פרישה מהעבודה ותעסוקה שוטפת / שקדיה כהן
21/01/2008
 
 

מאוד מעסיקה אותי היום המחשבה על ההתארגנות לחיי היום יום.

אני מרפאה בעיסוק במקצועי, עבדתי במשך 25 שנה עם ילדים עם אוטיזם וכמדריכה לריפוי בעיסוק בבתי ספר לילדים עם אוטיזם, עם פיגור וילדים עם ליקויי למידה.

בתהליך החולי שפוקד אותי החלטתי לפרוש מהעבודה. זה לא דבר פשוט להחליט לפרוש 13 שנה לפני גיל הפנסיה ובנסיבות של מחלה. הרגשות סביב הנושא הזה הן רבות. הדימוי העצמי מקבל צורה שונה, הדימוי הבין-אישי משתנה. הדימוי המקצועי מקבל תדמית אחרת. שעות רבות מקדישים להבנה ובניית שלמות נפשית.

תעסוקה היא גורם חשוב בחיי היום יום. היא מאפשרת לאדם להרגיש מועיל לחברה, מאפשרת שילוב חברתי, וחיים בעלי סיפוק ומשמעותיים. תעסוקתו של אדם קובעת את יחס החברה אליו ואת הסטאטוס החברתי שלו.

כשפורשים לגמלאות, יש למצוא עיסוק בעל משמעות שישמש תחליף לעבודה הקודמת ובכך לסייע בהתנהלות סדר יום, תוך קביעת מטרה ותכלית להמשך הדרך, למשל התעסקות ומעורבות חברתית, אם בקהילה שגרים בה, בתנועה, בארגונים שונים, בעזרה התנדבותית בארגונים מתאימים או במציאת דרך להענקת הידע התיאורטי שנרכש בכל זמן העבודה.

אנשים עם נכות שמשתתפים בתעסוקה שוטפת בתוך קהילה גורמים לאנשי הקהילה ליותר סובלנות וסבלנות ותשומת לב לשונה.

בתוך הקהילה אני משתתפת בהפקת העלון השבועי של הישוב בו אני גרה ומתאמת כותבי מאמרים לגיליון. העלון השבועי, שהתקשה קודם לקיים עמוד פותח ומכובד, פורח היום וכולם נהנים.

דבר אחר בקהילה - ארגון וניהול שיעור נשים. מדי שבת מברכים מתקיים בכפר, בקהילה שלנו, שיעור נשים, שאחת מן הנשים מעבירה לאחרות. השיעור מהנה, מלמד, ונושא אופי נשי וגם מתאים לערכי הקהילה. בשבת מברכים לחודש שבט אעביר אני את השיעור והנושא יהיה "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב".

גם לילדים יש שיעור כל שבת. מדי שבת השיעור היה ניתן באחד הבתים. את התורנות ארגנתי ביחד עם חברה, ובדף המידע היישובי היתה הודעה מתאימה.

אפשר לומר שהזמן הנמצא בידי אפשר לי לעסוק בערכים החשובים המתווים את הדרך בכפר ובכך שכרי.

בנוסף, מצאתי לנכון להיות לעזרה לעמותה המקצועית שאני שייכת אליה (העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק). גם כאן אני מפיקה את העלון של העמותה.
בדרך זו החברה יוצאת נשכרת מהערכים המנווטים את הפעילות, החברה כולה שמה דגש על יחסי האנוש המושתתים על הבנה ואמפטיה, כבוד ועזרה בין כולם.
דרך העלון של הרב"ע אני ממשיכה להתעדכן במקצוע וגם שומרת על קשר עם שאר האנשים שמפיקים וכותבים לעלון המקצועי. בעזרת הקרבה הזו אני חווה אושר וסיפוק אישי אפקטיבי שמביאים את המקצוע לצמיחה, למעורבות, להתחדשות ולעשייה, ובכך אני מרגישה שעבודתי מועילה.

על אף שאני נשארת בבית ולא נוסעת למקום עבודה מחוץ לבית, אני מקדישה זמן לעבודה חברתית שהשכר בה מופנה גם לחברה וגם כלפי.

הדין וחשבון שאני נותנת לעצמי תוך כדי הזמן העובר מחייב אותי לבחון כל פעם מחדש את הדימוי העצמי שלי וכשנעים וטוב לי מיד מורגשת השפעה על הסביבה הקרובה, משמע המשפחה.

כל יום שאני בבית אני יכולה לחולי שלי, התעסוקה שלי טובה בשבילי וטובה לסביבתי. היא לא מספיקה ואני בהחלט מחפשת עוד "צורות" עבודה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד