תפילה לריפוי מחולי. מאת שקדיה כהן
3/01/2007
 
 

תפילה לריפוי מחולי. מאת שקדיה כהן

רפאני ה' וארפא, הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה, והעלה ארוכה ומרפא למחלתי ולכל מכאובי, רפואה שלמה לכל מכותי, כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה.

אלי שבשמים, ברחמיך הרבים, מבקשת אני ממך עזרה בשעה זו של כאב. שלח ותן לי נחמה, והצילני בשעת מצוקה. הבאת עלי חולי קשה, תמידי, שלא עובר ונשאר בגופי. בחיל וברעדה נושאת אני אליך את עיני, "מאין יבוא עזרי?".

ואולם אם נגזר שהחולי ייוותר בגופי, עליי להתמודד עמו, ואני מייחלת לעזרתך; עזרה לעמוד, להתגבר ולדעת להיות שמחה בחלקי ומאושרת בחלקי. עלי לחיות עם הקושי ולמצוא דרך של סיפוק במעשי, בעיני עצמי והיזון מסביבתי.

מודה אני לך ששלחת לי רופא בשר ודם נאמן, שאתה נותן בו כוח וידע להבין ולעשות ככל האפשר.

מבקשת אני כי תסייע בידי לקבל את הבנת הסובבים אותי. לדעת שכל בני המשפחה עושים כמיטב יכולתם כדי לעזור לי, אך בשעה שאני מבקשת מהם לעשות משהו אני רוצה בכל כוחי לשמור על מקומי כיודעת מה צריך לעשות, מציעה ומארגנת אך מתקשה בכך. עז רצוני שהם יבינו שהקושי שלי הוא גם לא לעשות וגם לבקש ואח"כ גם לא לשפוט אלא רק להודות על עשייתם.

מקווה אני עוד כי חבריי יאזינו ויבינו אותי, וכי נוסיף להיות חברים, אך לא כל מי שסבור שהוא מבין ומציע את עזרתו ייפגע אם אני בוחרת לא לשתף פעולה.

אני מבקשת שתעזור לי למצוא את דרכי ואת סיפוקי בדרך זו שבה אלך, שאהיה לתועלת בביתי ככל שאוכל ושאתרום לסביבה בידע המקצועי שלי ובידע שעוד ארכוש, ולדעת גם לשמור על כוחותיי הפיזיים וגם הנפשיים.

אלקי, רחם עלי ואל תזכור לי את חטאיי. "ה' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני". זכרני ברוב רחמיך וקבל בחיבה ובפיוס את כוונותיי. אתה האל הטוב והמטיב, עוזר ורע לכל ילדיך. קרוב אתה לכל מי שלבו כפוף ודואב, וניצב עליהם לעוזרם באהבה וברחמים.

אשתדל בכול כוחי להבין את הסובבים אותי, ולפעול כי בני ביתי יהיו שמחים ומרוצים.

תן בי את הכוח הפיזי והרוחני ללכת בדרך הישר והטוב, להיות למשענת לסובבים אותי ולשמחם,  ולדעת לחיות בסיפוק ולהיות שמחה בחלקי.

על התפילה

אני חולה בטרשת נפוצה, מחלה הגורמת להידרדרות תנועתית. נולדתי בשנת 1955,ואובחנתי במחלה בשנת 1990. אני מרפאה בעיסוק במקצועי, ועבדתי עם ילדים עם אוטיזם. בשנים הראשונות לאחר שאובחנתי עבדתי במשרה מלאה. לאחר מכן נהייתי מדריכה לריפוי בעיסוק. לפני שנים אחדות הליכתי נעשתה קשה יותר, ועברתי לעבוד במשרה חלקית. בחודש ספטמבר 2005 היה לי התקף נוסף של איבוד שיווי משקל, ואושפזתי לטיפול בבית חולים. כשהשתחררתי החלטתי לפרוש מתפקידי ולצאת לגמלאות. אני נשואה עם ארבעה ילדים, תושבת כפר אדומים, יישוב מעורב של דתיים ושאינם דתיים. בביתי אני מתהלכת ללא עזרה, תוך תמיכה בקירות, ובתוך הישוב אני נוסעת בקלנועית. 

בכפר אדומים מתקיים מדי שבת מברכים שיעור לנשים, המועבר על ידי המשתתפות. כמחווה של רצון טוב, השיעור שהתקיים במועדון היישוב עבר לביתי. גם בשבת שלפני ראש השנה תשס"ז התקיים שיעור, וארנה מקוב שוחחה על הספר "תפילת נשים". אמרתי כי מכיוון שאין בספר תפילה של אישה על בריאותה, אינני מתחברת לספר. נשים אחדות אמרו לי "תכתבי את". עד אותה עת נהגתי להתפלל מדי יום את תפילת שחרית, והנה הרמתי את הכפפה ועוד באותו השבוע כתבתי תפילת רשות, ובה ביטאתי את אשר על לבי.

הראיתי את נוסח התפילה לרבו של כפר אדומים, הרב גבי גולדמן. תגובתו הייתה מאוד מעודדת, וזה נסך בי ביטחון. בתחילה נדמה היה לי שתפילה זו דומה יותר לשיחה עם פסיכולוג, אולם לדבריו זו מהות התפילה. הרב גולדמן כתב שהתפילה אותנטית ואישית מאוד, מעוררת הזדהות, וניכר בה שהיא כנה ויוצאת מעומק הלב. לדבריו, תפילה יכולה להיות מרשם קבוע, כמו לדוגמה תפילת העמידה, אך גם בנוסח הקבוע היא משתנה מאדם לאדם, וגם באותו אדם היא משתנה מזמן לזמן לפי הרגשתו ומצבו של המתפלל. התפילה האישית שמחבר אדם משוחררת עוד יותר, היא ספונטאנית, ומשקפת את הלך נפשו של המתפלל בהיותה אמיתית ויוצאת מן ההרגשות ומן התחושות העמוקות והפנימיות ביותר שיש לאדם. הוא הזכיר כי לפני שנים אחדות חיבר תפילה אישית, שאותה הוא נושא מדי יום ביומו, ובתפילה זו הוא מרגיש לעתים כוונות עמוקות יותר מאשר בנוסח הקבוע. יש מקום לנוסח הקבוע וגם לנוסח האישי. ככל שהביטוי בתפילה האישית אמיתי יותר, וככל שאנו מזדהים יותר עם תפילתנו, כך אנחנו גם מתכוונים יותר, מתחברים יותר לקב"ה.

הקטע הפותח את התפילה נטול מברכת "רפאנו" בתפילת העמידה, וכן הסתייעתי בתפילה לשלום הבעל החולה המופיעה ב"תפילת נשים" (עמ' 260). מלווה אותי רופא שיש לנו אתו יחסים טובים ונאמנים מאוד, וכיון שכך גם אותו הזכרתי בתפילה.

היה לי חשוב גם לשלב בתפילה את שלושת הנושאים הבאים:

1. ההתמודדות בתוך המשפחה – כדי שיהיה לי יותר כוח ומחשבה נכונה להתמודד נכון וגם כדי שבשעה שהם יקראו את התפילה יבינו את הקשיים שלי  אני מוכרחה לספר  שהבן הבכור שלי (27)אמר לי  שמה שיכול לעזור בהתמודדות עם המחלה זה היכולת שלי לקבל את זה שאחרים יעשו ויארגנו ויכינו,בלי שזה יפגע במעמד בתוך המשפחה בתור האמא בבית. המעמד הזה אינו מתחיל ממי שעושה ומארגן ומכין אלא המעמד של אמא בבית מתחיל ממי שאחראי על הצד החינוכי,הפנימי,הרוחני של הבית ולאו דווקא על הצד המעשי  מילים אלו שלו הסבו לי נחת ואושר כי ההתעסקות של "אני רוצה לעשות יותר" היתה כל הזמן מול עיני והפחד שאני מאבדת את מעמדי בבית כאימא היה גדול והנה הדיבור,החשיבה,הם הם החשובים.  כלומר לא צריך לחפש את הביטחון העצמי ביכולת להחליט החלטות מעשיות בבית,אלא יותר ביכולת החינוכית כמו שאני עושה בשיחות הקבועות עם הילדים כולם..

2. החברים – רציתי לבטא בתפילה את הרעיון שגם אם חברים מציעים את עזרתם ואינני חפצה לנהוג על פי עצותיהם, אינני מבקשת לפגוע בהם.

3. תחום עיסוקי – אני מעוניינת להישאר רלוונטית מבחינה מקצועית, ומקווה שיוכלו להסתייע בידע וביכולת שלי, ומכיוון שאינני עוסקת בפועל בתחום פוחדת שלא אהיה מעודכנת.

תפילה זו שכתבתי נתנה ונותנת לי כוח להבין היכן הקושי בהתמודדות שלי, ולהשתדל להתגבר עליו כשהכל מובן יותר.

חומר זה עומד להופיע בקובץ תפילות שנתחברו בידי נשים דתיות בנות זמננו בעריכת יעל לוין.

 

 

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד