שיפוצים בתיאטרון החאן הירושלמי
3/07/2007
 
 
הגדל

'ולפני עיוור לא תשים מכשול'. (ויקרא י"ט, פס' י"ד).


זה הרגע להודות שאהבתי לאמנות הביאה אותי תמיד למצבי אקסטרים, אך דומה שמעולם לא הייתי במצב מגוחך כמו בשבת האחרונה.
בשבועיים האחרונים משפץ תיאטרון החאן הירושלמי את הכניסה אליו.
בתיאוריה זה נשמע לא רע, אפילו מתחשב בבאים בין כותלי המוסד. בפועל, המצב דומה לתליית שלט מאיר עיניים בכניסה לתיאטרון: "הכניסה לנכים אסורה".
הצורה שלובשים שיפוצים אלה הלכה למעשה אינה מאפשרת ליושבי כיסאות גלגלים לעבור בכניסה:
המדרכה המובילה אל כניסת התיאטרון נחפרה כולה, והיא מהווה משטח חול עם אבני חצץ. סביב המשטח הזה מונחים באי סדר אומנותי (שהרי בתיאטרון מדובר...) חתיכות מלבניות מאבן ירושלמית שכנראה ישמשו בהמשך לצורך ריצוף.
אני מוכרחה להבהיר כאן להולכים-על-שתיים (רוב הציבור) שערמת חול וחצץ הנה מכשול בלתי עביר עבור כיסא גלגלים בכלל, וודאי שעבור כיסא ממונע מהסוג בו ישבתי במוצ"ש, חדורת אמונה תמימה ש"יהיה בסדר".
יש לציין שהשיפוצים הללו הנם הפתעה גמורה - התיאטרון לא טרח לבשר עליהם בכלי התקשורת.
מבחינת החוק, כמבנה ציבור, תיאטרון החאן מחוייב לדאוג לנגישות אליו, ממנו ובתוכו. חובה זו חלה עליו גם בעת שיפוצים, מה גם שניתן היה לאפשר נגישות גם בתנאים האלה -להניח על ערמת החול קרטון או לוח עץ, לדאוג למשטח אלכסוני שיעמוד בין הכביש אל המדרכה, ולוודא שתנאי השטח מאפשרים מעבר ברוחב כיסא.
מדוע, אם כן, לא התקיים הדבר?
נראה לי שהתשובה לשאלה זו חושפת ים של בורות וחוסר אכפתיות שלמרבה הצער, מתקיימים גם במעוזי תרבות כמו תיאטראות.
בשלב זה, כשלרשותי רבע שעה עד לתחילת ההצגה, עמדתי לוותר על המבצע הבלתי אפשרי, אך למרבה המזל, בן  לוייתי גייס כמות לא מבוטלת של תושיה וקסם אישי: הוא הניח על משטח החול קרטון שמצא בסביבה, הפך כמה בלוקי אבן לרמפה מאולתרת(כלומר, הניח אותם באלכסון העולה מן הכביש אל המדרכה), וביקש - וקיבל - אתעזרתם של שני צופים חסונים (מזל שאהבת התיאטרון אינה פוגעת במסת שרירים...) מה ששימש הוכחה נוספת לכך שניתן היה לבצע את השיפוצים וגם לאפשר נגישות.
דוברת תיאטרון 'החאן' לא הגיבה לטענות עד למועד כתיבת שורות אלה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד