אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

מתקנות חדשות של משרד התמ"ת שפרסם השר אלי ישי עולה כי מעסיקים יורשו מהיום  1.11.06 ועל פי חוק לשלם בין מחצית עד שליש משכר המינימום לנכים המוגבלים ביכולתם הפיזית, הנפשית או השכלית לפי הטבלה הבאה:

הבסיס לתקנה הוא ההוראה כי נכה שחפץ בעבודה יוכל לפנות בתיאום המעביד  ולבקש מבחן תפוקה על מנת להעריך יכולתו.

מאחורי התקנות מסתתר יישום חלקי של דו"ח לרון, הדו"ח לשילוב נכים בקהילה ובעבודה, דו"ח שרבים מהנכים מתנגדים לו נמרצות.

כל אזרח במדינת ישראל זכאי להגנה על שכרו, הגם שההגנה של שכר המינימום מבטיחה אי ניצול הנכים.

התקנות לא נולדו עכשיו, אלא לפני ארבע שנים ביוזמת ובטיפוח "בזכות".
מול ארגון "בזכות" עמדה מציאות התעסוקה של אוכלוסיית הנכים  הסובלים מבעיות נפשיות ומבעיות שכליות. רצו לעודד תעסוקה ובחרו בדרך נוראית לעשותזאת.
בשיחה נוקבת שניהלנו עם עו"ד נטע דגן מארגון "בזכות" הובהרה עמדתנו.

הגב' שאלה מבלי להתבלבל "אם היינו בוחרים לשלם לפקידה שמדפיסה חמישה דפיםבגלל מוגבלות שכלית או נפשית שכר של פקידה רגילה, או משלמים לה שכר חלקי ועל ידי כך מאפשרים לה תעסוקה?".

שאלנו את עצמנו את השאלה האם זה בכלל משנה אם היא נכה אולא?

יש הרבה  עובדים בריאים שלא מסוגלים להדפיס חמישה דפים ולא נדרש מהם להוכיח תפוקתם.מדוע כשזה נוגע לאדם בעל מגבלה הוא נדרש להוכיח יכולתו?

לאחר שיח ודברים הודיעה עו"ד דגן שאין לה התנגדות להסיר מהתקנות את הנכותהפיזית... לפחות בזה היא הייתה מוכנה להודות שיש טעם לפגם!

לדעתנו התקנות כולן יש בהן טעם לפגם. אני שמח שלפחות הבינה שיש בתקנות שיזמה פגם!

הגישה הזו שאפשר בשם הנכות לקחת מאדם נכה, ורק בגלל שהוא נכה,שכרו ובשם נכותו להחליט שהוא צריך "לבקש" לעבור מבחן תפוקה על מנת שיוכיח יכולת תפוקה למעבידו כדי לזכות בתעסוקה וליהנות מהגנה מלאה או חלקית  על גובה שכרו שהמדינה מעניקה בחובה לכל אדם בריא, זכות הגנה בחוק שוויונית, מקוממת ומנוגדת לחוק השוויון ולחוק כבוד האדם וחירותו.

שאלהזו עומדת במבחן המוסריות הציבורית. ננסה לדון בנושא ברמה יסודית.
  
הפילוסוף האנגלי ג’ון לוק שנחשב לאבי הליברליזם, לאבי המשטר הדמוקרטי בעת החדשה כתב בספרו "על הממשל המדיני":  "לאדם הנמצא במצב הטבע יש זכויות, כשאדם זה עובר ממצב הטבע למצב המדיני-חברתי הוא מוותר על חלק מזכויות אלו לטובת הריבון. או אז תפקידו של הריבון (המדינה) להגן על זכויות אלה, וברגע שנפגע עיקרון זה נפגעת מהות קיום המדינה וזכות קיומה".

לטענתו, לכל אדם "זכויות טבעיות" שניתנו לו מן האל, ואשר לחברה אין זכות לפגוע בהן.

הרעיון בדבר קיומן של זכויות אדם פותח במסגרת החשיבה הליברלית וההומניסטית. על פי רעיון זה,זכויות אדם הן זכויות להן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם.

לפיכך,המדינה אמונה על הגנת זכויות האדם, וככזו היא אמורה לשמור על זכותם של כל אזרחיה לשוויון בפני החוק.

מושג הזכויות, אגב, אומץ על ידי המדינאי האמריקאי תומס ג’פרסון, ומצא את ביטויו הן בהצהרת העצמאות של ארצות הברית והן בעשרת התיקונים הראשונים לחוקת ארצות הברית (הקרויים גם "מגילת הזכויות").
המושג בא לידי ביטוי גם במגילת העצמאות שלמדינתנו וגם בתקנות היסוד של הכנסת.

כמדינה נאורה, בחרה מדינת ישראל להגן על אזרחיה מפני ניצול פושע של בעלי השררה והממון, וקבעה כי לכל אזרח ואזרח זכות בסיסית להשתכר ולהיות מוגן על ידי שכר מינימום (זכות יסוד).

שכר מינימום הוא שכר העבודה הנמוך ביותר שמותר למעסיק לשלם לעובד על פי חוק. היעד המרכזי המוצהר שלשכר המינימום הוא להבטיח לעובדים שכר שאין נמוך ממנו, לשם שמירה על כבודו של האדם העובד ומניעת ניצולו המחפיר.

זהו השכר הבסיסי שהוגדר על ידי המדינה.

במדינת ישראל, מרשה לעצמו הריבון (המדינה) לפגוע בזכות בסיסית זו כאשר מדובר באנשים בעלי מגבלה, זאת תוך ניצול פושע של העובדה כי הם מוגבלים. חמורה הפגיעה לאין שיעור במקרים קיצוניים בהם בעלי המגבלה אינם מסוגלים לעמוד על זכותם הבסיסית.

חובת המדינה במקרים שכאלו להגן בקפדנות על הזכויות, במיוחד כשמדובר בחריג, למען שמירת זכותו להיות מוגן ככל אזרח אחר במדינה, שהרי שמירת הזכויות הוטלה על המדינה עצמה.

הנה מרשה לעצמה המדינה לעבור על אחת מתקנות היסוד שהיא עצמה קבעה, ולתקן תקנות וחוקים "מותאמים" עבור חלק ממנה בעצמה.

למען הסר ספק,
אנו מבינים את המצוקה הקשה של אוכלוסיית בעלי המגבלה למצוא תעסוקה לעצמם.

כמו כן אנו מבינים שהמדינה במתכונתה הנוכחית רוצה להסיר מעליה את עול מימונם שלאוכלוסיות בעלי המגבלה, ובחרה לפעול על מנת למצוא תעסוקה שתממן את שכרם.

מחובתה המוסרית של המדינה למצוא מקום תעסוקה מתאים ולדאוג לתעסוקת האוכלוסיות החריגות במסגרתפתרונות שנראים למדינה, כמו גם לשוק החופשי.

אנו מבינים את הרצון להקל עלבעלי הממון והשררה, על מנת שיואילו ויפתרו את בעיית התעסוקה בעבור המדינה.  

השאלה היא: האם הרצון להסיר את העול בדרך שנבחרה ומאותה אוכלוסייההוא לטובתם והאם נשמרת הגנתם?

האם לא מחובת המדינה לאחר שהקלה בשכר המעסיקיםלדאוג למצוא מימון על מנת להשלים שכרה של אותה אוכלוסייה לשכר המינימום שאותה היא מנהיגהלשאר התושבים שבה?

האם הרצון למצוא בעבורם תעסוקה בדרך שנבחרה מסיר מהמדינה את העול לשמור על אותו עיקרון שקבעה היא עצמה כהגנה על כלל האזרחים?

האם בנקודה זו לא חטאה המדינה בהסירה את ההגנה מבלי שנתנה תחליףלהשלמת השכר לאוכלוסייה זו?

אני רואה בצעד זה התפוררות פושעת של ערכי זכויותהאדם והתנערות של המדינה מהחובה המוסרית הבסיסית שלקחה על עצמה בהתחייבותה להגן עלכל אזרחיה כשווים בפני החוק.

ראוי לכן שניתן את הדעת ונשקיע מחשבה שנייהבהצעת החוק "זכויות של אנשים עם מוגבלות בעלי יכולת עבודה מופחתת המועסקים במסגרותתעסוקה מוגנת ונתמכת", התשס"ו- 2006, והן בחוק המחוקק "חוק שכר מינימום מתואם 2002"  והתקנות שנגזרו מהן והופעלוהיום.

לפרטים : קובי כהן – מתאם פעילות השדולה למען הנכים הכלליים בכנסת

יצירת קשר: 2118211 054  www.vp.ios.st   nechim@gmail.com