יחס ההלכה אל הנכים / שקדיה כהן
22/06/2008
 
 
הגדל

בתגובה למאמר יחס ההלכה לשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה

ראשית, אני כותבת בהרחבה, כי אני מרגישה שייכת למגזר המדובר, ומתעניינת מאוד בנושא. יש לי לפיכך הרבה מה להגיד ואני כותבת הכל ובאריכות ולא מסתפקת בשורות מעטות כתגובה.

הנושא מאוד מעניין וחשוב. אני דתית לאומית בחיי, ולכן אולי עוד יותר חשוב לי לדעת ולחוש כיצד מתנהגים אלי, גם במחשבה, ומה יודעים מי שאני רואה ומאמינה כגדולי הדור.

אמא שלי גרה בבית אבות בכפר-סבא. הודיעו לדיירי הבית שההנהלה מבקשת מהדיירים לא להיות עם כסא גלגלים בלובי. "זה לא מתאים" אמרו להם. אמא שלי בת 90 (עד 120) ומדי פעם נזקקת לכסא גלגלים (ב"ה שלא באופן קבוע) כך גם הסיפור שאתה מביא, על איסור כניסה של כסא גלגלים לבית הכנסת בחו"ל.

נראה לי ששתי האמירות האלה אכן קיימות  ובאות מאותו מקום של חוסר הבנה מוחלט ובהחלט מוזר (בית אבות....? בית הכנסת?....)

אני לא בקיאה בכל המקורות שהעלית. כשהראתי אותם לרב הישוב בו אני גרה, הרב גולדמן, הוא אמר שאלה מקורות מהתלמוד ומהמשניות ואפשר ללמוד מהם על החברה בזמנו שבאמת לא היתה במציאות שכיחה של קבלת השונה, לעתים רבות מתוך חוסר הבנה או חשש בהדבקה או שאר חששות.

אבל הגישה בעולם כולו השתנתה, ולטובה, והיום ברוב המגזרים ובכללם גם בהלכה, יש התייחסות המנסה להקל הרבה יותר על הנכים. דווקא היהדות גילתה רגישות רבה לחלשים בחברה, כבר לפני אלפי שנים. רבנים גדולים עוסקים היום בהבנת הכתובים והתאמתם להיום, כמו במכון "צומת". בכל אופן הדאגה למך (העני), לאלמנה וליתום כשונים בחברה מובאת גם היא במקורות, דווקא היהדות גילתה רגישות רבה לחלשים בחברה, כבר לפני אלפי שנים. בפ' השבוע שקראנו השבת (פ' בהעלותך בספר במדבר) מסופר על מרים הנביאה שקיבלה עונש על דבריה (דברי לשון הרע על משה, אחיה) וכל העם חיכה עד שייגמר עונשה כדי להמשיך וללכת כפי שצווה ה'. סיפור כזה לעניות דעתי מראה בהחלט את ההתנהגות המתחשבת של העם אל מישהו שונה בתוך החברה.

לכן נכון לדעת ולהבין שיחס החברה כולה השתנה במאה השנים האחרונות אל הנכים. אפשר להבין שלפני מאה שנה לערך עדיין לא פגשו בחברה אנשים חולים בכל מיני מחלות כרוניות. אנשים מתו בגיל צעיר יותר מהיום, ממחלות פשוטות יותר והמחלות הכרוניות שאנו מכירים היום, לא הוכרו אז. הרפואה כולה התפתחה ואנשים נשארים בחיים גם אם לא בתפקוד מלא.

בישוב בו אני גרה, בכפר-אדומים, בי"הכנ נעשה נגיש ע"פ הצרכים. לפני כשנתיים בוצע שינוי רציני בבניה של תשתית ביהכ"נ אחרי שמתפלל מסוים ואני, הבאה לתפילה עם קלנועית, נזקקנו לנגישות מתאימה.

בישוב שלנו יש גם ילד שנולד עם CP - שיתוק ברגליים - וגם למשפחה הזו יש קלנועית. לכן סידרו בישוב עליה וירידה מתאימים מהכביש למדרכה לכל אורך הדרך מביתו של הילד לבית הספר ולמכולת.

אני יכולה להבין שעד שחברה לא נתקלת בקשיים היא לא מארגנת נגישות. אם יש צורך - מארגנים ומסדרים.

עובדה מהחג האחרון - שבועות - היא כי הייתי עם הקלנועית בתפילת שחרית. מתחילתה וכמעט עד סופה ללא שום בעיה. אמירת התפילה השרתה עלי אווירת חג ושמחה גדולה.

לדברי הבן שלי, שלומד בישיבה גבוהה במצפה רמון, וקשור לרב אבינר, את מה שכותב הרב אבינר צריך להבין לעומקם (בכך שכתב שעצם קיומם של נכים מהווה צרה קשה). לא הבנת נכון. הצורה שבה הדברים נכתבו, מראה בעצם שעל כולנו להסתכל בחצי הכוס המלאה ולא לחיות רק על פי הקשיים הנראים. לכולנו יש צרות כאלה או אחרות (וכפי שהוא פירט יש צרות כלכליות, בטחוניות וגם רפואיות), אבל אסור לחיות לאור הקושי אלא למצוא את האור בקצה המנהרה.

זה כל-כך נכון!

חוץ מזה  אכן להיות נכה זו לא ברכה. אין ברירה, צריך להמשיך לחיות, אבל הלוואי ולא הייתי עם נכות.

הקלנועית שאני משתמשת בה מצוידת במתקן של מכון "צומת", כך שאין חילול שבת כשאני נוסעת בה.בנושאים כאלה במכון "צומת" הם מומחים ויכולים לענות על כל שאלה.

בנושא של שידוכים, אם בני או בתי נישאים למשפחה אחרת, אכן ארצה לדעת אם יש בעיה רפואית. בקשר לכך דווקא במגזר הזה יש המון כבוד לאם החתן/הכלה מצד כל הקרואים. מחוץ לזה יש מכון ("דור ישרים") שמתמחה בבדיקות גנטיות ומייעץ לזוגות אם יש להם בעיה גנטית ומה לעשות. הרבה בחורי ישיבה ובנות ששים לבדיקה כזאת שתקל על החלטתם להינשא.

לפני הרבה שנים נתקלתי ברב, שכששאלו אותו האם מי שחוזר בתשובה צריך מיד לשים כיפה על ראשו, הוא אמר שללמוד יהדות זה הכי חשוב. הכיפה תגיע כבר לבד...ואכן כך.

באנלוגיה לבעיות וקשיים של נכים אומר ששמירה על חיים דתיים ואמוניים עוזרים לחיות חיים שלווים על אף הנכות. למידה של ספרי דת ומוסר מעשירים את החיים היום-יומיים ועוזרים להתגבר על חוסר יכולות כלשהם.לתקוף ולחפש מה לא טוב לא עוזר לאף אחד. קיום המצוות, התפילות ושמירה על ערכי הדת היהודית עוזרים ועד איך!!!

לטורים נוספים של שקדיה

לטורים נוספים בנושא:

יחס ההלכה לשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה / דר' יורם סבירסקי

איך גיליתי את השקפת עולמי ולמדתי לחיות איתה / בועז א.ה.

היהדות כמקל הליכה / שקדיה כהן

"יחס ההלכה אל הנכים" - מפי הרב שלמה אבינר / שקדיה כהן

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד