תפקידה של אימא

20/05/2015
 
 
אמא וילד

במשפחה גרים ביחד אבא,אימא וילדים.לכל אחד תפקיד בבית ומחוצה לו. טיפוס אידאלי של משפחה כולל זוג נשוי עם ילדים שהם אחים אחד של השני.המשפחה הגרעינית נוהגת לאמץ מידה אחת של התנהגות מוסרית ושייכת בד"כ למגזר אנשים הדומים אליהם.במשפחה,בד"כ כלול אבא,ראש המשפחה,עובד בעבודה מחוץ לבית וחוץ מהסיפוק בעבודה הוא מקבל משכורת חודשית ממנה מתפרנס לטובת המשפחה קונה ומממן את צרכיהם. יש נשים-אמהות שעובדות למען המשפחה בביתם,יש שהולכות יום יום לעבודה מקצועית מחוץ לבית, כלומר הן,כמו כולם חיות בחברה המצפה היום מהאישה גם להיות אימא וגם לצאת לעבוד.בדרך לעבודה וממנה עוברים על יד חנויות שונות ואפשר להציץ,לקנות לעצמן או אולי למישהו אחר מבני הבית.ויש כאלה שלא עובדות מחוץ לבית אבל הולכות לחנויות...הקריירה היא כאמצעי למימוש העצמי -זאת תוך שהן משלבות בלהטוטנות מופלאה בין דרישות שונות. . מסתבר שהכול אפשרי כשאין ברירה - האמהות של ימינו בשום פנים ואופן לא יוותרו על הקריירה.ולא על דרישות הבית להקים ולטפח תא משפחתי לתפארת.

לאימא עם בעיות פיזיות,הגורמים לחוסר יכולת בתנועה מוטורית יש קושי נוסף על תפקידה המסורתיים.אימא כזו מודעת לתפקידה כאם,היא אינה קרייריסטית ואינה מחפשת סיפוק בעבודה מחוץ לבית.את כל מרצה היא מפנה לתפקוד הבית,בין אם היא יכולה לבדה ובין עם עזרה. גם אני,עבדתי בבי"ס לילדים עם אוטיזם,למדתי הרבה על הלקות וקראתי הרבה מאמרים.הסיפוק בעבודה היה מרגש והרבה. על סדור הזמן כדי לעבוד נכון כך שאסתדר עם העבודה ועם הבית קראתי וגם שמעתי הרצאות.נהניתי מכל רגע בעבודה וגם מכל רגע בבית.ופתאום שוד ושבר חליתי בט.נ וסדר העבודה השתנה.

אופי המחלה הוא בהידרדרות הדרגתית בתפקוד מוטורי כך שבשנים הראשונות לא היה שינוי בסדר העבודה מחוץ לבית.השתדלתי לעשות לביתי ככל שיכולתי.בישלתי,ניקיתי,קניתי בחנות לבגדים,בחנות לספרי לימוד וכלי כתיבה,הלכתי לראות סיומים של חוגי ילדים,עשיתי ימי הולדת לילדים שבזמנו עוד היו קטנים.וכו' עבודתי עם הילדים הסובלים מאוטיזם עזרה לי מאוד בארגון הזמן.כמו במערכת שעות לבי"ס תיככננתי את יומי.כמו היום יש זמן מוגדר לעבודה במחשב,יש זמן מוגדר לבישול, וכו'

את העיקר היה בלימוד עצמאי איך להתמודד עם מה שעובר עלי.הילדים עזרו לי בכך מאוד.גם בעזרה וגם עצה.אשרי שזכיתי לילדים כל כך מבינים וכל כך נענים לעזור.יש לי היום ספר שכרכתי מ-25-30 מכתבים בהם "דיברתי" עם בני הבכור שידע כל כך יפה להסתכל על מה שתיארתי ולעוץ לי עצה,ולחזק אותי.כשהמשפחה מחזקת-אפשר ללכת קדימה

לכן אני יכולה לסכם ולומר שלאימא הסובלת ממחלה כרונית,יש צורך וחשיבות לתכנן את יומה,לפתח תקשורת עם המשפחה,למצוא עם מי היא יכולה לדבר ולפתוח את הלב ואז לפתח את דרך ההתמודדות.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד