אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

האם חשבתם פעם, איך זה להיות תייר חרש במדינה זרה? אוגוסט 2006, שיא הקיץ, אחותי וגיסי, בעלי ואני המראנו ללונדון, לחופשה של שבוע. הצטיידנו במילון, בפנקסים ובעטים, כדי להתכתב עם האחרים, אבל לא השתמשנו בהם. מוזר, אך היה לנו קל יותר להסתדר בעיר יפהפייה, המלאה במהגרים שמדברים בשפות  שונות מכל העולם, ולא ניתן לזהות מי יליד אנגליה או לא.  כשדיברנו באנגלית משובשת, הבינו אותנו בקלות יחסית, ואהבנו את זה. סופסוף היינו במדינה, שבה לא משנה מאין אתה בא.
עלינו בפעם הראשונה ל"tube", המטרו של לונדון. זוהי תשתית רכבות ענקית, שמיליון אנשים עוברים בה מדי יום, מתרוצצים כמו נמלים קטנות בנתיבי החול. בכל מקום ישיבה במטרו מצאנו מולנו שלט דיגיטלי מואר בצהוב, המציג לעיני הנוסעים את התחנות הבאות, שאליהן מגיעים.
תחושות המתח, אי-הוודאות והשאלות המתרוצצות בראש - מתי נגיע, איך, האם הגענו בכלל למקום הנכון - כל אלו התמוססו בן רגע, והתחלפו בתחושה של רוגע, תחושה שלא הייתה מוכרת לנו.

שפע של מידע

בכל מקום בלונדון, אפילו ברשתות מזון מהיר דוגמת מקדונלד'ס, הוקרנו מעל מסכי טלוויזיה חדשות היום, בליווי כתוביות באופן שוטף. בכל מקום אפשר למצוא מחשבי אינטרנט אישיים (בתשלום), תאי טלפון - שבהם את מקום הטלפון מחליף מחשב המחובר לאינטרנט, ומאות חנויות אינטרנט, המציעות גלישה בעלות של פאונד אחד לשעה. אנחנו, כחרשים, פקחנו את עינינו צמאים למידע, המוצע לנו בכל מקום ובכל זמן.
 לא היינו מורגלים לשפע מידע כזה. חברינו היקרים, מוטי וקלריס אלשוור, המתגוררים בלונדון, גילו מיומנות רבה יותר בהתמצאות, וכהרף עין היו מאתרים באמצעות האינטרנט מסעדה טובה, שמציעה מחירים זולים, שהרי חלק מהמסעדות בלונדון יקרות למדי.
היום העמוס בחוויות לא נגמר, גם כשחזרנו לביתם של אלשוור. הדלקנו את הטלוויזיה, כדי לחפש תוכניות מתורגמות לשפת סימנים. זוהי משימה קלה מאוד, שכן על פי החוק, 25% מהשידורים בטלוויזיה הבריטית מתורגמים לשפת סימנים, ו-100% מהשידורים מלווים בכתוביות.

הבועה הכחולה, המוכרת לנו מהטלוויזיה הישראלית, ובתוכה המתורגמן מסמן, לא קיימת שם. המתורגמן משתלב ברקע, אבל בקטן.

היה מלהיב מאוד לגלות, שחלק מהמתורגמנים, המופיעים בטלוויזיה, הם חרשים בעצמם. הם עובדים מול טקסט מוכן מראש, ולכן הם מוסמכים לתרגם בשידורים חוזרים או בסדרות טלוויזיה.
 
נשף מדהים בסוהו

חוויה מדהימה עוד יותר ציפתה לנו, כשהוזמנו לנשף של חרשים בסוהו, מרכז הבוהמה הפופלרי של חיי לילה תוססים. הנשף נערך באחד המקומות המבוקשים באזור, והופיעו בו בדרנים שומעים וחרשים. הבדרנים השומעים, שאינם יודעים שפת סימנים, עשו הופעות פנטומימה וקסמים, שכללו מעט מאד מלל. הבדרנים החרשים עשו הופעות סטנד-אפ מצחיקות עד דמעות. זה  היה מדהים לראות רפטואר עשיר של סימנים, בייחוד בהופעת הסטנד-אפ, והבדיחות - כמובן - היו על השומעים, החרשים וכבדי השמיעה.

סגנון בילוי כזה אינו נהוג ואינו מוכר בישראל, וחבל. בלונדון ראינו בעניין רב את המיזוג המוצלח של השומעים והחרשים, ואת הדרך שבה השוני אינו מורגש ואינו מוקצן. די בבילוי פשוט שכזה, כדי לקרב בין העולמות.

דואל לתגובות mirit@dpii.org