ריפוי בעיסוק הדרכה להורים. שקדיה כהן
10/01/2007
 
 

ריפוי בעיסוק הדרכה להורים- שקדיה כהן מרפאה בעיסוק

הבעיות של הילדים משפיעות על אספקטים רבים- יצירת יחסים משמעותיים, חוסר מודעות לקיום של אחרים, בעיות בדימוי העצמי, עיסוק בפעולה אובססיבית, התנהגות טקסית, בעיות שפה ושליטה על הגוף. רואים לפעמים גם התנהגויות חזרתיות, תגובות לא הגיוניות לאנשים או לחפצים והתנגדויות לשינויים.

במחקר על האוטיזם עובדים על שלושה כיוונים: ביולוגי, התנהגותי וקוגניטיבי.

הקוגניטיבי חשוב לפסיכולוג שיוצר קשר בין מוח להתנהגות. כלים טכנולוגיים כמו הדמיה במוח ומיפוי גנטי יעזרו להבין בתחום הנוירופסיכולוגי טוב יותר.

 ברמה הביולוגית נמצאו מספר גורמים גנטיים אבל הם לא ברורים סופית.

ברמה ההתנהגותית הבעיה העיקרית היא תקשורת, ליקויים בדמיון, התנהגות חזרתית, פגיעה עצמית אם קיימת או היפר אקטיביות.

 מחקרים נמשכים כל הזמן בתקווה להגיע ולדעת מהי הלקות הנוירולוגית המדויקת. כמרפאה בעיסוק אבין ע"פ Ayres ש יש שלושה אספקטים אפשריים לתהליך סנסורי לא תקין בקרב ילדים עם אוטיזם שהוא לדעתה הבעיה ההתפתחותית באוטיזם. אצל כל בן אדם נעשית בראשונה פעולת רישום של הגירויים, זהו השלב שבו ניתנת תשומת לב רפלקסיבית לגירוי חדש. בשנית נעשית פעולה שהיא המוכנות הפיזיולוגית לתגובה. בשלב זה נשאלת השאלה מה צריך לעשות? זהו שלב שתורם לבניית מודלים נוירולוגיים. בשלישית נעשה מאמץ. בשלב זה או שמסופקת רגיעה של מתח השרירים לפי הצורך, או אחסון הזיכרון והשוואתו למידע חדש או כל זיכרון חדש ההופך לישן, לדאוג שלא תהיה כל הזמן עוררות למידע חדש. לפי Ayres באחד מהשלבים האלה יש בעיה לילד עם אוטיזם. לילד עם בעיה ברישום סנסורי רמת העוררות שלו גבוהה ויש קושי להתארגן לגירויים. הפרעות ברישום פוגעות בכל תחומי התפקוד: בתנועתיות, בתקשורת, בהקשבה, בהתנהגות חזרתית ובהתפתחות קשרים חברתיים. לפי Ayresלילד האוטיסט קיימת פגיעה ברישום ולכן אין תגובה מסתגלת גם במצב של משהו מוכר, אבל אם נוביל אותו לגירוי יידע מה לעשות. אם הלקות היא בוויסות- המידע הסנסורי מציף את המערכת ופוגע ביכולת הסינון, ולכן הרישום הסנסורי יהיה עמום. כתוצאה מוויסות לא נכון התוצאה תראה כתגובת הגנה לגירוי יתר או חוסר תגובה מאחר שלא הגיע מספיק מידע. בתהליך הרישום ועיבוד הגירוי במוח, המידע הסנסורי לא נרשם נכון ולכן העיבוד מוטעה והתגובה איננה מתאימה. יש קשר בין סימנים נוירולוגים לאוטיזם אבל לא ברור מהו הקשר, הוא לא ספציפי ולא כללי. ולפי כך מרפאים בעיסוק מבחינים בקושי של הילד האוטיסט לארגן את הגוף לתנועה מוטורית מתבקשת או לארגן את הגוף לפתרון בעיות הקשורות לתפיסה מרחבית. אין טיפול אחד נכון לכל הילדים בספקטרום ויש מיגוון של טיפולים המוצעים להורים, המבולבלים גם כך: טיפול התנהגותי, תקשורתי,S.I., טיפול בחיות וטיפול חברתי. תפקיד המרפא(ה) בעיסוק

 1. המרפא בעסוק נקרא לטפל בילדים אלה כדי להציע טיפול S.I.בגלל התהליך הלקוי של החושים, הגורם לרגישות יתר או להתנהגויות מוזרות, לתת תגובות או להתעלמות מוחלטת. מכיוון שהילד האוטיסט לא יכול לרשום תחושות רבות מסביבתו או לווסת אותן, הוא לא יכול לעשות אינטגרציה של תחושות ולעצב תפיסה ברורה של המרחב ויחסו למרחב. הוא מגיב בהתנגדות לכל סביבה פיזית לא מוכרת.

 2. פן נוסף של העבודה הוא בתחום ה-A.D.L הבעיות של ילדים אוטיסטים משפיעות על אספקטים רבים בהם כל הנוגע לטיפוח ולשמירה על ההיגיינה האישית. עבודה זו אינה מיוחדת לריפוי בעיסוק, והמרפא בעיסוק והמורה בונים לכך תוכנית מתאימה (במידה ויש צורך בעזרה מיוחדת על מנת להתגבר על רגישויות מיוחדות או על בעיות באפיוני הלמידה של הילד, המרפא בעיסוק עובד על כך לבד בעזרת שיטותיו והמורה והמב"ע יהיו אחראים על הפעילות שתבוצע ע"י כל אנשי הצוות.

3.טיפול נוסף- היבט שיקומי גם הפן הזה בעבודה משותף לצוות ההוראה ולרב"ע. תפקיד הרב"ע בתכנון חדר העבודה ודרך הלימוד של מיומנויות יחסי עובד -מעביד,שעות עבודה מרוכזות, תשומת לב לעבודה וטווח ריכוז.

4.תפקיד המב"ע להכין את הילד ללמידה, לעזור לו להיות ער וקשוב ולהגיב טוב יותר,רגוע, ולקבל גירויים שיבנו את דרך הלמידה. צורת העבודה בריפוי בעיסוק קודם כל על המרפא בעיסוק לערוך הערכה אילו חושים מעורבים? האם קיימת רגישות, תת רגישות או תנודות? 3. מהן ההשלכות התפקודיות? לכן נבדקות התחושות בכל מיני סיטואציות התנהגותיות- שמיעה, ראייה, מגע שטחי, חוש התנועה (וסטיבולי) + תחושה פרופריור., ההתנהגות הגופנית, מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה. יש גם הערכה לתפקודים האחרים שהזכרתי כמו A.D.L והתחום השיקומי. הליקויים הבאים הם ביטוי לאוטיזם בתחום החושי:כפי שנאמר קודם אלה הליקויים הנראים: רישום- קושי ברישום במוח או קושי בזיהוי מקור הגירוי. עיבוד ו/או ויסות – קושי בעיבוד או בויסות מידע סנסורי. חוסר עקביות- קושי בשליטה על ויסות. נראה כאילו התגובה היא הכול או לא כלום מהות הגירוי- קושי בהבנת מהות הגירוי בגלל מצב של הצפת גרייה. ארגון מידע חושי- קושי בפירוק הגירוי למנות קטנות ולכן כל גירוי גורם לתגובת בהלה או להתעלמות. זמן ותדירות התגובה- נמוך מהנורמה. בילדות המוקדמת אפשר לראות סימנים מוקדמים לתגובה חריגה בגלל גירוי תחושתי שעלול לרמוז על אוטיזם ( חשוב לציין כי סימנים אלו מופיעים גם בתסמונות אחרות ואינם ייחודיים לאוטיזם). יחד עם זאת אפשר לראות עם הגדילה תגובות לרגישות שאינן דומות לתסמונות אחרות. אנשים אוטיסטים מעדיפים להגיב לגירויים הקרובים אל הגוף כמו מגע, טעם או ריח ומתעלמים מגירויים הרחוקים מהגוף כמו שמיעה וראייה. רגישות יתר למגע וצליל היא כמעט אוניברסלית לילדים עם אוטיזם. נוכל לראות טונוס נמוךבאיברים שונים מתח שרירים נמוך מפריע לפעולות עצמאיות הדורשות יציבות ועבודה נגד כוח הכבידה, איברים מתאימים ודרך ארגון הגוף מאפשרת העלאת טונוס ובניית תנועות נכונות ומאורגנות. טונוס גבוה באיברים שונים גם מתח גבוה בשרירים מפריע לפעולות. המרפאה בעיסוק תיתן תרגילי הרגעה ותנסה לבנות תנועות נכונות ומאורגנות. גירוי עצמי מתן גירויים מרגיעים כדי להפסיק את הגירוי העצמי. שימוש בשתי ידיים בקו האמצע של הגוף כששתי הידיים באמצע הגוף ההתארגנות במרחב לתפיסת כיוונים ודימוי הגוף טובה יותר. חוסר הפרדת אצבעות שימוש בכל האצבעות משפר מיומנויות מוטוריות עדינות. קשיים תחושתיים כאמור, תפקוד יעיל דורש קליטת מידע, ארגונו ויישומו בפועל. מידע סנסורי הוא לא צפוי גם במקום ובעוצמה ומשמעותו משתנה מפעם לפעם. לכן המרפאה בעיסוק תנסה לארגן את המידע למשהו בעל משמעות. לכן מטרות העבודה יהיו מניעת הצפה סנסורית ע"י סיפוק צורכי המערכת התחושתית. הרגעה- הפחתת חרדה הנובעת ממערכות חישה לא מאוזנות. שיפור צרכים פיזיים ונפשיים ויכולת רגיעה ומוכנות ללמידה. התארגנות לקבלת תגובות הסתגלותיות. כלי התנהגותי למניעת התנהגויות כגון: גרייה עצמית ופגיעה עצמית. העלאת מיקוד, קשב ואינטראקציה. ובנוסף- עיסוק ב-A.D.L. ' ושיקום מקצועי. דרכי התערבות 1. אחת המטרות החשובות המוזכרות לעיל היא הפחתת הגרייה העצמית. הגירוי העצמי הוא רמז ברור מאוד לחוסר ארגון המידע ויכולת התגובה המסתגלת. ההנחה היא שאם ניתן לו גירוי שהוא זקוק לו בצורה מבוקרת נוכל להפחית בצורה ניכרת את תופעת הגירוי העצמי. זו שיטת טיפול המפחיתה התנהגויות מסוימות ועוזרות למוח להתארגן כדי לקלוט ביתר יעילות מידע סנסורי לצורך פעולות מתאימות. טיפול בשיטה זו מאפשר להתגבר על התנהגויות לא רצויות תוך הבאת פעולות חיוביות בעלות מטרות ברורות. עבודה בעזרת לחץ פרופריו רצפטיבי עוזר לארגון של הילד לקליטת גירוי סנסורי. יש לו השפעה מארגנת ומרגיעה הגורמת להתנהגות מסתגלת. מטרה נוספת לגישה זו היא לעודד את הילד לחקור את המידע שמקבל מגופו. מתן גרייה מותאמת על פי צורכי הילד, בעזרת פעילות משמעותית תפתח תגובה מתאימה עם כיוון ומטרה בעקבות ניסיון העבר, המותאמת לגירוי סנסורי. טיפול ב-S.I.הוא אמצעי מתאים ביותר. הריפוי בעיסוק הוא חלק מצוות ההוראה בבית הספר. לכן הטיפול המיוחד ב-S.I.לוקח חלק בתוך מערכת השעות הרגילה ובשיתוף פעולה מלא של המורה מחד והתייחסות לתוכנית החינוכית מאידך. S.I.הוא חלק מהתשובה לליקוי האוטיסטי. יש לו צורך בהשלמה בעבודה חינוכית. שימוש בתוכניות התנהגות מוסיף להיות גם בחדר רב"ע. דוגמה- ילד המכה עצמו ללא הרף בפנים. המורה מרכיבה תוכנית התנהגותית שכל אנשי הצוות מגיבים בה בדומה. המב"ע משתלבת בתוכנית עם גישה לחסך התחושתי שהילד מפגין או לוויסות הלא נכון של הילד למגע. בכל יום מקבל הילד תחושות מגע עמוקות על פי תוכנית מסוימת. המורה והצוות בקשר רציף עם הילד וגם מבחינים בשינוי אם קיים. עבודת המב"ע מחזקת את עבודת המורה ויש העברה דו-צדדית ביניהם. תוכנית נוספת בריפוי בעיסוק היא מתן דיאטה סנסורית. דיאטה סנסורית היא תןכנית הנקבעת על פי זמנים קבועים. היא יכולה גם להפחית תגובות הגנתיות שעלולות להשפיע באופן שלילי על יצירת מגע ואינטראקציה חברתית. אם הדיאטה הסנסורית מתוכננת ומיושמת היטב, היא יכולה לעזור במניעה של הרבה התנהגויות קשות, הכוללות גרייה עצמית ופגיעה עצמית. עירוב של הילדים בפעילויות סנסוריות על בסיס קבוע יכול לעזור להם להתמקד, להשתתף וליצור קשר. אחת המטרות המרכזיות של הדיאטה הסנסורית היא למנוע הצפה סנסורית ורגשית על ידי סיפוק הצרכים הסנסורים של מערכת העצבים. יש דרכים רבות לבצע דיאטה סנסורית בבית ובבית הספר, אך זה דורש מחויבות של כל הצוות. דיאטה סנסורית יכולה להיות מורכבת מפעילויות מאוד ספציפיות שמתבצעות בזמנים קבועים. גישת ההוראה המובנית מקובלת בעבודה עם ילדים אוטיסטים. גם המרפאה בעיסוק מטפלת בגישת ההוראה המובנית, כלומר שימוש בהבניה פיזית. הטיפול נמצא בלוח הזמנים היומי והטיפול עצמו גם הוא כולל לוח זמנים. שיטת העבודה מאפשרת לילד לדעת איך ייראה החלק הטיפולי, איפה להתחיל את המשימה, כמה לעשות ואיך לסיים אותה. רוטינות עוזרות ליצור סדר ומספקות הבנה וביטחון לילד האוטיסט. הבניה ויזואלית- בעזרת ההוראות, הארגון והבהירות לומד הילד להגביר למקסימום את היכולת כדי לאסוף מידע ולהבין ציפיות. המשותף למורות ולמורים ומרפאים בעסוק הוא התפקוד בסביבה ברורה ומובנית, כלומר אכסון קבוע לחפצים, שגרה ומובנות של הטיפול. הצגת שינויים קטנים במשימות בתחום היכולת של הילד תורמת ליכולת פתרון בעיות טובה יותר והכללת המיומנות. הכללה מובילה לגמישות המיומנות, שהופכת אותה למועילה יותר. לסיכום אנחנו צריכים לשקול עקביות בסביבה. לוח זמנים, סביבה מובנית וטפולים ברב"ע ותקשורת מובנים ומאורגנים עם שיתוף פעולה של כל הצוות, מספקים יכולת למידה של הילד, סיפוק צרכיו והסתגלות טובה יותר לסביבה. על ידי כך גם תקשורת, קשר חברתי ותעסוקה יומיומית טובה ומוצלחת לכולם. תוכנית הטיפול נקבעת על הבסיס הסנסו מוטורי, היכולות התפקודיות והתפקוד בכיתה וגיל תשומת לב למספר הילדים ותשומת לב לתקשורת הנכונה. אפשר כך לארגן משחקי חברה ביחד עם המורה ושאר הצוות. 1.עבודה בקבוצה.

 2.שילוב בכיתות שונות תוך המשך מתן תשומת לב נכונה לארגון.

 3.ביסוס כל האמור לעיל בכיתות השונות, מתן אינפורמציה וניסיון להכללה.

 פחות או יותר תתחלק העבודה כך: חטיבה צעירהחטיבה בינוניתחטיבה בוגרת S.IS.I.פנאי מוכנות גרפו-מוטורית משחק חברתיּּA.D.L. שיקום מקצועי משחק A.D.L.גרפומוטוריקהA.D.L. קדם למידה קוגניטיביות חשוב לזכור! תפקיד המב"ע כלפי ההורים על המב"ע לבסס את הטיפול ולתת תשומת לב להורים: "זאת התוכנית וזאת העזרה שאצטרך". על המב"ע להסביר את תפקידה וההתערבות שלה. לגרום להם להיות סביבה תחושתית טובה, לארגן ולווסת אותה. הורים יכולים להמשיך טיפול בבית בהדרכה, ועל כן יש לעדכן וליידע על דברים חדשים וישנים. ברוב ההתנהגויות יש למצוא אספקט חיובי כלשהו ולחזק אותו. להורים ולמורים יש הרבה דוגמאות של קשיים אצל ילדים אוטיסטים. כשאין להם הכוונה של מבוגר בפעילותם הם נשארים במוזרויות שלהם ואינם מחוברים לחברה מסביבם. ההצעה היא לכוון כל הזמן את הילד עם האוטיזם לצורה מתאימה של התנהגות. ילדים עם אוטיזם יכולים ללמוד ליהנות. צריך ללמד אותם את הרצון לשחק ואת המיומנויות שצריך. ילדים שלומדים ליהנות במקום ציבורי משפרים את המיומנות החברתית שלהם. לכן יש לבנות זמן כזה במשפחה ןבביה"ס. מקום מוגדר עוזר לדעת את הפעולה המתבקשת והילד מגיב בצורה הנכונה. כמו שההורים יודעים למצוא זמן פעילות הנאה לילד, יש צורך לגרום למוטיבציה לשחק במקום מוגדר עם עזרים מתאימים ובצורה תקשורתית. כל דבר שגורם להצלחה טוב לשימוש. בונים את המצב כדי שהילד יסכים לעשות כדי לתת לו כוחות להמשיך. כשיש מיומנויות להנאה אפשר להשתמש בהן לעודד חברים לתקשר יותר בחופשיות עם הילד הלקוי. הילד האוטיסט צריך עזרה וחיזוקים אבל הצלחה עם ילדים אחרים תשמש כמוטיבציה לעוד פגישות ותפתח מיומנויות טובות יותר. מחקרים מצאו שחיזוקים העלו את רמת המשחק. המובנות חשובה להתנהגות נורמטיבית ומטפחת את היכולת הגופנית ואת ההתנהגות הסביבתית. סביבה מובנית ותקשורת מתאימה מאפשרים תפקוד משפחתי טוב לכולם. הדרך להתנהגות המשפחה היא לימוד של כל אחד מהחוקים בחברה ובקהילה. לדברי אב מסוים המוזכר בספר, הפתרון השימושי הוא הבנה ושיתוף של ידע מקצועי עם הורים אחרים. זהו שדה עם עליות וירידות, ניצחונות ומאבקים והרבה אהבה. הבידוד מהחברה מפחיד הכי הרבה בשנים הראשונות, זו הסיבה לבחירת המשפחה לגור במקום קטן ללא תמיכה ואמצעים. אחר כך יש הבנה שיש צורך בעזרה כדי להתמודד עם ההתנהגויות הלא מתאימות של הילד. יכולות להיות רגשות של חרדה, מתח, דיכאון, קנאה ועוד רגשות כואבים. כדאי להשתמש בעזרה כדי להתגבר על כל הבעיות. יש פסיכולוג (Baker) שמציע גישה מעניינת לתרגול. הוא מלמד את האחים אינפורמציה בסיסית על הליקוי, מעודד קבוצה לניסיונות ומציע לצעירים חשיפה למיומנויות התנהגות. הוא לא לוחץ עליהם לקחת אחריות ללמד. הוא מדוח על זמן רב יותר שהם מבלים עם האח הלקוי ומוכנים לקחת על עצמם את התפקיד של ה"מורה". הילד המתבגר הרגיל ישמח לבלות חצי שעה ביום כמדריך לאח הקטן. הגישה של בייקר אולי לא מתאימה לילדים צעירים. הם צריכים גישה אחרת. פסיכולוג בשם דויד סליברטי מלמד את הצעירים מיומנויות התנהגות כמו איך לתת חיזוק על משחק טוב ואיך ליזום משחק חדש. הוא לימד גם את ההורים כיצד ללמד את הילדים. גישה זו משאירה את המוקד על המשפחה. חשוב לדעת שהילדים הרגילים רוצים ללמוד מיומנויות ולא ללחוץ עליהם לעשות זאת. משחק ביחד זהו ניסיון חשוב שאחים ואחיות מתחלקים בו. זו אפשרת לבניית קשר. כשילד אחד הוא אוטיסט והתנהגותו מופרעת ילד רגיל יכול ללמוד לעזור ללמוד לשחק. הזמן הזה הופך להיות מהנה ובשיתוף עם ההורים. חיי משפחה הם איזון של מעשים. הורים עובדים ומנסים כל הזמן לספק את צורכי הילדים. האחים הבריאים במשפחה משתתפים בטיפול בילד החריג אך גם להם יש צרכים שיש להתחשב בהם. אין פתרון מושלם. אין מנוס מתכנון היכולות המשפחתיות, יצירת חוקים למשפחה, תקשורת משפחתית, כלומר תהליך ממושך המתאים לגיל ולצורכי בני המשפחה. נכויות בתוך המשפחה זה דבר קשה, יש הרבה צרכים המתנגשים זה בזה. כשיש ילד אוטיסט בבית דרישות המשפחה יכולות להיות מעיקות. יש יותר ויותר צורך בעזרה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד