שכחו אותי בבית (כי אני בכיסא גלגלים) / ג'ני כי-טוב
20/08/2007
 
 

לא ממש ברור לי כיצד הגענו עד הלום. מכתבה שהתפרסמה ב-ynet עולה כי חלק ממתחם יריד 'חוצות היוצר' בירושלים אינו נגיש לנכים.
 
הדבר מתמיה במיוחד היות שמדובר באירוע ציבורי, ממלכתי וגדול. המתחם אליו הנכים לא יוכלו להגיע הוא דווקא אזור הדוכנים, שם יכול היה לבוא לידי ביטוי כוח הקניה של אוכלוסיית הנכים, וכך הנגשת המקום לא הייתה נותרת יציאה ידי חובה אזרחית בלבד.
 
ההחלטה למקם את היריד בבריכת הסולטן דווקא נראית, לאור מחאת תנועת מעגלי צדק ואהובה ליטוויק, גחמנית ומיותרת: למה לא לבחור מקום נגיש ולאפשר לאוכלוסייה שלמה גישה חופשית?
 
למרבה הצער, היריד הסתיים במוצאי שבת האחרון, והמחאה, צודקת ככל שתהיה, לא אקטואלית עוד.
 
למה שוב, כמו באירועים רבים כל כך המכוונים ל'כלל האוכלוסייה', הנכים נותרים בתחושה המאכזבת והמיותרת ש'שכחו אותם בבית'?
 
מי ממארגני האירוע שכח את אנושיותו מאחור?
 
נראה שכדאי להזכיר שוב לכולנו את האמת המובנת מאליה: הנכים הנם חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה. בייחוד במדינה מוכת מלחמות ומרובת נכי צה"ל כמו ישראל.
לא רק שהחובה להנגיש אירועי ציבור חלה על מארגניהם על פי חוק, הדבר גם כדאי כלכלית, ודאי כשמדובר באזור מסחרי כמו מתחם הדוכנים.
 
'חכמי חלם' כבר אמרתי?

 

לטורים נוספים של ג'ני כי טוב

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד