הצדדים החתומים. האוצר, כצד הממשלה בהסכם, באופן עקבי מתנגד לשינוי זה שפירושו עלות מימונית נוספת. לעומתם, המוסד לביטוח לאומי טען בהזדמנויות שונות, שרשימת הליקויים הכלולה בהסכם אינה ממצה ודורשת שינוי.

למרות זאת, לא נמצאה ולו ממשלה אחת במשך כמעט 50 השנים שחלפו ממועד החתימה, שהייתה מוכנה לפתוח את ההסכם לשינויים. כל זמן שלא נוצרה הסכמה, לא נעשה ברשימה כל שינוי.

ניתן לערער על החלטות הוועדה רק בנושאים בהם נפלה טעות טכנית

עובדה תמוהה נוספת היא שההסכם  נתן את יכולת ההכרעה המשפטית במקרה של מחלוקת בנושא קביעות הוועדות הרפואיות בידי בית הדין לעבודה.  ההסכם קבע כי עותר שנפגע מהחלטה שגויה של הוועדה, רשאי לפנות, אך רק בנושאים טכניים בהם יש טעות מנהלתית.

לבית הדין אין הזכות לדרוש ולדון בקביעה עצמה, זכות הקביעה של סעיפי הליקוי ואחוזי המוגבלות ניתנה באופן בלתי שפיט לוועדה. כך שבעצם החלטות הוועדה אינן ניתנות לביקורת בית המשפט.

בדצמבר 2002, עתר מוגבל בניידות לבית הדין וטען שוועדת ערר רפואית שדנה בעניינו וקבעה שהוא מוגבל בניידות בשיעור "חלקי" (60%),  ולא בשיעור הנקוב בהסכם בסעיף הליקוי שנקבע לו (80%). בית הדין פסק שיש להחזיר את העניין לדיון לוועדת ערר כדי שתנמק את החלטתה, זו אגב ההחלטה היחידה אותה יכול בית המשפט לקבל.

הקביעה ה"חלקית" תמוהה מאוד, בייחוד כשרשימת הלקויות ברורה וחד משמעית והצימוד סעיף ליקוי – אחוז קבוע, חד משמעי וברור.

מבקר המדינה נדרש בדו"ח האחרון (56ב) לעסוק בנושא. בביקורת העלה כי בנהלים של משרד הבריאות בנושא "הפעלת הוועדות הרפואיות לקביעת מוגבלות בניידות" יש חריגה והתנהלות בלתי תקינה. העובדה שהוועדות הרפואיות מאפשרות קביעה של סעיפים "חלקיים"  ומשרד הבריאות אף מעגן זאת בהוראות לוועדות עצמן, נעשית בניגוד גמור לעובדה שקביעת "סעיף חלקי" חד וחלק אינה מעוגנת בהסכם הניידות.

על פי בדיקת המבקר, המוסד לביטוח לאומי קבע ב–5,377 החלטות (24%) מתוך 22,261 של מבקשים שפנו לוועדות הרפואיות, אחוזים "חלקיים".  החלוקה הראתה כי התופעה נכונה ב- 65% מההחלטות של הוועדות המחוזיות  וב- 35% מההחלטות של ועדת הערר. אגב, במארס 2003 יידעה היועצת הרפואית של המוסד את הממונה על הוועדות הרפואיות של משרד הבריאות בנושא גמלאות ניידות, כי בכ-40% מהחלטותיהן נקבעת מוגבלות בניידות על פי סעיף ליקוי "חלקי" ובניגוד להסכם.

הביטוח הלאומי ניסה לתרץ בפני המבקר נוהל זה בכך שישנם מקרים בהם, על פניו, הפונה אינו עונה על סעיף מסוים ברשימת הליקויים, אך מתוך "מחווה" שעושה הוועדה כשרואה לפניה אדם "שליקויו במלואם" ראויים להכרה ובמקום לקבוע שאיננו נכלל ברשימת הליקויים, מוצאת לנכון לקבוע לו לפחות את חלקיות הסעיף. אגב המוסד הודה בפני המבקר שבמצב יש כי יצירת "איפה ואיפה".

הנכים לעומת זאת טוענים כי מדובר בתירוץ עלוב. מדובר בתופעה שבאה לצמצם זכויותיהם ולפגוע בהם חד וחלק. לאור ריבוי מקרי הקביעה ה"חלקית", ברור ללא ספק שזו מגמה מכוונת, העובדה שדווקא ריבוי הקביעות ה"חלקיות" הן דווקא בוועדה המחוזית (65%), יש בה כדי להעיד על כוונה ברורה להתיש את הפונה. רבים מהפונים יתייאשו ויסתפקו בקביעה השגויה  ולא יפנו לערעור מפאת מצוקתם והזמן הארוך שנדרש למיצוי הליכי הערעור.

בעקבות בדיקת המבקר הזדרז המוסד לערוך דיון. את המוסד העסיקה במיוחד העובדה שיותר מ-50% מהקביעות ה"חלקיות", אלו שאסורות על פי ההסכם, נוגעות לסעיף א/7 (חוסר מלא של כושר תנועה בשתי הגפיים התחתונות כתוצאה מליקויים במערכת העצבים המרכזית בליווי של אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות). עוד יותר הטרידה את המוסד העובדה שנדרשו לקיים את ההסכם כחוק, והמשמעות הישירה של דרישה שכזאת היא תביעה גורפת של נכים רבים שנקבעה להם מוגבלות "חלקית" לקבל הכרה במוגבלות מלאה, על פי הסעיף הספציפי א/7 המעניק אגב 100% "מוגבלות בניידות".

המדרג - פתרון או דרך נוספת לטרטר את הנכים?

המוסד לביטוח לאומי הזדרז לבחון את הנושא, אף שלא ממש היה אכפת לו שעדיין חלק נכבד מהלקויות  לא נמצא ברשימה, ועיוות זה של כמעט 50 שנה לא ממש מטריד אותו.  את המוסד לביטוח לאומי הטריד סעיף א/7. תוצאות המבחן הורו ליועצת הרפואית של המוסד להיוועץ באורתופדים ובנוירולוגים, כדי ליצור "מדרג של נכויות", וליזום תיקון בסעיף לפיו.

האוצר כמובן לא התנגד ליוזמה. המשמעות הישירה של התיקון היא מניעה גורפת מנכים שנקבעה זכאותם על פי סעיף זה בעבר לבוא ולדרוש זכויות מלאות שוב כעת,  שתרגומה הכספי, הגדלת מסגרת התשלום. התיקון, על פי המדרג החדש, המעניק זכות חלקית, יביא לחיסכון ניכר לקופה, ועל כך בוודאי שהם לא מלינים.
נחמה פורתא מצאו הנכים בתיקון -  לרשימת סעיפי הליקויים יתווספו על פי ההמלצה כ-128 פריטים חדשים שלא תוארו ברשימה הקודמת, וחלק מהנכים שנדחו בעבר, יוכלו לשוב ולדרוש לקבל הכרה.

כפי שהוזכר, בתאריך  25.7.06 נערך סביב אישור תיקון ההסכם דיון סוער בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בסופו של יום, לאחר חילופי דברים קשים, בהם טענו הנכים כי המוסד לביטוח לאומי קובע את כל הקביעות החדשות כזמניות, ועל כן יעשה שימוש לרעה במדרוג החדש על מנת לזמן נכים שנקבעה להם נכות על פי סעיף זה בעבר לוועדות חוזרות כדי לקצץ זכאותם, אישרה הוועדה את התיקונים בהסכם הניידות לתקופת ניסיון מוגבלת. תיקון סעיף א/7 שברשימת הליקויים התקבל בסייגים, כפי שנרשמו בפרוטוקול.

כאמור, בהודעה שפרסמה הוועדה תוארה החלטתה: "התיקון אותו אישרה הוועדה נועד לעגן ולהבהיר את מצב הדברים הנהוג כבר היום ולהתוות קו מנחה, על מנת שהחלטות הוועדות הרפואיות תהיינה אחידות…התיקון קובע מדרג ליקויים ברור בשיעור שבין 40% ל-100%.…אישור התיקונים מותנה בהצהרתו ובהתחייבותו של נציג הביטוח הלאומי שלא לזמן מבוטחים לבדיקה מחדש עקב תיקון סעיף זה, וכי התיקון מוצע לתקופה מוגבלת של שנתיים וחצי בלבד”.

כלומר, על אף החלטת הוועדה כי הביטוח הלאומי לא "יטרטר" מבוטחים שכבר נבדקו, וכאן אנו חוזרים אל הגב’ א’, קיבלה זו כאמור זימון לבדיקה חוזרת.

הנושא מעורר תהיות רבות. כל בר דעת נוטה להניח שהדרישה שהוצגה מנוגדת להוראת התיקון של סעיף א/7, אף שאפשר היה להניח שהנושא סוכם ונסגר בוועדה. האם לא כך הדבר? האם המוסד נסוג בו מכוונת התיקון ולמה? האם המוסד מעכב את התיקון? מדוע אין תיקון ברשימת הלקויות במסמכי הגשת התביעה למוסד?

מיותר לציין כי "מטה הפעולה של הנכים בישראל", פנה בנושא ליו"ר ועדת  העבודה, הרווחה והבריאות, ח"כ שרוני, וממתין לתשובתו. במטה התקבלה ביום ו’ הודעה מטעם הוועדה שהנושא נשלח למוסד לביטוח לאומי ואנו ממתינים למתן תשובתם.