שני כובעים / שקדיה כהן
16/07/2009
 
 

הגעתי למקום שאני חובשת בו שני כובעים!

בדמיוני אני עומדת על כר דשא ירוק וצלול, יפהפה וגדול. את כר הדשא הנפלא חוצה נחל קטן שזורמים בו מים נקיים וצלולים. המראה נפלא ומרגיע! אני עומדת משתאה על הדרך שעשיתי כדי להגיע עד הנה.

כשאני עומדת ומסתכלת עוברים לנגד עיני חיי בשנים האחרונות, כאילו אני צופה בסרט. אני רואה את כל ההתמודדות האין סופית עם הטרשת הנפוצה "שלי".

 

כשאני חובשת כובע אחד, אני אדם פרטי, בעלת משפחה, אישה נשואה לבעלי העובד לפרנסתנו ותומך בי ועוזר לי ככל שיכול, כדי שאתפקד בבית ללא קושי. בן אחד נשוי ואב לילדים; בת בוגרת, שעובדת ולומדת ותורמת הרבה לעם ישראל; בן נוסף, גם הוא נשוי וכמו אחיו הבכור אף הוא אברך בישיבה גבוהה; והבן הצעיר חייל בפלס"ר גולני.

 

משפחה רגילה, לכאורה. אלא שנוסף על כל מה שבני המשפחה לומדים ופועלים – הם גם עומדים לימיני; אם בעזרה פיזית בבית, אם בעזרה נפשית בשיחות ובמכתבים.

זה כובע שלא קל לחבוש אותו על הראש.

לתפקד כאימא, לשוחח, לעזור במה שאני יכולה, לתרום לתפקוד יום-יומי תקין של הבית, לדעת לבקש ולקבל עזרה לחיים יום-יומיים, והעיקר – לראות ולהראות ליקירי שאני רואה את "חצי הכוס המלאה" וטוב לכולנו ביחד!

 

הכובע השני הוא תפקידי. אני מתנדבת ב"יד שרה" פעמיים בשבוע.

פעם בשבוע אני מדריכה בתצוגה ונותנת גם ייעוץ לאנשים עם מוגבלות. בני משפחה של בעלי מוגבלות ואנשים עם מוגבלות מכל סיבה שהיא באים לתצוגה כדי לראות ולהתרשם מאמצעים שיקלו עליהם את שגרת החיים, והם מקבלים הדרכה למוצר מסוים וגם הסבר היכן אפשר לרכוש אותו.

 

מלבד זה אני מגיהה סיפורי חיים של אנשים. ל"יד שרה" יש פרויקט ובו אנשים שרוצים לספר את סיפור חייהם, עושים זאת אל מול מתנדב. אני מגיהה את הסיפור, וב"יד שרה" מפיקים חוברת יפה, שכל המשפחה מקבלת אותה ושומעת ויודעת את סיפורו של קרוב המשפחה המבוגר שלהם.

בשני התפקידים האלה אני נותנת ביטוי להיותי מרפאה בעיסוק במקצועי. הרקע המקצועי שלי עוזר לי בגישה לאנשים, בעזרה בהתמודדות עם קשייהם, בהקשבה ובפתרון בעיות שהם נתקלים בהן.

בעבודתי כמרפאה בעיסוק ידעתי כי עצם הנתינה לזולת עוזרת לדימוי העצמי שלי. כשאני יכולה היום להשתמש בידע הזה, ההתמודדות שלי קלה יותר.

למדתי בשיעור לפרשת השבוע בהר-בחוקותי בספר ויקרא מדרש על הפסוק "וכי ימוך אחיך...": המדרש אומר שצריך לעזור לאחיך העני או המסכן מסיבה כזאת או אחרת. צריך לעזור לו קודם כל בגלל שזו מצווה לעזור, ובנוסף צריך לדעת שהעזרה לאחר בעצם עוזרת לך עצמך!!

 

נוח לי להיתלות באילנות גבוהים. זאת בדיוק ההרגשה שלי!

 

שלא מרצוני אינני עובדת היום בשדה, ואני נמצאת רוב הזמן בבית. כמה טוב לעזור ב"יד שרה" בתחומים שבהם אני יכולה לסייע, וכמה טוב להיות חלק מן העמותה לריפוי בעיסוק (שגם שם אני פועלת במסגרת "הכובע השני" – עזרה לעמותה לריפוי בעיסוק בענייני מזכירות ובהפקת העיתון המקצועי של העמותה).

 

בעצם העובדה שאני עוזרת, אני עדיין יכולה להרגיש שמקצועי כמרפאה בעיסוק הוא עדיין חלק מן הדימוי העצמי שלי. זה הכובע המקצועי. והכובע האישי, של מתמודדת עם טרשת נפוצה, גם אותו קל יותר לחבוש בידיעה שאני רעיה ואם, ותורמת כמיטב יכולתי גם בתחום הזה.

 

.

 

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד