הכל בעולמנו-לטובה מאת שקדיה כהן
25/12/2009
 
 
הגדל

 

הכל בעולמנו-לטובה

ההתמודדות שלנו,כולנו, עם הקשיים היום-יומיים, עם הדימוי העצמי והחברתי לא פשוטה,בלשון המעטה.

לאורך השנים אני קוראת ומחפשת דרכים שיעזרו בהתמודדות היום-יומית. מדי פעם יש צורך בזריקת עידוד וחיזוק כזה, כך שיתאפשר לחיות חיים בעלי משמעות ואיכות לי ולכל הסובבים.

שמעתי שיעור, (בזמן שקרוי "שעור נשים" המתקיים כל "שבת מברכים" בקהילתי, בכפר אדומים) בנושא "הכול לטובה" ואת תמציתו אני רוצה להביא לכתב. תקראו בתקווה שתעזרו בו ויפיח בכולנו הכתוב רוגע ואיזשהו שקט נפשי כדי לקיים חיים טובים, איכותיים ומשמעותיים.

רגילים אנו לומר ב"ה או כל מה שהקב"ה עושה הכול לטובה.

מסופר על חסיד שפעם הלך לרבו ושאלו כיצד אנחנו יכולים לברך על הרעה כשם שאנחנו מברכים על הטובה. קשה עלי גמרא זאת. איך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. מילא כמו או בדומה אבל כשם?

ענה לו הרב לך אל העיר אניאפולי לר' זושא תלמיד "המגיד ממעזריטש" שהוא סבל הרבה בחייו והוא יענה לך.

הלך לשם החסיד, דפק בדלת ביתו של ר' זושא והנה הוא רואה בית מרפט, הכל עומד להתמוטט, לחם יבש על השולחן ועניות כזאת לא ראה מימיו. ורבי זושא שמח לקבל אורח הציע לו ממה שיש לפחות לאכול. החסיד אמר רבי לא באתי לאכול באתי לשאות אותך כיצד הגמרא דורשת מאיתנו שנברך על הרעה כשם שאנחנו מברכים על הטובה. כיצד אפשר לברך על דברים רעים כשם שאנו מברכים על הטוב.

ענה לו רבי זושא: "מצטער אני מאוד איני יכול לענות לך על קושיה זאת כי מעולם לא הרגשתי רע בחיי. הכל טוב ברוך השם.

מעלתו של ר' זושא גדולה מאד ואני שואפת בכל מאודי להגיע אליה. אך כיצד מגיעים לשם? כיצד חיים חיי הוויה של הכרת הטוב?

היה שיעור מפי ר' מלמד. הוא אומר שהדברים הרעים שקורים לו לאדם הם למעשה טוב גמור. כל דבר רע מוביל בסופו של דבר לטוב. הוא נותן דוגמא לאדם שחטא. אחרי שחטא חזר בתשובה וקיבל על עצמו לחדול מההתנהגות הלא טובה. אותו אדם מגיע למקום נקי וטוב יותר. הוא לא היה מגיע אליו אלמלא חטא. זאת אומרת שבחטא יש טוב!

אולם, החיים מזמנים לנו נסיונות קשים. אתגרים לא פשוטים. כיצד נוכל לראות בהם טוב? כאשר אדם אהוב הולך לעולמו או מחלה איננה נרפאת – מה טוב יש בזה?

אנשים ששכלו את היקר להם יודעים לומר על עצמם שהם גילו בעצמם תכונות שלא הכירו קודם, כוחות שלא ידעו שקיימים – גם הגילוי הזה, ההכרה הזאת היא דבר טוב. מובן שאין טוב באבדן עצמו, אבל גם במקומות החשוכים הללו טמון דבר חיובי.

את הקושי מרגישים בכל זמן,כאשר מצפים לגאולה באופן כללי ועוד לא הודיעו שהנה הגאולה באה,כוח הסבל עדיין בעינו.אבל כשמתחילים לחוש פעמי גאולה הקושי לסבול צרות הוא הרבה יותר גדול.כל צרה היא מאוד קשה.התביעה האלוקית דורשת מאתנו להגיע לעומק של אמונה ששום צרה ושום קושי לא יגרמו שאדם יאבד את בטחונו בקב"ה.

צריך לרומם את הביטחון. אם אדם בוטח ברבש"ע שיהיה טוב,אבל הוא מחליט ש"טוב" הוא כפי שהוא יודע מה זה "טוב" כגון מתפלל על חולה שיבריא,והחולה אינו מבריא,ואז הוא חושב שהקב"ה לא ענה לתפילתו-זה חיסרון בהבנת הביטחון. זה כן טוב!אפשר לבקש על דברים פרטים,אבל לא להקטין את הביטחון. כשהדברים לא מתקיימים כמו שהאדם ביקש, אל יאמר שבטח לחינם אלא כנראה,מה שהוא רצה,היה פחות ממה שהקב"ה רוצה לתת,והסיבה שהוא לא קיבל עכשיו,זה לא מפני שלא שמעו את בקשתו,ובטחונו היה לחינם,אלא שמגיע לו יותר ממה שביקש. הוא יקבל דבר יותר גדול,כעת הוא נסתר,אבל הוא יקבל. כל קושי הוא לא בכדי.תביעתה של האמונה,היא תביעה עמוקה וגדולה בלי גבול.

. אם נאמץ את הגישה  ש"הכול לטובה" ייקל עלינו להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו.

לכן חשוב, לעניות דעתי, בהפוגות שבין אתגר אחד למשנהו לחזור ולשנן, להתעכב ולהעצים את אותם רווחים ואזי בזמן קושי יהיה קל וברור יותר שבאמת "הכל לטובה".

במידה מסוימת עדיפים אתגרים שמעלים אותנו מעלה מעלה מאשר חיים לא אתגרים וללא פסגות חדשות.

כשהאדם הוא השולט במעשיו והוא מכוון לטוב-הכול יהיה בסופו לטוב.

אנחנו צריכים לעזור לקב"ה,לנו יש את התפקיד הכי חשוב בבריאה כולה,אנחנו ורק אנחנו יכולים להפיץ את הטוב הזה בעולם.

טוב ורע הם מושגים ששיכים לעולם הזה,מטרתנו להגביר את הטוב, לגרום לו להופיע כמה שיותר כפי רצונו של הקב"ה,אנחנו אלה שבוחרים אם הטוב יופיע על ידינו או לא אבל אנחנו לא אלה שבוחרים אם הוא יופיע בכלל.הקב"ה טבע בעולם את השאיפה התמידית לטוב והטוב בסוף ינצח...

הרע גם הוא בסוף יתברר כטוב,כאמצעי להבאת הטוב....

אם נאמץ את הגישה  ש"הכול לטובה" ייקל עלינו להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו.

לסיכום, "הכול לטובה" ברור ונהיר לכולנו, אולם הקושי הגדול הוא ביישום הרעיון הזה הלכה למעשה בחיי היום יום ובעיקר בעת קושי. במהלך החיים הקב"ה מזמן לנו אתגרים והתמודדויות. רק לאחר מעשה נוכל לאמוד את ה"רווחים" שיש לנו מאותם אתגרים, כתוצאה מאותם קשיים. רווחים שלא היינו יכולים לזכות בהם לולא הקשיים הללו. חשוב, לפיכך, בהפוגות שבין אתגר אחד למשנהו לחזור ולשנן, להתעכב ולהעצים את אותם רווחים ואזי בזמן קושי יהיה קל וברור יותר שבאמת "הכול לטובה".

 

שיהיה רק טוב

 

שקדיה כהן

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד