אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

שוויון זכויות. קובי כהן 

ההכרה בערך האדם שנברא בצלםועיקרון כבוד הבריות, הינם מהאושיות החשובות ביותר לקיום חברה. חברה המקיימת את זכויותיהם של אנשים באשר הם ומכירה בעיקרון השוויון, ראויה לזכות קיום, לשגשוג ולפריחה.  על פי זאת, אדם נכה זכאי להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, לקבלת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו להגן על כבודו וחירותו. מחובת המדינה לעגן את זכאותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה, ולהקפיד על שמירת עקרונות השוויון, זו החשובה והעקרונית כל כך לקיום מדינה מודרנית, דמוקרטית וחופשית.  
ההכרה במגבלות והעמדת "אפליה מתקנת", כזו שתאפשר לכל בעל מגבלה להגיע לשוויון הראוי, חיונית וקריטית לנו ציבור הנכים ולכם הבריאים למען השוויון הראוי. נשיא בית המשפט העליון בדימוס, כבוד השופט ברק, הטיב לנסח נושא זה בקובעו: "מטרת ההסדרים אינה להטיב עימו (עם הנכה) בבדידותו אלא לשלבו... במרקם הרגיל של חיי החברה" (בג"צ 93/7081). 
לשוויון פנים רבות. בחרתי להציג ולדון בשני נושאים בולטים בחשיבותם. 
 נגישות
אחד המכשולים הבסיסיים ביותר בדרך לשיקום ולשילוב נכים על פי העיקרון המנחה   של שוויון זכויות, הוא אי קיום תנאים המאפשרים לבעל מגבלה נכה למצות את הזכות לתנועה חופשית ללא מגבלה.
לצורך מילוי  בסיסי זה של חופש תנועה יש צורך בהתאמה של סביבת חיינו הרגילה לתנועת בעל המגבלה הנכה באשר הוא. "האפליה המתקנת" הנדרשת ליצירת סביבה שוויונית מסתכמת בצורך פשוט: הנגשה.
מאחורי הביטוי הפשוט הנגשה, עומד הצורך בהתאמה של סביבת החיים הרגילה באמצעות התקנים שונים, כאלו המאפשרים לכל בעל מגבלה נכה לגשת לכל מקום ומקום בהתחשב במגבלה שלו. פירושו המעשי  של הביטוי הוא יצירת תנאים לתנועה ולגישה חופשית לכל מקום ברחבי המדינה. התאמת הנגישות משמעה לעיתים רמפה או היעדר מדרגת סף בכניסה למבנה או בקצה מדרכה, על מנת לאפשר לנכה מעבר בכיסא גלגלים. לפעמים משמעה כפתורים לחיצים בעלי חיווי בכתב ברייל במעלית,  או שילוט חיווי בכתב ברייל בכניסה למבנה המתאר את טיבו ואת שמו לשימוש נכים עיוורים, ולפעמים חיווי כתוב של הודעות הנשמעות בכריזה בתחנות אוטובוסים החיוניים לנכים חירשים. לעיתים מדובר בהתאמה קלה, כמו רק מאחז יד בשיפוע או דלת כניסה ראשית הנפתחת בעזרת חיישן ללא מגע יד, ולעיתים מדובר בשינוי מהותי, כמו הרחבת פתח,  הגדלת גודל מעלית או התקנת מעלית חסרה.
הנגשה זו אבן היסוד בדרך לפתרון מצוקת הגישה ולהפסקת מניעת הזכות לתנועה חופשית, תנועה ללא מגבלה, זו העומדת וקיימת כיום בפני הרבה מאוד נכים וברוב המקומות הקיימים.
תעסוקה
על מנת ללמוד מעט נתונים, אסביר על התעסוקה עצמה. מר בני פפרמן, מנהל המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה פרסם רק לאחרונה דו"ח על מצב תעסוקת נכים במדינת ישראל.  מהדו"ח לומדים על המצב החמור בו נתונה אוכלוסיית הנכים. הנתון החמור ביותר בדו"ח הוא העובדה שבישראל (עלפי הערכות מנהל מחקר וכלכלה שבמשרדו) עובדים כיוםבמשק קרוב ל20 -  אלף אנשים נכים בפחות משכר מינימום.השכר הממוצע המשולם להם לשעת עבודה  עומד על 12 ש"ח,רובם אגב נכים מנטאליים.  נתון חמור נוסף שעולה מהדו"ח הוא העובדה שהשכר החודשי הממוצע לנכים עובדים עומד על  4989 ש"ח, רק 73.5% מהשכר הממוצע לאנשים בריאים. גם שיעור האבטלה בקרב אוכלוסיית הנכים מדאיג,מספרם עומד על 66.6 אלף,המהווים  20.6% מכלל אוכלוסיית הנכים.  
ציבור הנכים נלחם כבר תקופה ארוכה על מנת לזכות ולקבל יחס שווה והוגן, למען יוסרו מגבלות בסיסיות, למען תושג המטרה המיוחלת - שוויון זכויות, זה שלא מתקיים כלפי ציבור זה מאז ומעולם. כשמטרה זו מוצבת מולם, המאבק לזכויות ולמימושן החיוני בעיצומו.  
הפן החיובי
על מנת לקדם את השוויון כלפי ציבור הנכים, חוקק בשנת 1998 חוק "שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות". החוק הוא אחד מהחוקים החשובים ביותר שנחקקו במדינת ישראל, שכן הוא קובע כעיקרון את הצורך בקיום "העדפה מתקנת" לצורך קידום אנשים עם מוגבלות. החוק מדגיש את הצורך בשמירה על זכויותיהם של הנכים (פרק א' סעיף 3). בחוק נקבעו העקרונות המנחים לפתרון אי השוויון, שבהם: איסור הפליה, הגנה על המתלונן, עקרונות פרסום מודעות עבודה ועוד.
בהנחיות כלליות נאמר בחוק כי שיקום של אנשים נכים ייעשה תוך העדפת שילובם של הנכים במקומות עבודה רגילים  (בפרק ד', סעיף 16 א1).

כעיקרון מקדמי מנחה נכתב בחוק כי מטרתו היא להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות בכל תחומי החיים  בחברה ובעבודה (פרק א' סעיף 2). על מנת לעגן את זכות הנכה להשתתפות שוויונית ופעילה, הונחו בחוק אבני יסוד ונקבע שעל המדינה לתת מענה הולם ולספק בדרך "העדפה מתקנת" פתרונות וסיוע לצרכים המיוחדים של בעלי המגבלה, באופן שיאפשר לנכים חיי עצמאות מרביים, בפרטיות ובכבוד,  כאלו שיאפשרו מיצוי מלוא יכולתם. 
ההצדקה המוסרית לחוק נרחב זה מקורה בעובדות שפורסמו לאחרונה. על פי הנתונים, ישנם מעל למיליון אזרחים בעלי מגבלה, ביניהם665  אלףאיש בגילאים64-20 המהווים כ -20% מהאוכלוסייה, מהם 257אלף איש המוגדרים כבעלי לקות חמורה.
מאז חוקק החוק נעשתה פעילות ענפה ושורה ארוכה של תקנות. נגזרת אותו חוק נערכות ונכתבות ומאושרות בימים אלו ממש במשרדי המדינה השונים, החל מחובות בעלי מבנים הן חדשים והן ישנים, להנגישם תוך תיאור מדויק של אופן ההנגשה, וכלה בהגדרת תנועה בדרכים באמצעות כלי התחבורה הציבוריים השונים הנדרשים לשינוי. 
"האפליה המתקנת" לקידום נושא השוויון אינה נעצרת בנקודה זו. תקנות חדשות, נגזרות חוק השוויון, מגדירות את אופן הסיוע שהמדינה מעמידה להנגשת מקומות תעסוקה, ומעניקות למעסיקים שבוחרים בכך אפשרות ליהנות ממענקים נדיבים לצורך התאמת והנגשת מקומות העבודה לנכים, ויוצרות בדרך זו תנאים חדשים לקידום תעסוקת הנכים. 
במקביל, בעלי המגבלה בעצמם יצאו למען קידום הנושא, בעיקר בולטת פעילות עמותת "נגישות ישראל" וזו מובילה מאבק הסברתי כבר תקופה ארוכה. כשהמטרה ששמה לעצמה העמותה היא לקדם ובכל דרך,  את נושא הנגישות.  מקומות כמו קניונים ומרכזי פעילות זוכים לשבחים ולאותות על מאמץ להתאמת המבנים לקליטת ציבור בעלי המגבלה הנכים. 
מטרתן הסופית של התקנות ושל הפעילות כולה היא להביא את המדינה בפרק זמן שיועד לכך (כ– 11 שנים לערך מהיום) למצב של הנגשה מלאה ותעסוקה נגישה. 
הפן השלילי 
נושא התעסוקה נידון במשך שלוש שנים במסגרת ועדה ציבורית שמונתה.
בעוד שבנושא הנגישות ההוצאה הכספית העיקרית מוטלת על האזרח, בנושא התעסוקה, רוב הכספים צריכים לבוא ממקורות מימון ממשלתיים. 
הוועדה שדנה בנושא גילתה חולשה ולא הצליחה להתעלות ולהציע פתרונות ראויים דיים. באופן מפתיע קבעה הוועדה כי הכספים העיקריים שיוקצו לנושא הנכים יבואו מכיס הנכים עצמם, התעלמות בוטה מחובתה של המדינה לדאוג ליצירת השוויון על חשבונה.  
בולט בדו"ח בעיקר הפתרון  לאחת הבעיות המרכזיות בעולמם של הנכים, במיוחד למגזר נכים ספציפי שמהווה את רוב אוכלוסיית הנכים, והוא מגזר הנכים הכלליים. במרכז ההמלצה קיימת הפליה לא הגיונית הממשיכה וקושרת את קצבאות הנכות לנכים כלליים לרמת השתכרות, קשר שקיים אך ורק לנכים אלו. 
הוועדה העדיפה להמליץ על המשך הקשר קצבאות/ השתכרות תוך החמרת המצב הקיים, ועל קביעת מס מדורג על גובה הקצבה מרמת השתכרות של 1200 ₪ שמשמש כבסיס למקור הרפורמה, עד למצב של מחיקת הקצבה לגמרי ברמות השתכרות נמוכות מאוד, תוך יצירת אפליה על אפליה באבחנה בין רמות המס לנכים וזאת על פי רמת נכותם. 
נושא זה זכה לביקורת נוקבת ואף הביא להפגנה קשה בנושא אשתקד. הזיכרון הממשלתי קצר למדי הגם שנראה "ששכח" את ההמלצות של מנכ"ל המל"ל בעצמו ואת המלצות הוועדה שמונתה לדון בנושא בהסתדרות החדשה, שניהם אגב המליצו על שינוי בדו"ח.
כה קצר הזיכרון עד כדי כך שמשרד הרווחה  מתכוון להפעיל את הרפורמה שבדו"ח כבר בשנת התקציב הקרובה.  עד לרגע זה לא ברור אילו המלצות יתקבלו לביצוע.
הדרך לשוויון עוברת גם דרך נושא עידוד תעסוקה. גם בנושא מרכזי וחשוב זה בחר הממסד להתעלם מחוק השוויון עצמו (וממספר רב של חוקים אחרים בדרך). 
שוב בחרו  לקדם פתרון שאין בו הוצאה ממשלתית. הפתרון שהתקבל הוא "העדפה מתקנת" באמצעות עידוד תעסוקה על ידי הקטנת עלויות שכר למעסיקים, ושוב במקום לקרב את בעלי המגבלה לשכר הממוצע המשולם לאזרחים בריאים, בחר הממסד לקדם פתרון המקדם שכר מינימום "מתואם" על פי "בחירת" הנכה- זה הכורע תחת עול הקיום מקצבאות זעומות, שאינן מאפשרות קיום, או על ידי אפוטרופוסים קלי מחשבה שיקבלו החלטה נפשעת זו בעבור נכים אומללים, בעיקר חוסים ובעיקר בעלי לקות מנטאלית.
הכול על מנת לתת משנה תוקף וחוקיות לגזל 22 אלף הנכים שכבר היום נעשקים ונאלצים להתמודד עם שכר ממוצע של 12 ₪ לשעה (הרבה מתחת למינימום) ולהרבה אחרים שיידחפו לפתרון בזוי זה.
אחת ההמלצות בדו"ח התעסוקה הוא דחיפת נכים לתעסוקה בהתניית קבלת הקצבה במבחני תעסוקה ובחובת תעסוקה לנכים עד גיל 50 במסגרות שונות, הגם כאלו של שירות לקהילה. מהמלצות אלו עולה ריח רע של ויסקונסין במהדורת לייט. 
השוויון ושמירתו והדרך שנבחרה רחוקים מרחק מזרח ממערב, אבל כאמור מי "סופר" נכים כשאפשר לחסוך עוד כמה שקלים לקופת המדינה. מה שמפתיע בכל הסיפור זו העובדה שמי שאמון על זכויות האדם ושמירתם, ובעיקר הארגונים לשמירת זכויות האדם, מעדיפים לבלוע את הגלולה המרה ולטמון את הראש בחול והעיקר שהנושא הכאוב של מצוקת התעסוקה לנכים יבוא לפתרון כלשהו, אפילו כזה שנעשה על חשבון כבודם, רווחתם וזכויותיהם הנרמסות של הנכים הכלליים. בעיקר נפגעים מכך הנכים המנטאליים, שגם כך לא מסוגלים לעמוד על זכויותיהם... רשעות לשמה לטעמי האישי.